Page 736 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 736

‫םיטפשמ רפס‪      ‬ונטען טוען הלכות‪      ‬פרק טו	‬                                                       ‫‪7	 14‬‬

‫ֵּבי ֵני ֶהן‪ְ ,‬ו ָכל ַהִּמ ְתַּגֵּבר ֵי ֵרד ָּבּה‪ְ ,‬ו ִי ְה ֶיה ָה ַא ֵחר מֹו ִציא ִמ ָּידֹו‪,‬‬         ‫ד  ְו ַהׁ ָּש ִנים ֶׁש ֵה ִעידּו ָּב ֶהן וכו' – אם‬
‫ְו ָע ָליו ָהְר ָא ָיה‪ְ .‬ו ִאם ָּבא ְׁש ִליִׁשי ְו ָת ַקף ָע ֶלי ָה ְו ָי ַרד ְלתֹו ָכּה –‬
                                                                                                      ‫השנים שבעדותם אינן חופפות –‬
                                  ‫ְמ ַסְּל ִקין אֹותֹו ִמֶּמָּנה‪.‬‬                                     ‫מעמידים את השדה ביד מי שמחזיק בה‬
                                                                                                      ‫אחרון (מ"מ)‪ְ .‬ו ָכל ַהִּמ ְתַּגֵּבר ֵי ֵרד ָּבּה – בין‬
‫ה‪ֵ   1‬ה ִביא ָה ֶא ָחד ֵע ִדים ֶׁש ִהיא ֶׁשַּל ֲאבֹו ָתיו ְוֶׁש ֲא ָכ ָלּה ְׁש ֵני‬                    ‫בכוח בין בראיה (להשלמת הביאור‪ ,‬ראה לעיל‬
                                                                                                      ‫ביאור י‪,‬ו)‪ְ .‬מ ַסְּל ִקין אֹותֹו ִמֶּמָּנה – שהרי‬
‫ֲח ָז ָקה ַו ֲהֵרי ִהיא ַּת ַחת ָידֹו‪ְ ,‬ו ֵה ִביא ַהּ ֵׁש ִני ֵע ִדים ֶׁש ֲא ָכ ָלּה ְׁש ֵני‬          ‫אין לו ראיה שהיא שלו‪ ,‬אף על פי שהוא‬
‫ֲח ָז ָקה ַו ֲהֵרי ִהיא ַּת ַחת ָידֹו – ִנ ְמ ֵצאת ֵעדּות ַה ֲח ָז ָקה ֶׁשִּלְׁש ֵני ֶהם‬
‫ֻמ ְכ ֶחֶׁשת‪ּ ,‬ו ַמ ֲע ִמי ִדין אֹו ָתּה ְּב ַיד ֶזה ֶׁש ֵה ִעידּו לֹו ֵע ֵדי ַה ֲח ָז ָקה‬                                     ‫מחזיק בה‪.‬‬

                ‫ֶׁש ִהיא ֶׁשַּל ֲאבֹו ָתיו‪ּ ,‬ומֹוִרי ִדין אֹותֹו ְלתֹו ָכּה‪.‬‬                          ‫ה‪ּ  2‬ו ַמִּני ִחין אֹו ָתּה ֵּבין ְׁש ֵני ֶהם – ובלבד‬

‫ה‪ָ   2‬ח ַזר ַהּ ֵׁש ִני ְו ֵה ִביא ַּגם הּוא ֵע ִדים ֶׁש ִהיא ֶׁשַּל ֲאבֹו ָתיו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי‬            ‫שאיש מהם אינו מחזיק עתה בשדה‬
                                                                                                                                    ‫(מ"מ)‪.‬‬
‫ִנ ְמ ֵצאת ַּגם ֵעדּות זֹו ֻמ ְכ ֶחֶׁשת – חֹו ְזִרין ֵּבית ִּדין ּו ְמ ַסְּל ִקין‬
‫ִמֶּמָּנה ֶאת ָהִראׁשֹון‪ּ ,‬ו ַמִּני ִחין אֹו ָתּה ֵּבין ְׁש ֵני ֶהם‪ְ ,‬ו ָכל ַהִּמ ְתַּגֵּבר‬           ‫ו‪ֶׁ  1‬ש ֲהֵרי ֹלא ָט ַען ָע ָליו ְּכלּום – אין לו‬

                                              ‫ֵי ֵרד ָּבּה‪.‬‬                                           ‫הסבר כיצד הגיעה השדה לידו‪ ,‬שהרי‬
                                                                                                      ‫הוכחשה טענתו שהיא של אבותיו‪ .‬ואין‬
                                                                ‫שינוי טענות‬                           ‫אומרים שמתוך שהיה יכול לטעון שקנה‬
                                                                                                      ‫אותה ממנו ואכל את פירותיה שלוש‬
‫ו‪ֶ   1‬זה אֹו ֵמר 'ֶׁשַּל ֲאבֹו ַתי' ְו ֶזה אֹו ֵמר 'ֶׁשַּל ֲאבֹו ַתי'‪ֶ ,‬זה ֵה ִביא‬                    ‫שנים‪ ,‬יש לקבל את טענתו שהיא של‬
                                                                                                      ‫אביו‪ ,‬כיוון שאין אומרים טענת מיגו‬
‫ֵע ִדים ֶׁש ִהיא ֶׁשַּל ֲאבֹו ָתיו‪ְ ,‬ו ֶזה ֵה ִביא ֵע ִדים ֶׁש ֲא ָכ ָלּה ְׁש ֵני ֲח ָז ָקה‬
‫– ַּת ֲחזֹר ָל ֶזה ֶׁש ֵה ִביא ֵע ִדים ֶׁש ִהיא ֶׁשַּל ֲאבֹו ָתיו‪ְ ,‬ו ַי ֲח ִזיר ֶזה ָּכל‬                                       ‫נגד עדים‪.‬‬
‫ַהֵּפרֹות ֶׁש ָא ַכל‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֹלא ָט ַען ָע ָליו ְּכלּום; ְו ֵאין ֲא ִכי ָלתֹו ְר ָא ָיה‪,‬‬
                                                                                                      ‫ו‪ְ   2‬נכֹו ָנה – מתקבלת‪ֲ .‬א ַמ ְת ָלא –‬
   ‫ֶׁשָּכל ֲח ָז ָקה ֶׁש ֵאין ִעָּמּה ַט ֲע ָנה ַעל ַהְּב ָע ִלים – ֵאי ָנּה ְּכלּום‪.‬‬
                                                                                                      ‫הסבר אחר למה שטען בתחילה‪" ,‬ויש‬
‫ו‪ָ   2‬ח ַזר ֶזה ַהַּמ ֲח ִזיק ְו ָא ַמר 'ֵּכן‪ֶׁ ,‬שַּל ֲאבֹו ֶתיָך ָה ְי ָתה‪ְ ,‬ו ַא ָּתה‬               ‫במשמעה כמו שהשיא [שטען] בזאת‬
                                                                                                      ‫הטענה האחרת" (לעיל ז‪,‬ח)‪ֵ .‬אין ׁשֹו ְמ ִעין‬
‫ְמ ַכְר ָּתּה ִלי‪ְ ,‬ו ֶזה ֶׁשָּט ַע ְנ ִּתי ְּת ִחָּלה ֶׁש ִהיא ֶׁשַּל ֲאבֹו ַתי‪ְּ ,‬כלֹו ַמר‬          ‫לֹו – מפני שאי אפשר לומר שנתכוון‬
‫ֶׁש ֲא ִני סֹו ֵמְך ָע ֶלי ָה‪ַ ,‬ו ֲהֵרי ִהיא ֶׁשִּלי ְּכֶׁשַּל ֲאבֹו ַתי'‪ ,‬אֹו ֶׁש ָא ַמר‬             ‫לומר‪" :‬שאני סומך עליה‪ ,‬והרי היא שלי‬
‫'ֵּכן‪ֶׁ ,‬שַּל ֲאבֹו ַתי ֶׁשְּל ָקחּו ָה ֵמ ֲאבֹו ֶתיָך' – ֲהֵרי זֹו ַט ֲע ָנה ְנכֹו ָנה‪,‬‬
‫ֶׁש ֲהֵרי ָנ ַתן ֲא ַמ ְת ָלא ִל ְד ָבָריו ָהִראׁשֹו ִנים‪ּ ,‬ו ַמ ֲע ִמי ִדין אֹו ָתּה‬                                        ‫כשלאבותי"‪.‬‬
‫ְּב ָידֹו‪ְ .‬ו ִאם ְּכֶׁשָּט ַען ַּב ְּת ִחָּלה ָא ַמר לֹו 'ֶׁשַּל ֲאבֹו ַתי ְוֹלא‬
‫ֶׁשַּל ֲאבֹו ֶתיָך' – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו ְּב ַט ֲע ָנה זֹו ָה ַא ֶחֶרת‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל‬

                                          ‫ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬

‫ז‪ְ  1‬ראּו ֵבן ֶׁש ָה ָיה ְּבתֹוְך ָׂש ֶדה‪ָּ ,‬בא ִׁש ְמעֹון ְו ִעְר ֵער ָע ָליו‪ְ ,‬ו ָא ַמר‬

‫ְראּו ֵבן 'ָׂש ֶדה זֹו ִמֵּלִוי ְק ִני ִתי ָה‪ְ ,‬ו ָא ַכ ְל ִּתי אֹו ָתּה ְׁש ֵני ֲח ָז ָקה'‪,‬‬
‫ָא ַמר לֹו ִׁש ְמעֹון 'ַו ֲהֹלא ְׁש ָטר ֶזה ְמ ֻק ָּים ְּב ָי ִדי‪ֶׁ ,‬ש ֲא ִני ְל ַק ְח ִּתי ָה‬
‫ִמֵּלִוי ֵמ ַהּיֹום ַאְרַּבע ָׁש ִנים'‪ָ ,‬ח ַזר ְראּו ֵבן ְו ָא ַמר 'ְו ִכי ַּת ֲע ֶלה ַעל‬
‫ַּד ְע ְּתָך ֶׁש ֵּיׁש ִלי ָׁשלׁש ָׁש ִנים ִּב ְל ַבד ִמּ ֶׁשְּק ִני ִתי ָה? ָׁש ִנים ַרּבֹות‬
‫ֵיׁש ִלי ִמּ ֶׁשְּל ַק ְח ִּתי ָה‪ַ ,‬ו ֲא ִני ְק ַד ְמ ִּתיָך' – ֲהֵרי ַט ֲע ַנת ְראּו ֵבן ַט ֲע ָנה‪,‬‬

                  ‫ֶׁש ָא ָדם קֹוֵרא ְלָׁש ִנים ַרּבֹות 'ְׁש ֵני ֲח ָז ָקה'‪.‬‬
   731   732   733   734   735   736   737   738   739   740   741