Page 712 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 712
םיטפשמ רפס ונטען טוען הלכות פרק ז 6 90
גֵּ 1בית ִּדין ֶׁשִּלְׁשלָׁשה ֶׁש ָהיּו יֹוְׁש ִבין ֵמ ַע ְצ ָמן ְּב ָמקֹום ַה ָּקבּו ַע שתהא בין התובע והנתבע" על הודאה
בהלוואה שמעולם לא בוצעה ,כדי
ָל ֶהםּ ,ו ָבא ַהּתֹו ֵב ַע ְו ָק ַבל ִל ְפ ֵני ֶהםְ ,וָׁש ְלחּו ָׁש ִלי ַח ֵא ֶצל ַהִּנ ְתָּבע, שיטרוף המלווה מן הקונים שלא כדין,
ּו ָבא ְוהֹו ָדה ִּב ְפ ֵני ֶהם – ֲהֵרי ֵאּלּו ּכֹו ְת ִבין ְונֹו ְת ִנין ְל ַב ַעל ִּדינֹו. ושניהם ,המלווה והלווה ,יתחלקו בשווי
ֲא ָבל ִאם ֹלא ָהיּו ְקבּו ִעיןְ ,וֹלא ָׁש ְלחּו לֹו – ֲא ִפּלּו ִקֵּבץ אֹו ָתם הקרקע שנטרפה (שם ב,ה; פה"מ ערכין ו,א).
ְוהֹוִׁשיב ַהׁ ְּשלָׁשה ְוהֹו ָדה ִּב ְפ ֵני ֶהם ְו ָא ַמר ' ֱהיּו ָע ַלי ַּד ָּי ִנין'ּ ,ו ָבא
ַא ַחר ָּכְך ַהּתֹו ֵב ַע ְו ָא ַמר ָל ֶהם 'ִּכ ְתבּו ִלי הֹו ָד ָיתֹו'ֵ ,אין ּכֹו ְת ִבין; גֵּ 1בית ִּדין ֶׁשִּלְׁשלָׁשהְּ ...ב ָמקֹום
ֶׁשָּמא ִי ֵּתן לֹוְ ,ו ִנ ְמ ָצא ֶזה ּתֹו ֵב ַע אֹותֹו ִּבְׁש ָטר. ַה ָּקבּו ַע ָל ֶהם – בית דין רשמי ,ולא
שזומנו על ידי בעלי הדין .ו"ההודיה
גַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ִמַּט ְל ְט ִליןֲ .א ָבל ִאם הֹו ָדה בבית דין או העדות בבית דין כמלווה
הכתובה בשטר" (להלן ה)ָ .ק ַבל – התלונן
ְּב ַקְר ָקעֹותֲ ,א ִפּלּו ִּב ְפ ֵני ְׁש ַנ ִיםַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָקנּו ִמ ָּידֹוְ ,וֹלא או תבעּ .ו ָבא ְוהֹו ָדה ִּב ְפ ֵני ֶהם – הנתבע.
ָא ַמר ָל ֶהם 'ִּכ ְתבּו ּו ְתנּו' – ֲהֵרי ֵאּלּו ּכֹו ְת ִבין ְונֹו ְת ִניןֶׁ ,ש ֵאין ָּכאן ּו ָבא ַא ַחר ָּכְך ַהּתֹו ֵב ַע – שלא בפני
הנתבעֶׁ .שָּמא ִי ֵּתן לֹו – שמא יפרע
ָלחּוׁש ֶׁשָּמא ִי ֵּתן לֹו ְו ִנ ְמ ָצא ּתֹו ְבעֹו ַּפ ַעם ְׁש ִנ ָּיה. הלווה את חובו בלא עדים ,מבלי לדעת
שיש שטר חוב ושהוא צריך לפרוע לו
דְׁ 1ש ַטר הֹו ָד ָיה ֶׁש ָּי ָצא ְוֹלא ָה ָיה ָּכתּוב ּבֹו ' ָא ַמר ָלנּוִּ :כ ְתבּו בעדים ,והתובע עלול לגבות את השטר
שנית ברמאות ,מפני שהנתבע אינו יכול
ְו ִח ְתמּו ּו ְתנּו לֹו' – ֲהֵרי הּוא ָּכֵׁשרֶׁ ,ש ֲח ָז ָקה ִהיא ֶׁש ִאּלּו ֹלא ָא ַמר
ָל ֶהן 'ִּכ ְתבּו ְו ִח ְתמּו ּו ְתנּו לֹו' ֹלא ָהיּו ּכֹו ְת ִבין. לטעון שפרע אותו.
דָ 2ה ָיה ָּכתּוב ַּבּ ְׁש ָטר 'הֹו ָדה ְּפלֹו ִני ְּב ָפ ֵנינּו ְּב ֵבית ִּדין' – ִאם גֶׁ 2שֹּלא ָקנּו ִמ ָּידֹו – לא עשו מעשה
ֵאין ָּכתּוב ּבֹו ֶׁש ָהיּו ְׁשלָׁשה אֹו ְּד ָבִרים ֶׁשּׁשֹו ְמ ִעין ִמְּכ ָל ָלן ֶׁש ָהיּו קניין לחזק את המחויבות (להרחבת המושג
ְׁשלָׁשה ,חֹוְׁשִׁשין ֶׁשָּמא ְׁש ַנ ִים ָהיּוְ ,ו ָטעּו ְו ִדּמּו ֶׁש ַההֹו ָד ָיה ִּבְׁש ַנ ִים "קנו מידו" ,ראה שכירות ב,א)ֶׁ .שָּמא ִי ֵּתן לֹו –
במיטלטלין יש לחוש לגבייה כפולה ,אך
הֹו ָד ָיה ְּב ֵבית ִּדין ִהיאּ ,ו ְל ִפי ָכְך ֵאין ָּד ִנין ּבֹו ִּדין ְׁש ָטר ָּכֵׁשר. בקרקע לא תיתכן גביית קרקע פעמיים.
תוקף ההודאה בבית דין דֲ 1ח ָז ָקה – הנחת יסוד משפטית.
הְּ 1כ ָבר ֵּב ַא ְרנּו (לעיל ב-ג) ֶׁש ַההֹו ָד ָיה ְּב ֵבית ִּדין אֹו ָה ֵעדּות ְּב ֵבית הְּ 1בֶׁשֹּלא ִקֵּבל ָע ָליו וכו' – כשהגיע
ִּדין ְּכ ִמ ְלָוה ַהְּכתּו ָבה ִּבְׁש ָטרּ ,ו ְל ִפי ָכְך ּכֹו ְת ִבין ְונֹו ְת ִנין ְל ַב ַעל הנתבע לבית הדין על ידי שליח בית
ִּדינֹוַּ .בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשֹּלא ִקֵּבל ָע ָליו ֶאת ַה ִּדין ַעד הדין.
ֶׁשּ ָׁש ְלחּו ֶו ֱה ִביאּוהּוְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ג). הֵ 2צא ֵּתן לֹו – הוראה למעשה .פסק
הֲ 2א ָבל ְׁש ַנ ִים ֶׁשָּבאּו ַל ִּדיןְ ,ו ָת ַבע ֶא ָחד ֵמ ֶהן ֶאת ֲח ֵברֹו ְו ָא ַמר דין המחייב יותר מן הלשון 'חייב אתה',
שייתכן שהוא חלק מן הדיון" ,עד
לֹו ' ָמ ֶנה ִלי ְּב ָי ְדָך'ְ ,ו ָא ַמר לֹו ַהִּנ ְתָּבע ' ִהיןֵ ,יׁש ְלָך ְּב ָי ִדי' – ֵּבין שיחקרו את דינו" (להלן וְ .)1ו ָי ָצא ְו ָא ַמר
ֶׁש ָא ְמרּו לֹו ַה ַּד ָּי ִנין ' ַח ָּיב ַא ָּתה ִל ֵּתן לֹו' ֵּבין ֶׁש ָא ְמרּו לֹו ' ֵצא ֵּתן – יצא מבית הדין ואמר לאחר זמן.
ֶנ ֱא ָמן – כשהודה ,ופסק בית הדין שהוא
לֹו'ְ ,ו ָי ָצא ְו ָא ַמר 'ָּפַר ְע ִּתי'ֶ ,נ ֱא ָמןְ ,ו ִיּ ָׁש ַבע ֶה ֵּסת ֶׁשְּפָרעֹו. חייב ,אם הוא טוען שהשטר פרוע – יש
להניח שהוא טוען אמת ,ואינו משתמט
הְ 3ל ִפי ָכְךִ ,אם ָח ַזר ַהּתֹו ֵב ַע ַל ַּד ָּי ִנים ְו ָא ַמר 'ִּכ ְתבּו ִלי הֹו ָד ָיתֹו' מלפרוע את חובוְ .ו ִיּ ָׁש ַבע ֶה ֵּסת ֶׁשְּפָרעֹו
– ֵאין ּכֹו ְת ִבין לֹוֶׁ ,שָּמא ְּפָרעֹוְ .ו ֵכן ִמי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ְׁשבּו ָעה ְּב ֵבית – כדין כל מי שכופר בכל.
ִּדין ְו ָי ָצא ְו ָא ַמר ' ִנְׁשַּב ְע ִּתי' – ֶנ ֱא ָמןְ ,ו ֵאין ַמְׁשִּבי ִעין אֹותֹו
ֶׁשִּנְׁשַּבעָ .היּו ֵע ִדים ְמ ִעי ִדין אֹותֹו ֶׁשֹּלא ִנְׁשַּבע – ֻה ְח ַזק ַּכ ְפָרן הֶׁ 3שָּמא ְּפָרעֹו – כשיש שטר ,הלווה
ְלאֹו ָתּה ַהּ ְׁשבּו ָעהְ ,ו ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן ְלעֹו ָלם לֹו ַמר ' ִנְׁשַּב ְע ִּתי ָה' ַעד
אינו נאמן לטעון שפרע את חובו.
ֶׁשּיֹו ֶדה לֹו ַּב ַעל ִּדינֹו אֹו ָי ִביא ֵע ִדים ֶׁשִּנְׁשַּבע ִּב ְפ ֵני ֶהם.
