Page 729 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפשמ רפס‪  ‬ונטען טוען הלכות‪  ‬פרק יב‪-‬יג ‪ 707‬‬ ‫ ‬

‫כ ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים – שלא החזיק‬ ‫כ ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָא ַכל הּוא ִמ ְק ָצת ַהֵּפרֹות‪ּ ,‬ו ָב ְזזּו‬

‫אלא במה שאכל‪.‬‬ ‫ָה ָעם ְׁש ָאר ַהֵּפרֹות‪ֲ .‬א ָבל ִאם ִהִּני ַח ֵּפרֹו ֵתי ֶהן ֲע ֵלי ֶהן – הֹו ִאיל‬
‫ְו ָא ַכל ִאי ָלן ִמָּכאן ְו ִאי ָלן ִמָּכאן ִמָּכל ַהּ ָׂש ֶדה‪ֶ ,‬ה ֱח ִזיק ְּב ָכל‬

‫ַהּ ָׂש ֶדה‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָא ַסף ָּכל ֵּפרֹו ֶתי ָה‪.‬‬

‫א ֻאָּמ ִנין – בעלי מלאכה הבונים בתים‬ ‫ּ ֶפ ֶרק ְׁשלֹ ָׁשה ָע ָׂשר‬ ‫‪ ‬‬
‫יג‬
‫או משפצים אותם‪ ,‬ששהותם בבית‬ ‫מי שחזקתם אינה מועילה‬
‫אינה מוכיחה שהם הבעלים‪ .‬וכן היא‬
‫גם חזקת האומנים בחפצים הנמצאים‬ ‫הכלל‬
‫תחת ידם (לעיל ט‪,‬א)‪ֲ .‬א ִרי ִסין – ראה לעיל‬
‫א‪,‬ב‪ַ .2‬אִּפ ְטרֹוִּפין – אחראים לניהול נכסי‬ ‫א ְו ֵאּלּו ֶׁש ֵאין ַמ ֲע ִמי ִדין ֶאת ַה ַּקְר ַקע ְּב ָי ָדן‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ֲא ָכלּו ָה‬
‫אחרים (פה"מ ב"ב ג‪,‬ה)‪ ,‬בדרך כלל נכסי‬
‫יתומים‪ֶׁ .‬שֹּלא ִמחּו ָּב ֶהם ַהְּב ָע ִלים –‬ ‫ָׁשלׁש ָׁש ִנים‪ָ :‬ה ֻאָּמ ִנין‪ְ ,‬ו ָה ֲאִרי ִסין‪ְ ,‬ו ָה ַאִּפ ְטרֹוִּפין‪ְ ,‬ו ַהּ ֻׁש ָּת ִפין‪,‬‬
‫שתיקת הבעלים במקרים אלו אינה‬ ‫ְו ָה ִאיׁש ְּב ִנ ְכ ֵסי ִאְׁשּתֹו‪ְ ,‬ו ָה ִאּ ָׁשה ְּב ִנ ְכ ֵסי ַּב ְע ָלּה‪ּ ,‬ו ֵבן ְּב ִנ ְכ ֵסי ָא ִביו‪,‬‬
‫ראיה לבעלותו של המחזיק בקרקע‪,‬‬ ‫ְו ָה ָאב ְּב ִנ ְכ ֵסי ַהֵּבן; ֶׁשָּכל ֶא ָחד ֵמ ֵאּלּו ֵאין ַמ ְקִּפי ִדין ֶזה ַעל ֶזה‪.‬‬
‫אלא נבעה רק מיחסי נאמנות עסקית‬ ‫ְל ִפי ָכְך ֵאין ֲא ִכי ָל ָתן ְר ָא ָיה ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִמחּו ָּב ֶהם ַהְּב ָע ִלים‪,‬‬
‫שבין הפועל לבעלים או מיחסי קרבה‬ ‫ֶאָּלא ַּת ֲחזֹר ַה ַּקְר ַקע ַלְּב ָע ִלים ֶׁש ֵה ִביאּו ְר ָא ָיה ֶׁשּזֹאת ָה ָאֶרץ‬
‫למשתמש בקרקע‪ ,‬כך שהבעלים לא‬ ‫ְידּו ָעה ָל ֶהן‪ְ ,‬ו ִיּ ָׁש ְבעּו ֶה ֵּסת ֶׁשֹּלא ָמ ְכרּו ְוֹלא ָנ ְתנּו‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו‬
‫הקפידו על שימושו בקרקע ולא חשבו‬
‫(לעיל ט‪,‬א)‪.‬‬
‫שיבוא לטעון שהקרקע שלו‪.‬‬
‫ב ְו ֵכן ָראֵׁשי ָּג ֻליֹות ֶׁשְּלאֹותֹו ַה ְּז ַמן‪ְ ,‬ו ַהַּג ְז ָלן‪ְ ,‬ו ַהּגֹוי – ֵאין‬
‫ב ָראֵׁשי ָּג ֻליֹות ֶׁשְּלאֹותֹו ַה ְּז ַמן – ראשי‬
‫ֲא ִכי ָל ָתן ְר ָא ָיה‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ֵהן ַּב ֲע ֵלי ְזרֹו ַע‪ְ .‬ו ֵכן ֵחֵרׁש ׁשֹו ֶטה ְו ָק ָטן‬
‫השלטון היהודי בבבל‪ ,‬שהיו כפופים‬ ‫– ֵאין ֲא ִכי ָל ָתן ְר ָא ָיה‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ֵאין ָל ֶהן ַט ֲע ָנה ְּכ ֵדי ֶׁש ַּת ֲעמֹד‬
‫לשלטון הבבלי בתקופת התלמוד‬ ‫ַה ַּקְר ַקע ְּב ָי ָדם‪ֶ ,‬אָּלא ַּת ֲחזֹר ַלְּב ָע ִלים‪ְ .‬ו ֵכן ַהַּמ ֲח ִזיק ְּב ִנ ְכ ֵסי ֶהן –‬
‫ולאחריה‪ ,‬כמבואר‪" :‬ראשי גלויות‬
‫שבבבל במקום מלך הן עומדין‪ ,‬ויש‬ ‫ֵאין ֲא ִכי ָלתֹו ְר ָא ָיה‪.‬‬
‫להם לרדות את ישראל בכל מקום ולדון‬
‫עליהם‪ ,‬בין רצו בין לא רצו" (סנהדרין‬ ‫ג‪ֵּ 1‬כי ַצד ֵאין ַמ ֲע ִמי ִדין ֶאת ַה ַּקְר ַקע ְּב ָי ָדן? ְראּו ֵבן ֶׁש ָא ַכל ְׂש ֵדה‬
‫ד‪,‬יד)‪ֵ .‬ח ֵרׁש – ראה לעיל ביאור ה‪,‬ט‪.1‬‬
‫ֶׁש ֵאין ָל ֶהן ַט ֲע ָנה – שאינם מסוגלים‬ ‫ִׁש ְמעֹון ְׁש ֵני ֲח ָז ָקה ְוהּוא טֹו ֵען ֶׁש ִהיא ְלקּו ָחה ְּב ָידֹו‪ְ ,‬ו ֵה ִביא‬
‫לטעון טענה המתקבלת בבית דין‪ ,‬מפני‬ ‫ִׁש ְמעֹון ֵע ִדים ֶׁש ִהיא ְידּו ָעה לֹו‪ְ ,‬ו ֵכן ֵה ִביא ֵע ִדים ֶׁשְראּו ֵבן ָידּו ַע‬
‫שאינם בני דעת (מ"מ)‪ ,‬והכלל הוא‪:‬‬ ‫ֶׁשהּוא ֻׁש ָּתפֹו ָּבּה אֹו ֲאִריסֹו אֹו ַאִּפ ְטרֹוּפֹו‪ּ ,‬ו ִמְּפ ֵני ֶזה ֹלא ִמ ָחה‬
‫"חזקה שאין עמה טענה – אינה חזקה"‬ ‫– ַּת ֲחזֹר ַהּ ָׂש ֶדה ְלִׁש ְמעֹון‪ְ ,‬ו ִיּ ָׁש ַבע ֶה ֵּסת ֶׁשֹּלא ָמ ַכר ְוֹלא ָנ ַתן‪.‬‬
‫(להלן יד‪,‬יב)‪ .‬ואף אם יטענו – לא תתקבל‬
‫ְוהּוא ַה ִּדין ִלְׁש ָאָרן‪.‬‬
‫טענתם‪.‬‬
‫ג‪ֲ 2‬א ָבל ִאם ֹלא ֵה ִביא ִׁש ְמעֹון ְר ָא ָיה ֶׁשְראּו ֵבן ָה ָיה ֻׁש ָּתף אֹו‬
‫ג‪ִ 1‬לְׁש ָאָרן – לשאר האנשים הנזכרים‬
‫ָאִריס‪ֶ ,‬אָּלא ְראּו ֵבן הֹו ָדה ֵמ ַע ְצמֹו ְו ָא ַמר 'ֵּכן‪ָ ,‬ה ָיה ֻׁש ָּת ִפי‪ּ ,‬ו ָמ ַכר‬
‫בהלכה א‪.‬‬ ‫ִלי' – הֹו ִאיל ְו ָא ַכל ְׁש ֵני ֲח ָז ָקה‪ְ ,‬ו ָיכֹול לֹו ַמר 'ֹלא ָה ָיה ֻׁש ָּת ִפי‬

‫ג‪ְ 2‬ו ָיכֹול לֹו ַמר וכו' – נתבאר לעיל‬ ‫ֵמעֹו ָלם'‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה ֶנ ֱא ָמן ִּכְׁש ָאר ָּכל ָא ָדם‪.‬‬

‫ח‪,‬ד‪ .‬וכאן‪ ,‬אילו היה טוען שלא הייתה‬
‫שותפות מעולם‪ ,‬היה נאמן‪ ,‬ונשבע‬

‫שבועת היסת ונפטר‪.‬‬