Page 722 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפשמ רפס‪  ‬ונטען טוען הלכות‪  ‬פרק י‪-‬יא ‬ ‫‪ 700‬‬

‫ו ֶׁש ָהיּו ְׁש ַנ ִים ֶנ ֱח ָל ִקין ָע ֶלי ָה – אם אחד טענות ללא חזקה‬

‫ו ְס ִפי ָנה ְו ַכּיֹו ֵצא ָּבּה ֶׁש ָהיּו ְׁש ַנ ִים ֶנ ֱח ָל ִקין ָע ֶלי ָה‪ֶ ,‬זה אֹו ֵמר‬ ‫מהם מחזיק בספינה – המוציא מחברו‬
‫עליו הראיה‪ .‬ואם שניהם מחזיקים בה‬
‫'ֻּכָּלּה ֶׁשִּלי' ְו ֶזה אֹו ֵמר 'ֻּכָּלּה ֶׁשִּלי'‪ּ ,‬ו ָבאּו ְל ֵבית ִּדין‪ְ ,‬ו ָא ַמר‬ ‫– יחלוקו‪ .‬ואם היא ביד אדם שלישי‬
‫ָה ֶא ָחד ' ִּת ְפסּו ָה ַעד ֶׁש ָא ִביא ֵע ִדים' – ֵאין ּתֹו ְפ ִסין‪ְ .‬ו ִאם ְּת ָפסּו ָה‬ ‫– תהא מונחת עד שיבוא אליהו‪ .‬ואם‬

‫ֵּבית ִּדין‪ְ ,‬ו ָה ַלְך ְוֹלא ָמ ָצא ֵע ִדים‪ְ ,‬ו ָא ַמר ' ַהִּניחּו ָה ֵּבי ֵנינּו ְו ָכל‬ ‫היא ברשות הרבים או ברשות שאינה‬
‫ַהִּמ ְתַּגֵּבר ִיּ ֹטל‪ְּ ,‬כֶׁש ָה ָיה ִּדי ָנּה ִמּקֹ ֶדם' – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו‪ְ ,‬ו ֵאין‬ ‫של אחד מהם‪ ,‬וטענותיהם יכולות‬
‫מֹו ִצי ִאין אֹו ָתּה ֵּבית ִּדין ִמ ַּת ַחת ָי ָדן‪ַ ,‬עד ֶׁש ָּיבֹואּו ֵע ִדים אֹו ַעד‬ ‫להתברר על ידי עדים – אינם חולקים‪,‬‬
‫אלא כל הגובר על חברו זוכה בה‪ ,‬ועל‬
‫השני חל הכלל‪" :‬המוציא מחברו – ֶׁשּיֹודּו ֶזה ָל ֶזה אֹו ַי ְח ְלקּו ִּב ְרצֹו ָנם ּו ִבְׁשבּו ָעה‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו‬
‫עליו הראיה"‪ .‬ואם הספק אינו ניתן‬
‫(לעיל ט‪,‬ז)‪.‬‬ ‫להכרעה – הדבר מסור לשיקול דעתם‬

‫של הדיינים (זכייה ומתנה ה‪,‬ו; ר"י מיגאש ב"ב לד‪,‬ב)‪ .‬לפיכך כאן‪ ,‬בדין הספינה שאינה נמצאת בחזקת איש מהם‪ ,‬ושטענותיהם‬

‫יכולות להתברר‪ ,‬יש לפסוק להם שכל הגובר על חברו זוכה בה‪ ,‬כלומר "שכל מי שתגבר ידו בכוח או בראיות –‬

‫שיזכה‪ ,‬וסומכין על זה שמי שהדין עמו קרוב להביא ראיות‪ .‬ועוד‪ ,‬שמי שהדין עמו מוסר נפשו להעמיד את שלו‬

‫בידו יותר ממה שמוסר האחר נפשו לגזול‪ .‬ועוד‪ ,‬יאמר זה‪' :‬מה בצע שאמסור נפשי‪ ,‬והיום או למחר יביא ראיה‬

‫ויוציאנה מידי'?" (רא"ש ב"מ א‪,‬א)‪ֵ .‬אין ּתֹו ְפ ִסין – במצב שוויון מעין זה‪ ,‬אסור לבית הדין לתפוס בעבור אחד מן‬

‫הצדדים‪ ,‬מחשש שאין לו ראיה והוא רוצה להפסיד לחברו‪ֵ .‬אין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו – כיוון שלאחר שהגיע לידי בית דין‪,‬‬

‫אין בית דין רשאי להוציא אותה מתחת ידו‪ ,‬אלא עליו לדון בדבר ולהכריע‪ַ .‬עד ֶׁשּיֹודּו ֶזה ָל ֶזה – יודה אחד מהם‬

‫שהיא של חברו או שיודו שניהם שהם שותפים בה‪ַ .‬י ְח ְלקּו ִּבְרצֹו ָנם ּו ִבְׁשבּו ָעה – אינם חייבים שבועה‪ ,‬אלא אם‬

‫כל אחד מהם מבקש לחייב את חברו שבועה‪ ,‬כדין שניים שאוחזים בה (ק')‪ .‬ואופן השבועה‪" :‬כל אחד משניהן‬

‫נשבע בנקיטת חפץ שאין לו בזה הדבר פחות מחציו‪ ,‬ויחלוקו‪ .‬ושבועה זו תקנת חכמים היא‪ ,‬כדי שלא יהיה כל‬

‫אחד תופס בטליתו של חברו ונוטל בלא שבועה" (לעיל ט‪,‬ז)‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ַא ַחד ָע ָׂשר‬ ‫ ‬

‫חזקת קרקע ומחאה‬ ‫יא‬

‫חזקת שימוש שלוש שנים‬ ‫א‪ַ 1‬ה ַּקְר ָקעֹות – ובכללן כל נדל"ן‬

‫א‪ָּ 1‬כל ַה ַּקְר ָקעֹות ַה ְּידּועֹות ְל ַב ְע ֵלי ֶהן – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן ַע ָּתה‬ ‫(נכסי דלא ניידי)‪ ,‬כגון בתים או שדות‪.‬‬

‫ַּת ַחת ְי ֵדי ֲא ֵחִרים‪ֲ ,‬הֵרי ֵהן ְּב ֶח ְז ַקת ַּב ְע ֵלי ֶהן‪ֵּ .‬כי ַצד? ְראּו ֵבן‬ ‫ְּכ ֶדֶרְך ֶׁש ָה ָעם ִמְׁש ַּתְּמִׁשין ְּב ַח ְצרֹו ֵתי ֶהן‬
‫ֶׁש ָה ָיה ִמְׁש ַּתֵּמׁש ְּב ָח ֵצר ְּכ ֶדֶרְך ֶׁש ָה ָעם ִמְׁש ַּתְּמִׁשין ְּב ַח ְצרֹו ֵתי ֶהן‪,‬‬
‫ָּדר ָּבּה ְוׂשֹו ְכָרּה ַל ֲא ֵחִרים ּובֹו ֶנה ְוסֹו ֵתר‪ְ ,‬ו ַא ַחר ְז ַמן ָּבא ִׁש ְמעֹון‬ ‫– שימוש לא מוגבל‪ ,‬כבעלים‪ .‬סֹו ֵתר –‬
‫ְו ָט ַען ָע ָליו ְו ָא ַמר לֹו ' ָח ֵצר זֹו ֶׁש ַּת ַחת ָי ְדָך – ֶׁשִּלי ִהיא‪ּ ,‬וְׂשכּוָרה‬ ‫הורס‪ְ .‬וׂשֹו ְכָרּה ַל ֲא ֵחִרים – משכיר אותה‬
‫ִהיא ְּב ָי ְדָך' אֹו 'ְׁשאּו ָלה' אֹו 'ְּגזּו ָלה'‪ֶ ,‬ו ֱהִׁשיבֹו ְראּו ֵבן 'ֶׁשְּלָך‬ ‫לאחרים‪ֶ .‬ה ֵּסת – ראה לעיל‪ :‬א‪,‬ג; ה‪,‬א‪.‬‬
‫ָה ְי ָתה‪ְ ,‬ו ַא ָּתה ְמ ַכְר ָּתּה ִלי' אֹו ' ְנ ַת ָּתּה ִלי ְּב ַמ ָּת ָנה'‪ִ :‬אם ֵאין‬
‫ֵע ִדים ְלִׁש ְמעֹון ֶׁש ָה ְי ָתה ְידּו ָעה לֹו – ִנְׁשָּבע ְראּו ֵבן ֶה ֵּסת‪,‬‬

‫ְו ַי ֲע ֹמד ִּב ְמקֹומֹו‪.‬‬