Page 717 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 717

‫םיטפשמ רפס‪      ‬ונטען טוען הלכות‪      ‬פרק ט ‪	695‬‬                                           ‫	‬

                                                                 ‫ּ ֶפ ֶרק ְּת ִׁשי ִעי‬       ‫	‬

                                                              ‫חזקת אומן ולוקח; שניים אוחזין‬  ‫ט‬

‫פרק ט – הקדמה‪ :‬פרק זה הוא המשך‬                                                                                                 ‫חזקת אומן‬
                      ‫לפרק הקודם‪.‬‬
                                                              ‫א‪ָ   1‬ה ֻאָּמן – ֵאין לֹו ֲח ָז ָקה ַּבֵּכ ִלים ֶׁש ַּת ַחת ָידֹו‪ֶ ,‬א ָחד ֵּכ ִלים‬
‫א‪ֻ   1‬אָּמן – בעל מלאכה‪ ,‬שאנשים‬
                                                              ‫ָה ֲעׂשּו ִיין ְל ַהְׁש ִאיל ּו ְל ַהְׂשִּכיר ְו ֶא ָחד ְׁש ָאר ַהֵּכ ִלים‪ֵּ .‬כי ַצד? ָר ָאה‬
‫רבים מוסרים לו את כליהם כדי לתקנם‪.‬‬                            ‫ֶּכ ְליֹו ְּב ַיד ָה ֻאָּמן‪ְ ,‬ו ֵה ִביא ֵע ִדים ֶׁש ֵהן יֹו ְד ִעין ֶׁש ַהְּכ ִלי ַה ֶּזה ֶׁשּלֹו‪,‬‬
‫ֶא ָחד‪ְ ...‬ו ֶא ָחד – דין אחד לשניהם‪.‬‬                         ‫ְוהּוא טֹו ֵען ְואֹו ֵמר ' ְל ַת ֵּקן ְנ ַת ִּתיו ְלָך'‪ְ ,‬ו ָה ֻאָּמן אֹו ֵמר 'ֹלא ָּבא‬
‫ְו ֵה ִביא ֵע ִדים ֶׁש ֵהן יֹו ְד ִעין ֶׁש ַהְּכ ִלי ַה ֶּזה‬  ‫ְל ָי ִדי ֶאָּלא ִּב ְמ ִכיָרה' אֹו 'ְּב ַמ ָּת ָנה' אֹו ֶׁשָּט ַען ' ַא ָּתה ְנ ַתּתֹו ִלי'‪,‬‬
‫ֶׁשּלֹו – אך אם אין עדים‪ ,‬האומן נאמן‬                          ‫' ַא ָּתה ְמ ַכְרּתֹו ִלי' ' ַא ַחר ֶׁשָּבא ְל ָי ִדי ְל ַתְּקנֹו' – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשְּמ ָסרֹו‬
‫מדין מיגו‪ ,‬מתוך שהיה יכול לומר‬                                ‫לֹו ֶׁשֹּלא ְּב ֵע ִדים‪ַּ ,‬ב ַעל ַהְּכ ִלי ֶנ ֱא ָמן‪ּ ,‬ומֹו ִצי ִאין אֹותֹו ִמ ַּיד ָה ֻאָּמן‪,‬‬
‫שהכלי הוא שלו‪ְ .‬ו ִיּ ָׁש ַבע ַּב ַעל ַהַּב ִית –‬
                                                                                    ‫ְו ִיּ ָׁש ַבע ַּב ַעל ַהַּב ִית ֶה ֵּסת ַעל ַט ֲע ָנתֹו‪.‬‬
   ‫בעל הכלי‪ֶ .‬ה ֵּסת – ראה לעיל א‪,‬ג‪.2‬‬
                                                              ‫א‪ְ  2‬ו ֵיׁש ְּגאֹו ִנים ֶׁש ָּדנּו ֶׁש ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ֵה ִביא ַּב ַעל ַהַּב ִית‬
‫א‪ְ  2‬ו ִדין ֶזה – שבעל הכלי נאמן אף בלא‬
                                                              ‫ֵע ִדים ֶׁש ֶּזה ַהְּכ ִלי ֶׁשּלֹו – הֹו ִאיל ְוָר ָאה ֶּכ ְליֹו‪ַ ,‬ו ֲהֵרי ָה ֻאָּמן מֹו ֶדה‬
‫עדים שהכלים הם שלו‪ ,‬ובהתעלמות‬                                 ‫לֹו ֶׁש ָה ָיה ֶׁשּלֹו ּו ְמ ָכרֹו לֹו‪ֵ ,‬אין ָה ֻאָּמן ֶנ ֱא ָמן; ֲא ָבל ִאם ָא ַמר 'ֹלא‬
        ‫מדין מיגו‪ֶּ .‬פ ֶלא – חסר מובן‪.‬‬                        ‫ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם‪ְ ,‬וֶׁשִּלי הּוא ְּכ ִלי ֶזה' – ָה ֻאָּמן ֶנ ֱא ָמן‪ְ ,‬ו ִנְׁשָּבע‬
                                                              ‫ֶה ֵּסת‪ְ .‬ו ִאם ֵה ִביא ַּב ַעל ַהַּב ִית ֵע ִדים ֶׁש ַהְּכ ִלי ַה ֶּזה ָידּו ַע לֹו – ֵאין‬
‫ב‪ֵ   1‬אינֹו ָצִריְך ְל ַה ֲח ִזיר לֹו ְּב ֵע ִדים – כמו‬
                                                                                  ‫ָה ֻאָּמן ֶנ ֱא ָמן‪ְ .‬ו ִדין ֶזה ֶּפ ֶלא הּוא ְּב ֵעי ַני‪.‬‬
      ‫במלווה על פה (מלווה ולווה יא‪,‬א)‪.‬‬
                                                              ‫ב‪ֹ  1‬לא ָר ָאה ַהְּכ ִלי ְּב ַיד ָה ֻאָּמן‪ֶ ,‬אָּלא ָט ַען ְו ָא ַמר 'ְּכ ִלי ְּפלֹו ִני‬
‫ב‪ְ   3‬ל ִפי ָכְך – על פי ההלכה הקודמת‪,‬‬
                                                              ‫ְנ ַת ִּתיו ְלָך ְל ַת ֵּקן'‪ְ ,‬ו ָה ֻאָּמן אֹו ֵמר ' ָח ַזְר ָּת ּו ְמ ַכְרּתֹו ִלי' אֹו ' ְנ ַתּתֹו‬
‫שיש הבדל בין אם ראו את הכלי ביד‬                               ‫ִלי' – ָה ֻאָּמן ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ְו ִנ ְפ ָטר‪ִ ,‬מּתֹוְך ֶׁש ָּיכֹול לֹו ַמר 'ֹלא ָהיּו‬
‫האומן או לא‪ְׁ .‬ש ַּת ִים ָק ַצ ְצ ָּת ִלי ִּבְׂש ָכִרי‬        ‫ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם'‪ַ .‬ו ֲא ִפּלּו ְמ ָסרֹו לֹו ְל ַת ֵּקן ְּב ֵע ִדים – ֲהֵרי ָה ֻאָּמן‬
‫– קבעת מראש שני מטבעות תמורת‬                                  ‫ֶנ ֱא ָמן‪ִ ,‬מּתֹוְך ֶׁש ָּיכֹול לֹו ַמר ' ֶה ֱח ַזְר ִּתיו ְלָך'‪ֶׁ ,‬ש ַהַּמ ְפ ִקיד ֵא ֶצל‬
‫עבודתי‪ָ .‬ה ָיה ַהְּכ ִלי ִנְר ֶאה ִּב ְפ ֵני ֶהם –‬
‫שראו את הכלי ביד האומן ויש עדים‬                                             ‫ֲח ֵברֹו ְּב ֵע ִדים ֵאינֹו ָצִריְך ְל ַה ֲח ִזיר לֹו ְּב ֵע ִדים‪.‬‬

    ‫המעידים שהכלי הוא של התובע‪.‬‬                               ‫ב‪ְ   2‬ל ִפי ָכְך ִנְׁשָּבע ָה ֻאָּמן ֶה ֵּסת ְו ִנ ְפ ָטר‪ְ ,‬ו ֵאין ְמ ַח ְּי ִבין אֹותֹו‬

                                                              ‫ְלהֹו ִציא ַהְּכ ִלי‪ְ .‬ו ִאם הֹו ִציאֹו – הֹו ִאיל ְו ִנְר ָאה‪ֲ ,‬הֵרי ַּב ַעל ַהַּב ִית‬
                                                              ‫ֵמ ִביא ֵע ִדים ֶׁשהּוא ֶׁשּלֹו ְונֹו ְטלֹו‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשְּמ ָסרֹו לֹו ְּבֹלא‬

                                                                                ‫ֵע ִדים‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל א; גזלה ואבדה ד‪,‬יא)‪.‬‬

                                                              ‫ב‪ְ   3‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ָט ַען ָה ֻאָּמן ְו ָא ַמר 'ְׁש ַּת ִים ָק ַצ ְצ ָּת ִלי ִּבְׂש ָכִרי'‪,‬‬

                                                              ‫ּו ַב ַעל ַהַּב ִית אֹו ֵמר 'ֹלא ָק ַצ ְצ ִּתי ְלָך ֶאָּלא ַא ַחת'‪ִ :‬אם ָה ָיה ַהְּכ ִלי‬
                                                              ‫ִנְר ֶאה ִּב ְפ ֵני ֶהם – הֹו ִאיל ְו ָה ֻאָּמן ֵאין לֹו ּבֹו ֲח ָז ָקה‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ָיכֹול‬
                                                              ‫ִל ְטעֹן ֶׁשהּוא ָלקּו ַח ְּב ָידֹו‪ֲ ,‬הֵרי ַּב ַעל ַהַּב ִית ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ‬
                                                              ‫ַעל ַהְּק ִצי ָצה‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו ִּבְׂש ִכירּות (יא‪,‬ח)‪ְ ,‬ונֹו ֵתן; ְו ִאם ֵאין‬
                                                              ‫ַהְּכ ִלי ִנְר ֶאה ִּב ְפ ֵני ֶהם – הֹו ִאיל ְו ָה ֻאָּמן ֶנ ֱא ָמן לֹו ַמר ' ָלקּו ַח הּוא‬
   712   713   714   715   716   717   718   719   720   721   722