Page 732 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 732
םיטפשמ רפס ונטען טוען הלכות פרק יד 710
את דמי כתובתה ,אף על פי שהדבר לא ִּב ְכ ֻתָּב ָתּהּ ,ו ְבָׂש ֶדה ֶׁשָּנ ַתן ָלּה ְּבׁשּום ִמּ ֶׁשּלֹוֲ .א ָבל ְּב ִנ ְכ ֵסי ְמלֹוג
נכתב בכתובה במפורש (רשב"ם ב"ב נ,א).
– ֵיׁש לֹו ְר ָא ָיהְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ִאיׁשּות (כב,טו-יט). ּו ְבָׂש ֶדה ֶׁשָּכ ַתב ָלּה ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה – כתב
בכתובתה שהשדה משועבדת לה לגבות
ב ֵּכי ַצד ַהַּג ְז ָלן ֵאין לֹו ְר ָא ָיה? ֵּכיָון ֶׁש ֻה ְח ַזק ַּג ְז ָלן ַעל ָׂש ֶדה זֹו
ממנה את כתובתהּ .ו ְבָׂש ֶדה ֶׁשָּנ ַתן ָלּה
– ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵה ִביא ְר ָא ָיה ֶׁשהֹו ָדה ַהַּב ַעל ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים ֶׁשָּמ ַכר ְּבׁשּום ִמּ ֶׁשּלֹו – שנתן לה שדה מיוחדת,
לֹו ָׂש ֶדה זֹו ְו ָל ַקח ָּד ִמיםְ ,ו ַהְּב ָע ִלים אֹו ְמִרים 'ֹלא ָמ ַכְרנּוֶ ,אָּלא נוסף על הנכסים שהביאה מבית אביה,
כדי להתנאות בנדונייתה (אישות כג,יא)ִ .מְּפ ֵני ַה ִּי ְר ָאה הֹו ֵדינּו לֹו' ,מֹו ִצי ִאין ֶאת ַהּ ָׂש ֶדה ִמ ָּידֹו ְו ֵאין
על השדות האלו ,האישה מקפידה שלא
לֹו ְּכלּוםְ .ו ִאם ֵה ִעידּו ָה ֵע ִדים ֶׁשִּב ְפ ֵני ֶהם ָמ ָנה לֹו ָּכְך ְו ָכְך – יימכרו .ואף אם נמכרו ,יש מקום לומר
מֹו ִצי ִאין ֶאת ַהּ ָׂש ֶדה ִמ ַּיד ַהַּג ְז ָלן ּו ַמ ֲח ִזיִרין לֹו ַהְּב ָע ִלים ֶאת שמכרה אותם לא בלב שלם אלא כדי
ַה ָּד ִמיםְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ְּג ֵז ָלה (ט,יד-טו). למנוע סכסוך בינה לבין בעלה ,שהרי
הוא אומר לה שממילא הם ברשותו,
בני מי שאין להם חזקה אם לא תתגרש או תתאלמן ,והיא יכולה
לטעון" :נחת רוח עשיתי לבעלי" (אישות
ג ֶּבן ָה ֻאָּמן ּו ֶבן ֶה ָעִריס ּו ֶבן ָה ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס ֶׁש ָא ְכלּו ָׂש ֶדה זֹו ְׁש ֵני
יז,א; כב,יז-יח)ְּ .ב ִנ ְכ ֵסי ְמלֹוג – יש מקום
ֲח ָז ָקהִ :אם ָט ֲענּו ֶׁש ַהְּב ָע ִלים ָמ ְכרּו ָל ֶהן אֹו ָנ ְתנּו ָל ֶהן – ֵיׁש ָל ֶהן לומר שמפני שהנכסים הללו הם שלה
ֲח ָז ָקה; ְו ִאם ָט ֲענּו ֶׁש ִהיא ְיֻרּ ָׁשה ָל ֶהן ֵמ ֲאבֹו ֵתי ֶהן ֶׁש ֲא ָכלּו ָה ְׁש ֵני ממש ,בעלה לא יכעס עליה ,אם לא
ֲח ָז ָקה – ֵאין ָל ֶהן ֲח ָז ָקהְ .ו ִאם ֵה ִביאּו ֵע ִדים ֶׁשהֹודּו ַהְּב ָע ִלים תמכור אותם לו .ואם מכרה – מכרה
ַל ֲא ִבי ֶהם ֶׁשְּמ ָכרּו ָה ָל ֶהן אֹו ְנ ָתנּו ָה ָל ֶהן – ַמ ֲע ִמי ִדין ֶאת ַהּ ָׂש ֶדה בלב שלםֵ .יׁש לֹו ְר ָא ָיה – בשטר או
ְּב ָי ָדן. בעדים (פה"מ ב"ב ג,ה).
ב ֶׁש ֻה ְח ַזק ַּג ְז ָלן – ראה לעיל ביאור
ד ֶּבן ַהַּג ְז ָלן – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵה ִביא ְר ָא ָיה ֶׁשהֹודּו ַהְּב ָע ִלים יג,יאְּ .כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו – "הגוזל שדה,
ואחר שגזלה והוחזק גזלן עליה ,חזר
ְל ָא ִביוֵ ,אי ָנּה ְר ָא ָיהְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (לעיל ג)ֲ .א ָבל ֶּבן ֶּבן ַהַּג ְז ָלן – ולקחה [קנה אותה] מבעלים הראשונים,
ֲא ִפּלּו ָּבא ְּב ַט ֲע ַנת ָא ִביוֵ ,יׁש לֹו ֲח ָז ָקהָּ .בא ְּב ַט ֲע ַנת ֲא ִבי ָא ִביו וטען הנגזל ואמר 'אנוס הייתי בשעה
שמכרתי לו ,ושלא לדעתי [נגד רצוני] – ֵאין לֹו ֲח ָז ָקה.
מכרתי ,מחמת גזלנותו' – לא זכה הגזלן,
אף על פי שיש לו עדים שלקחה בפניהם ,חזקת גוי והבא מכוחו
ה ַהּגֹוי – ֲא ִפּלּו ֲא ָכ ָלּה ַּכָּמה ָׁש ִניםֵ ,אין ֲא ִכי ָלתֹו ְר ָא ָיה; ְו ִאם
ותחזור השדה לבעליה ,ומחזירין לגזלן
ֹלא ֵה ִביא ְׁש ָטר – ַּת ֲחזֹר ַהּ ָׂש ֶדה ַלְּב ָע ִלים ְּבֹלא ׁשּום ְׁשבּו ָעה, הדמים שנתן .במה דברים אמורים?
ֶׁשֹּלא ִּתְּקנּו ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת ֶאָּלא ְל ִיְׂשָר ֵאלְ .ו ִיְׂשָר ֵאל ַהָּבא ֵמ ֲח ַמת בשהעידו העדים שמנה בפניהם את
המעות .אבל אם העידו שבעל הקרקע
מכר לגזלן ,והודה לו בפניהם שנתן לו ַהּגֹוי ֲה ֵרי הּוא ַּכּגֹויְ ,ו ֵאין ֲא ִכי ָלתֹו ְר ָא ָיה.
דמים כך וכך ,והנגזל טוען שלא נתן לו
כלום ,ומחמת יראה הודה לו – אין לגזלן כלום ,אלא מוציאין ממנו השדה בלא דמים ,מפני שלא הודה לו אלא מפני
הפחד ,כשטען ,הואיל והוחזק גזלן עליה" (גזלה ואבדה ט,יד).
ג ֶּבן ָה ֻאָּמן ּו ֶבן ֶה ָעִריס ּו ֶבן ָה ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס – ראה לעיל יג,ד-ז ,שאין בחזקתם של האומן והעריס והאפוטרופוס כדי
להעמיד את השדה בידםָ .עִריס – מילה זו נכתבת לפעמים 'אריס' ולפעמים 'עריס'.
ד ֲא ִפּלּו ָּבא ְּב ַט ֲע ַנת ָא ִביו – שהרי אביו אינו גזלן.
ה ַהּגֹויֵ ...אין ֲא ִכי ָלתֹו ְר ָא ָיה – שסתם גוי אלים הוא ,והישראלי פחד בזמנו למחותִּ .תְּקנּו ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת – ראה לעיל
יא,אְ .ו ִיְׂשָר ֵאל ַהָּבא ֵמ ֲח ַמת ַהּגֹוי – שטוען שקנה את השדה מן הגוי ,שהגוי אכל אותה שני חזקה ,ואמר לו שקנה את
השדה מן התובע .במקרה זה ,ישראל אינו יכול להישבע שבועת היסת ,מפני שטענתו נשענת על עדות הגוי ,ולכן היא
טענת ספק ,ואין נשבעים שבועת היסת על טענת ספק (לעיל א,ז .מ"מ).
