Page 720 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפשמ רפס‪  ‬ונטען טוען הלכות‪  ‬פרק ט‪-‬י ‬ ‫‪ 698‬‬

‫ט ָהיּו ְׁש ַנ ִים ֲאדּו ִקין ְּב ַטִּלית‪ֶ ,‬זה אֹו ֵמר 'ֻּכָּלּה ֶׁשִּלי' ְו ֶזה אֹו ֵמר‬ ‫ט ֲאדּו ִקין – כל אחד תופס חלק מן‬

‫'ֻּכָּלּה ֶׁשִּלי' – ֶזה נֹו ֵטל ַעד ָמקֹום ֶׁש ָּידֹו ַמַּג ַעת ְו ֶזה נֹו ֵטל ַעד‬ ‫הטלית בידיו‪ ,‬ואילו לשון "אוחז"‬
‫ָמקֹום ֶׁש ָּידֹו ַמַּג ַעת‪ְ ,‬ו ַהּ ְׁש ָאר חֹו ְל ִקין ְּבָׁשֶוה ַא ַחר ֶׁשִּנְׁשָּב ִעין‪.‬‬ ‫שבהלכה הבאה משמעו שכל אחד אוחז‬
‫ְו ֵיׁש ְל ָכל ֶא ָחד ְל ַג ְלֵּגל ַעל ֲח ֵברֹו‪ֶׁ ,‬שָּכל ַמה ּ ֶׁשָּנ ַטל‪ַּ ,‬כ ִּדין ָנ ַטל‪.‬‬ ‫בקצה הטלית‪ַ .‬טִּלית – בגד שמתעטפים‬
‫בו‪ְ .‬ל ַג ְלֵּגל – להכליל בשבועתו (לעיל‬
‫י ָה ָיה ֶזה אֹו ֵחז ַּבחּו ִטין ֶׁשִּבְׂש ַפת ַהַּטִּלית ְו ֶזה ַּבחּו ִטין‬
‫א‪,‬יב)‪.‬‬
‫ֶׁשַּבּ ָׂש ָפה ָה ַא ֶחֶרת – חֹו ְל ִקין ֶאת ֻּכָּלּה ְּבָׁשֶוה ַא ַחר ֶׁשִּנְׁשָּב ִעין‪.‬‬
‫ְו ָכל ֲח ֻל ָּקה ָה ֲאמּוָרה ָּכאן – ְל ָד ִמים‪ֹ ,‬לא ֶׁש ַּי ְפ ִסידּו ַע ְצמֹו‬ ‫י ְל ָד ִמים – לשווי החפץ‪.‬‬

‫ֶׁשַּלְּכ ִלי אֹו ֶׁשַּלַּטִּלית אֹו ֶׁש ָּי ִמיתּו ַהְּב ֵה ָמה‪.‬‬ ‫יב ְׁש ָמ ָטּה – משך אותה עד שנשמטה‬

‫יא ָה ָיה ָה ֶא ָחד אֹו ֵחז ֶאת ֻּכָּלּה‪ְ ,‬ו ֶזה ִמ ְת ַאֵּבק ִעּמֹו ְו ִנ ְת ֶלה ָּבּה‬ ‫מיד חברו‪ּ .‬ו ְת ָק ָפּה – לקח אותה בכוח‪,‬‬
‫– ֲהֵרי זֹו ְּב ֶח ְז ַקת ָהאֹו ֵחז ֶאת ֻּכָּלּה‪ .‬יב ָּבאּו ְׁש ֵני ֶהם ֲאדּו ִקין‬ ‫והדבר מותר אם הוא יודע שהיא שלו‪,‬‬
‫כמו שהרמב"ם מבאר במקום אחר‪" :‬יש‬
‫ָּבּה‪ּ ,‬וְׁש ָמ ָטּה ָה ֶא ָחד ִמ ַּיד ֲח ֵברֹו ְּב ָפ ֵנינּו‪ְ ,‬וָׁש ַתק ַהּ ֵׁש ִני – ַאף‬ ‫לאדם לעשות דין לעצמו‪ ,‬אם יש בידו‬
‫ַעל ִּפי ֶׁש ָח ַזר ְו ָצַוח‪ֵ ,‬אין מֹו ִצי ִאין אֹו ָתּה ִמ ָּידֹו; ֵּכיָון ֶׁשּ ָׁש ַתק‬ ‫כוח‪ .‬הואיל וכדת וכהלכה הוא עושה‪,‬‬
‫ַּב ְּת ִחָּלה‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה ְּכמֹו ֶדה לֹו‪ָ .‬ח ַזר ַהּ ֵׁש ִני ּו ְת ָק ָפּה ִמן ָהִראׁשֹון –‬ ‫אינו חייב לטרוח ולבוא לבית דין‪ ,‬אף‬
‫על פי שלא היה שם הפסד בנכסיו אילו‬
‫ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָהִראׁשֹון ָצַוח ִמ ְּת ִחָּלה ְו ַעד סֹוף‪ ,‬חֹו ְל ִקין‪.‬‬ ‫נתאחר ובא לבית דין‪ .‬לפיכך‪ ,‬אם ָקבל‬
‫עליו בעל דינו והביאו לבית דין‪ ,‬ודרשו‬
‫יג ָּבאּו ְׁש ֵני ֶהם ֲאדּו ִקין ְּב ַטִּלית‪ְ ,‬ו ָא ַמְרנּו ָל ֶהם ' ְצאּו ְו ִח ְלקּו‬ ‫ומצאו שעשה כהלכה‪ ,‬ודין אמת דן‬
‫לעצמו‪ ,‬אין סותרין את דינו" (סנהדרין‬
‫ֶאת ָּד ֶמי ָה'‪ָ ,‬י ְצאּו ְו ָח ְזרּו ַו ֲהֵרי ִהיא ַּת ַחת ַיד ֶא ָחד ֵמ ֶהם‪ֶ ,‬זה‬ ‫ב‪,‬יב)‪ .‬ובית הדין מתחשב בעובדה זו‬
‫טֹו ֵען 'הֹו ָדה ִלי ְו ִנ ְס ַּתֵּלק ִמֶּמָּנה' ְו ֶזה טֹו ֵען 'ְׂש ַכְר ִּתי ָה לֹו' אֹו‬ ‫(לפירוט הדברים‪ ,‬ראה להלן י‪,‬ו)‪ .‬חֹו ְל ִקין –‬
‫' ִנ ְתַּגֵּבר ָע ַלי ַו ֲח ָט ָפּה' – ַהּמֹו ִציא ֵמ ֲח ֵברֹו ָע ָליו ָהְר ָא ָיה; ְו ִאם‬ ‫שחזקת שניהם שווה‪ ,‬אם תקפו שניהם‪.‬‬
‫ֹלא ֵה ִביא ְר ָא ָיה‪ִ ,‬יּ ָׁש ַבע ֶזה ֶׁש ִהיא ֻּכָּלּה ְּב ָידֹו ֶה ֵּסת ֶׁש ִהיא ֶׁשּלֹו‪,‬‬
‫יג ְׂש ַכְר ִּתי ָה – השכרתיה‪.‬‬
‫ְו ִיָּפ ֵטר‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ֲע ִׂשי ִרי‬ ‫ ‪‬‬
‫י‬
‫חזקת בהמות ועבדים‬

‫חזקת בהמות‬ ‫פרק י – הקדמה‪ :‬פרק זה הוא המשך‬
‫לפרק הקודם‪.‬‬
‫א ְּב ֵה ָמה אֹו ַח ָּיה ֶׁש ֵאי ָנּה ְׁשמּוָרה‪ֶ ,‬אָּלא ְמ ַהֶּל ֶכת ְּב ָכל ָמקֹום‬
‫א ֶׁש ֲהֵרי ִהיא ָה ְל ָכה ֵמ ַע ְצ ָמּה – אפשר‬
‫ְורֹו ָעה – ֵאי ָנּה ְּב ֶח ְז ַקת ֶזה ֶׁש ְּת ָפ ָסּה‪ֵ ,‬מ ַא ַחר ֶׁש ִהיא ְידּו ָעה‬
‫ַלְּב ָע ִלים‪ֵּ .‬כי ַצד? ֵה ִביא ַהּתֹו ֵב ַע ֵע ִדים ֶׁש ַהְּב ֵה ָמה ַהּזֹאת ְידּו ָעה‬ ‫שהלכה מעצמה‪ֶ .‬ה ֵּסת – ראה לעיל א‪,‬ג‪.2‬‬
‫לֹו‪ְ ,‬ו ֶזה ַהּתֹו ֵפס טֹו ֵען ' ַא ָּתה ְנ ַת ָּתּה ִלי'‪ַ ' ,‬א ָּתה ְמ ַכְר ָּתּה ִלי' –‬
‫ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ֱהיֹו ָתּה ַּת ַחת ָידֹו ְר ָא ָיה‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ִהיא ָה ְל ָכה‬ ‫ב ְׁשמּוָרה – בעליה הקפידו על‬
‫ֵמ ַע ְצ ָמּה ְו ִנ ְכ ְנ ָסה ִּבְרׁשּותֹו‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ֹלא ֵה ִביא ְר ָא ָיה – ַּת ֲחזֹר‬
‫שמירתה‪ְ .‬מסּוָרה ְלרֹו ֶעה – לרעות אותה‬
‫ַהְּב ֵה ָמה ִל ְב ָע ֶלי ָה‪ְ ,‬ו ִיּ ָׁש ַבע ֶה ֵּסת ַעל ַט ֲע ַנת ֶזה‪.‬‬ ‫ולשמור עליה‪ ,‬וכעת נמצאת אצל אדם‬

‫ב ָה ְי ָתה ַהְּב ֵה ָמה ְׁשמּוָרה אֹו ְמסּוָרה ְלרֹו ֶעה – ַאף ַעל ִּפי‬ ‫אחר‪.‬‬

‫ֶׁש ֵה ִביא ֶזה ֵע ִדים ֶׁש ִהיא ֶׁשּלֹו‪ֲ ,‬הֵרי ִהיא ְּב ֶח ְז ַקת ֶזה ֶׁש ִהיא ַּת ַחת‬