Page 729 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 729
םיטפשמ רפס ונטען טוען הלכות פרק יב-יג 707
כ ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים – שלא החזיק כ ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָא ַכל הּוא ִמ ְק ָצת ַהֵּפרֹותּ ,ו ָב ְזזּו
אלא במה שאכל. ָה ָעם ְׁש ָאר ַהֵּפרֹותֲ .א ָבל ִאם ִהִּני ַח ֵּפרֹו ֵתי ֶהן ֲע ֵלי ֶהן – הֹו ִאיל
ְו ָא ַכל ִאי ָלן ִמָּכאן ְו ִאי ָלן ִמָּכאן ִמָּכל ַהּ ָׂש ֶדהֶ ,ה ֱח ִזיק ְּב ָכל
ַהּ ָׂש ֶדהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָא ַסף ָּכל ֵּפרֹו ֶתי ָה.
א ֻאָּמ ִנין – בעלי מלאכה הבונים בתים ּ ֶפ ֶרק ְׁשלֹ ָׁשה ָע ָׂשר
יג
או משפצים אותם ,ששהותם בבית מי שחזקתם אינה מועילה
אינה מוכיחה שהם הבעלים .וכן היא
גם חזקת האומנים בחפצים הנמצאים הכלל
תחת ידם (לעיל ט,א)ֲ .א ִרי ִסין – ראה לעיל
א,בַ .2אִּפ ְטרֹוִּפין – אחראים לניהול נכסי א ְו ֵאּלּו ֶׁש ֵאין ַמ ֲע ִמי ִדין ֶאת ַה ַּקְר ַקע ְּב ָי ָדןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֲא ָכלּו ָה
אחרים (פה"מ ב"ב ג,ה) ,בדרך כלל נכסי
יתומיםֶׁ .שֹּלא ִמחּו ָּב ֶהם ַהְּב ָע ִלים – ָׁשלׁש ָׁש ִניםָ :ה ֻאָּמ ִניןְ ,ו ָה ֲאִרי ִסיןְ ,ו ָה ַאִּפ ְטרֹוִּפיןְ ,ו ַהּ ֻׁש ָּת ִפין,
שתיקת הבעלים במקרים אלו אינה ְו ָה ִאיׁש ְּב ִנ ְכ ֵסי ִאְׁשּתֹוְ ,ו ָה ִאּ ָׁשה ְּב ִנ ְכ ֵסי ַּב ְע ָלּהּ ,ו ֵבן ְּב ִנ ְכ ֵסי ָא ִביו,
ראיה לבעלותו של המחזיק בקרקע, ְו ָה ָאב ְּב ִנ ְכ ֵסי ַהֵּבן; ֶׁשָּכל ֶא ָחד ֵמ ֵאּלּו ֵאין ַמ ְקִּפי ִדין ֶזה ַעל ֶזה.
אלא נבעה רק מיחסי נאמנות עסקית ְל ִפי ָכְך ֵאין ֲא ִכי ָל ָתן ְר ָא ָיה ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִמחּו ָּב ֶהם ַהְּב ָע ִלים,
שבין הפועל לבעלים או מיחסי קרבה ֶאָּלא ַּת ֲחזֹר ַה ַּקְר ַקע ַלְּב ָע ִלים ֶׁש ֵה ִביאּו ְר ָא ָיה ֶׁשּזֹאת ָה ָאֶרץ
למשתמש בקרקע ,כך שהבעלים לא ְידּו ָעה ָל ֶהןְ ,ו ִיּ ָׁש ְבעּו ֶה ֵּסת ֶׁשֹּלא ָמ ְכרּו ְוֹלא ָנ ְתנּוְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו
הקפידו על שימושו בקרקע ולא חשבו
(לעיל ט,א).
שיבוא לטעון שהקרקע שלו.
ב ְו ֵכן ָראֵׁשי ָּג ֻליֹות ֶׁשְּלאֹותֹו ַה ְּז ַמןְ ,ו ַהַּג ְז ָלןְ ,ו ַהּגֹוי – ֵאין
ב ָראֵׁשי ָּג ֻליֹות ֶׁשְּלאֹותֹו ַה ְּז ַמן – ראשי
ֲא ִכי ָל ָתן ְר ָא ָיהִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵהן ַּב ֲע ֵלי ְזרֹו ַעְ .ו ֵכן ֵחֵרׁש ׁשֹו ֶטה ְו ָק ָטן
השלטון היהודי בבבל ,שהיו כפופים – ֵאין ֲא ִכי ָל ָתן ְר ָא ָיהִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵאין ָל ֶהן ַט ֲע ָנה ְּכ ֵדי ֶׁש ַּת ֲעמֹד
לשלטון הבבלי בתקופת התלמוד ַה ַּקְר ַקע ְּב ָי ָדםֶ ,אָּלא ַּת ֲחזֹר ַלְּב ָע ִליםְ .ו ֵכן ַהַּמ ֲח ִזיק ְּב ִנ ְכ ֵסי ֶהן –
ולאחריה ,כמבואר" :ראשי גלויות
שבבבל במקום מלך הן עומדין ,ויש ֵאין ֲא ִכי ָלתֹו ְר ָא ָיה.
להם לרדות את ישראל בכל מקום ולדון
עליהם ,בין רצו בין לא רצו" (סנהדרין גֵּ 1כי ַצד ֵאין ַמ ֲע ִמי ִדין ֶאת ַה ַּקְר ַקע ְּב ָי ָדן? ְראּו ֵבן ֶׁש ָא ַכל ְׂש ֵדה
ד,יד)ֵ .ח ֵרׁש – ראה לעיל ביאור ה,ט.1
ֶׁש ֵאין ָל ֶהן ַט ֲע ָנה – שאינם מסוגלים ִׁש ְמעֹון ְׁש ֵני ֲח ָז ָקה ְוהּוא טֹו ֵען ֶׁש ִהיא ְלקּו ָחה ְּב ָידֹוְ ,ו ֵה ִביא
לטעון טענה המתקבלת בבית דין ,מפני ִׁש ְמעֹון ֵע ִדים ֶׁש ִהיא ְידּו ָעה לֹוְ ,ו ֵכן ֵה ִביא ֵע ִדים ֶׁשְראּו ֵבן ָידּו ַע
שאינם בני דעת (מ"מ) ,והכלל הוא: ֶׁשהּוא ֻׁש ָּתפֹו ָּבּה אֹו ֲאִריסֹו אֹו ַאִּפ ְטרֹוּפֹוּ ,ו ִמְּפ ֵני ֶזה ֹלא ִמ ָחה
"חזקה שאין עמה טענה – אינה חזקה" – ַּת ֲחזֹר ַהּ ָׂש ֶדה ְלִׁש ְמעֹוןְ ,ו ִיּ ָׁש ַבע ֶה ֵּסת ֶׁשֹּלא ָמ ַכר ְוֹלא ָנ ַתן.
(להלן יד,יב) .ואף אם יטענו – לא תתקבל
ְוהּוא ַה ִּדין ִלְׁש ָאָרן.
טענתם.
גֲ 2א ָבל ִאם ֹלא ֵה ִביא ִׁש ְמעֹון ְר ָא ָיה ֶׁשְראּו ֵבן ָה ָיה ֻׁש ָּתף אֹו
גִ 1לְׁש ָאָרן – לשאר האנשים הנזכרים
ָאִריסֶ ,אָּלא ְראּו ֵבן הֹו ָדה ֵמ ַע ְצמֹו ְו ָא ַמר 'ֵּכןָ ,ה ָיה ֻׁש ָּת ִפיּ ,ו ָמ ַכר
בהלכה א. ִלי' – הֹו ִאיל ְו ָא ַכל ְׁש ֵני ֲח ָז ָקהְ ,ו ָיכֹול לֹו ַמר 'ֹלא ָה ָיה ֻׁש ָּת ִפי
גְ 2ו ָיכֹול לֹו ַמר וכו' – נתבאר לעיל ֵמעֹו ָלם'ֲ ,הֵרי ֶזה ֶנ ֱא ָמן ִּכְׁש ָאר ָּכל ָא ָדם.
ח,ד .וכאן ,אילו היה טוען שלא הייתה
שותפות מעולם ,היה נאמן ,ונשבע
שבועת היסת ונפטר.

