Page 718 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 718
םיטפשמ רפס ונטען טוען הלכות פרק ט 696
ְּב ָי ִדי'ָ ,יכֹול ִל ְטעֹן ַעד ְּכ ֵדי ָּד ָמיוְ ,ו ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץְ ,ונֹו ֵטל ג ֶׁש ָּי ַרד ֵמ ֻאָּמנּותֹו – שהפסיק לעבוד
ְּכ ֶד ֶרְך ָּכל ַהִּנְׁשָּב ִעין ְונֹו ְט ִליןְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ח,ב).
במקצועו.
ג ֻאָּמן ֶׁש ָּי ַרד ֵמ ֻאָּמנּותֹוּ ,ו ֶבן ָה ֻאָּמן – ֲהֵרי ֵהן ִּכׁ ְש ָאר ָּכל ָא ָדם,
דַּ 1ת ַחת ְּכ ָנ ָפיו – מוסתרים תחת בגדיו.
ְו ֵיׁש ָל ֶהן ֲח ָז ָקה ְּב ָכל ַהִּמַּט ְל ְט ִליןְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ח,א).
ומשמעות כנ"ף היא גם לשון הסתרה
חשד גזל (מו"נ א,מג).
דִ 1מי ֶׁשִּנ ְכ ַנס ְל ֵביתֹו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו ִּב ְפ ֵני ַּב ַעל ַהַּב ִיתְ ,ו ָי ָצא ְו ֵכ ִלים דִ 2ל ְכּפֹר ָּב ֶהן – לגנוב אותם ולטעון
ְטמּו ִנין לֹו ַּת ַחת ְּכ ָנ ָפיו ְו ָה ֵע ִדים רֹו ִאין אֹותֹוּ ,ו ְל ַא ַחר ְז ַמן שקנה אותם (ואם טען בעל הבית שהלה גנב
ְּת ָבעֹו ַּב ַעל ַהַּב ִית ְו ָא ַמר לֹו ' ַה ֲח ֵזר ִלי ֵּכ ַלי ֶׁש ִהְׁש ַא ְל ִּתיָךַ ,ו ֲהֵרי הכלים ,ראה גנבה ה,יב).
ָה ֵע ִדים'ְ ,והּוא אֹו ֵמר ' ְלקּו ִחין ֵהן ְּב ָי ִדי' – ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמןְ ,ו ִנְׁשָּבע
ַּב ַעל ַהַּב ִית ֶה ֵּסת ַעל ַט ֲע ָנתֹו ֶׁשֹּלא ְמ ָכָרן ְוֹלא ְנ ָת ָנןְ ,ו ַי ְח ְזרּו דֶׁ 3ש ֵאין ֶזה ָצנּו ַע – אין דרכו של
ַהֵּכ ִלים ַלְּב ָע ִלים. הנוטל להצניע כלים.
דַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ַב ַעל ַהַּב ִית ֶׁש ֵאינֹו ָעׂשּוי ִל ְמּ ֹכר דֶׁ 4שָּמא ִנ ְצְרכּו לֹו ָמעֹות ּו ָמ ַכר –
ֶאת ֵּכ ָליוְ ,ו ֶזה ֶׁשהֹו ִציא ַהֵּכ ִלים ַּת ַחת ְּכ ָנ ָפיו ֵאין ַּדְרּכֹו ְל ַה ְצ ִני ַע, שנזקק בעל הבית למזומנים ונאלץ
ְואֹו ָתן ַהֵּכ ִלים ֵאין ֶּדֶרְך ְּב ֵני ָא ָדם ְל ַה ְצ ִני ָען; ְל ִפי ָכְך ַח ָּיב למכור את הכלים ,אף על פי שבדרך
ְל ַה ֲח ִזירְ ,ל ִפי ֶׁשֹּלא ִה ְצ ִני ָען ֶאָּלא ִל ְכּפֹר ָּב ֶהן. כלל אינו מוכר אותם.
דֲ 3א ָבל ַּב ַעל ַהַּב ִית ֶה ָעׂשּוי ִל ְמּ ֹכר ֶאת ֵּכ ָליו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין דָ 5ידּו ַע הּוא לֹו – ידוע שהוא שלו.
ֶזה ָצנּו ַעְ ,ו ֵאין ֶּדֶרְך אֹו ָתן ַהֵּכ ִלים ְל ַה ְט ִמי ָנן ַּת ַחת ַהְּכ ָנ ַפ ִיםֲ ,הֵרי ַּכ ַּקְר ָקעֹות – שהרי "הן לבעליהן כמו
ֶזה ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ֶׁש ֵהן ְלקּו ִחין ְּב ָידֹו. קרקע שאוכל פירותיה והגוף קיים" (לעיל
ח,ט ,)1וחזקת הבעלות היא של בעליהם
דְ 4ו ֵכן ִאם ָי ָצא ָּב ֶהן ְמ ֻגִּלין ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין
הראשונים.
ַּב ַעל ַהַּב ִית ָעׂשּוי ִל ְמּכֹר ֶאת ֵּכ ָליוֲ ,הֵרי ֶזה ֶנ ֱא ָמן לֹו ַמר ' ְלקּו ִחין
ֵהן ְּב ָי ִדי'ֶׁ ,שָּמא ִנ ְצְרכּו לֹו ָמעֹות ּו ָמ ַכר; ּו ִב ְל ַבד ֶׁשֹּלא ִי ְהיּו ה ֲא ִפּלּו וכו' – אף אם מת ,מוציאים
ִמ ְּד ָבִרים ָה ֲעׂשּו ִיין ְל ַהְׁש ִאיל ּו ְל ַהְׂשִּכיר. מן היתומים בלא שבועה (שאלה ופיקדון
ו,ד)ֶׁ .ש ֵאין ְל ָא ִביו ִל ְטעֹן – שאם הכלי
כלי העשוי להשכרה עשוי להשכרה ,לא תתקבל טענת
אביוִּ .כְׁש ָאר ָּכל ַהִּנ ְתָּב ִעין – שנשבעים
דֲ 5א ָבל ְּד ָבִרים ָה ֲעׂשּו ִיין ְל ַהְׁש ִאיל ּו ְל ַהְׂשִּכיר – ְלעֹו ָלם ֵהם ונפטרים .וכאן בעל הבית הוא הנתבע,
והיורשים תובעים ממנו את הכלי שמכר
ְּב ֶח ְז ַקת ַּב ְע ֵלי ֶהןְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ח,ג)ְ .ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהֹו ִצי ָאן
ְמ ֻגִּליןְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשַּב ַעל ַהַּב ִית ַה ֶּזה ָעׂשּוי ִל ְמּכֹר ֶאת ֵּכ ָליו, לאביהם.
הֹו ִאיל ְו ֵיׁש לֹו ֵע ִדים ֶׁש ֶּזה ַהְּכ ִלי ֶה ָעׂשּוי ְל ַהְׁש ִאיל ּו ְל ַהְׂשִּכיר
ִּב ְל ַבד ָידּו ַע הּוא לֹו ,מֹו ִצי ִאין אֹו ָתם ִמ ַּיד ֶזה ַעל ָּכל ָּפ ִניםַ ,עד
ֶׁש ָּי ִביא ְר ָא ָיה ֶׁשְּמ ָכרֹו לֹו אֹו ְנ ָתנֹו לֹוַּ ,כ ַּקְר ָקעֹות.
ה ֲא ִפּלּו ֵמת ֶזה ֶׁש ַהְּכ ִלי ַּת ַחת ָידֹו – מֹו ִצי ִאין אֹותֹו ִמ ַּיד
ַהּיֹוֵרׁש ְּבֹלא ְׁשבּו ָעה; ֶׁשֵּכיָון ֶׁש ֵאין ְל ָא ִביו ִל ְט ֹען ֶׁשְּל ָקחֹו אֹו
ֶׁשהּוא ַמְׁשּכֹוןָּ ,כְך ֵאין ֶזה ָיכֹול ְל ַהְׁשִּביעֹוְ .ו ִאם ָט ַען ַהּיֹוֵרׁש
ַט ֲע ַנת ַו ַּדאי ְו ָא ַמר 'ְּב ָפ ַני ְנ ָתנֹו ְל ָא ִבי' אֹו ' ְמ ָכרֹו לֹו' – ֲהֵרי ַּב ַעל
ַהַּב ִית ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסתִּ ,כְׁש ָאר ָּכל ַהִּנ ְתָּב ִעיןּ .ו ְכ ָבר ֵּב ַאְרנּו (שם) ֶׁש ֵּיׁש
