Page 710 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 710
םיטפשמ רפס ונטען טוען הלכות פרק ו 6 88
ְו ִהָּפ ֵטר'ֹ .לא ָּבאּו אֹו ֶׁשֵּמתּו אֹו ֶׁש ָה ְלכּו ִל ְמ ִדי ַנת ַה ָּים – ִיּ ָׁש ַבע ה ֶאָּלא ְל ָבֵרר ְּד ָבָריו – באמת ,שאם
ֶה ֵּסת ֶׁשְּפָרעֹוֶׁ ,ש ֵאין ָאנּו ַמ ְצִרי ִכים אֹותֹו ַל ֲה ִבי ָאם ֶאָּלא ְל ָבֵרר
ְּד ָבָריו ּו ְל ִהָּפ ֵטר ַאף ִמּ ְׁשבּו ָעהֶׁ ,ש ַה ַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ְּב ֵע ִדים יכחישוהו העדים – ישלם .ובניגוד
להלכה ד ,1כאן אין מקום לטענת מיגו,
ֵאינֹו ָצ ִריְך ְל ָפ ְרעֹו ְּב ֵע ִדיםְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (מלווה ולווה יא,א). שהרי יש עדים שהלווה לו .ואם יתאמתו
דבריו – יוכל ְל ִהָּפ ֵטר ַאף ִמּ ְׁשבּו ָעה (י'
הודאה שלא בכוונת הודאה
ע"פ ר"ח).
ו ָא ַמר לֹו ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים ' ָמ ֶנה ִלי ְּב ָי ְדָך'ָ ,א ַמר לֹו ' ִהין'; ְל ָמ ָחר
ו ָא ַמר לֹו ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים – בשיחה כבדרך
ְּת ָבעֹו ַּב ִּדין ְו ֵה ִביא ֵע ִדיםְ ,ו ָט ַען ְו ָא ַמר ' ְמַׁשֶּטה ָה ִיי ִתי ּבֹוְ ,ו ֵאין
לֹו ְּב ָי ִדי ְּכלּום'ֲ ,א ִפּלּו ָא ַמר 'ֹלא ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם' – ָּפטּור, אגב ,לא "בדרך הודאה ושמירת עדות"
ְו ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ֶׁש ֵאין לֹו ְּב ָידֹו ְּכלּוםֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא ָא ַמר ָל ֶהם ' ַא ֶּתם (פה"מ סנהדרין ג,ו) ,והעדים לא נועדו לשם
ֵע ַדי'ְ .ו ָד ָבר ֶׁש ֵאינֹו ֵעדּות – ֵאין ָא ָדם זֹו ְכרֹוּ ,ו ְל ִפי ָכְך ִאם ָא ַמר עדותֲ .א ִפּלּו ָא ַמר ֹלא ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם
– אין פירוש דבריו שלא אמר הן מעולם,
'ֹלא ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם'ֹ ,לא ֻה ְח ַזק ַּכ ְפָרן. שאלמלא כן ,הוא נחשב כפרן ,אלא
שטוען שמעולם לא היו דבריו בגדר
זְ 1וֹלא עֹודֶ ,אָּלא ֲא ִפּלּו ִה ְט ִמין לֹו ֵע ִדים ֲאחֹוֵרי ַהָּג ֵדר, הודאה באמת (י')ַ .א ֶּתם ֵע ַדי – אמירה
הנחוצה כדי להפוך אמירה סתמית,
ְו ָא ַמר לֹו ' ָמ ֶנה ִלי ְּב ָי ְדָך'ָ ,א ַמר לֹו ' ִהין'; 'ְרצֹו ְנָך ֶׁש ָּי ִעיד ְּפלֹו ִני "דבר שאינו עדות" ,לעדות .ואם ברור
ּו ְפלֹו ִני?'ָ ,א ַמר לֹו 'ֹלאֶׁ ,שָּמא ִּת ְכֵּפ ִני ַּב ִּדין ְל ָמ ָחרְ ,ו ֵאין ִלי ָמה שאמירתו אינה סתמית ,אין צורך לומר
ֶא ֵּתן ְלָך'ּ ,ו ְל ָמ ָחר ְּת ָבעֹו ַּב ִּדין ְּב ֵאּלּו ָה ֵע ִדים – ֵּבין ֶׁשָּט ַען ְו ָא ַמר כן (בקידושין – אישות ג,ח; בכתיבת חוב בשטר
' ְמַׁשֶּטה ָה ִיי ִתי ּבֹו' ֵּבין ֶׁש ָא ַמר 'ֹלא ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם'ֲ ,הֵרי
ֶזה ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ְו ִנ ְפ ָטר; ֶׁש ֵאין ָּכאן ֵעדּות ַעד ֶׁשּיֹא ַמר ַהּלֹוֶוה – מכירה יא,טו; צוואה לפני המוות – זכייה ומתנה
' ַא ֶּתם ֵע ַדי' ,אֹו יֹא ַמר ַה ַּמ ְלֶוה ִּב ְפ ֵני ַהּלֹוֶוה ְו ִיְׁשּתֹק ַהּלֹוֶוה.
ח,ד; שאמר בדרך הודאה או בפני שני עדים – להלן
ֲא ָבל ְּב ֵעדּות ָּכזֹו – ֹלא ֻי ְח ַזק ַּכ ְפָרן.
ז,א-ב; בשתיקה – להלן ז; עדות יז,ד).
זַ 2מ ֲעֶׂשה ְּב ֶא ָחד ֶׁש ָהיּו קֹוִרין לֹו ' ַקב ְרׁשּו'ְּ ,כלֹו ַמר ֶׁש ֵּיׁש ָע ָליו
זְ 1מַׁשֶּטה ָה ִיי ִתי ּבֹו – עניתי תשובת
חֹובֹות ַהְרֵּבה; ָא ַמר ' ִמי הּוא ֶׁש ֲא ִני ַח ָּיב לֹוֶ ,אָּלא ְּפלֹו ִני'ּ ,ו ָבא
ְּפלֹו ִני ּו ְת ָבעֹוְ ,ו ָא ַמר הּוא ' ֵאי ִני ַח ָּיב לֹו ְּכלּום'ְ ,ו ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמים: הבל לטענת הבל.
ִיּ ָׁש ַבע ֶה ֵּסתְ ,ו ִיָּפ ֵטר. זַ 2קב ְרׁשּו – הקב הוא מידת נפח ,וכאן
זְ 3ו ֵכן ֶא ָחד ָהיּו אֹו ְמִרים ָע ָליו ֶׁשהּוא ַּב ַעל ָממֹון; ִּבְׁש ַעת משמעותה 'הרבה' .וה'רשו' משמעותה
בארמית 'נשיית חוב' (ת"א דברים טו,ב).
ִמי ָתתֹו ָא ַמר ' ִאּלּו ָה ָיה ִלי ָממֹוןֲ ,הֹלא ָה ִיי ִתי ּפֹוְרעֹו ִל ְפלֹו ִני ְו ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמים וכו' – כיוון שלא אמר
ּו ְפלֹו ִני'ְ ,ו ַא ַחר ִמי ָתתֹו ָּבא אֹותֹו ְּפלֹו ִני ּו ְפלֹו ִני ִל ְתּבֹ ַעְ ,ו ָא ְמרּו את דבריו בדרך הודאה אלא כדי לפטור
ֲח ָכ ִמיםֵ :אין ָל ֶהם ְּכלּוםֶׁ ,ש ָא ָדם ָעׂשּוי ְל ַהְראֹות ַע ְצמֹו ֶׁש ֵאינֹו
ַּב ַעל ָממֹון ְוֶׁשֹּלא ִהִּני ַח ָּב ָניו ַּב ֲע ֵלי ָממֹוןְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא את עצמו.
ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו. זֶׁ 3ש ָא ָדם ָעׂשּוי ְל ַהְראֹות ַע ְצמֹו ֶׁש ֵאינֹו
ח ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ַהַּמ ְט ִמין ֵע ִדים ֵאי ָנּה ֵעדּותְ ,ו ֵכן ַהּמֹו ֶדה ַּב ַעל ָממֹון – ולא שכוונתו להודות
בחובו.
ֵמ ַע ְצמֹו ְו ֵע ִדים ׁשֹו ְמ ִעין אֹותֹוְ ,ו ֵכן ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים
' ָמ ֶנה ִלי ְּב ָי ְדָך' ְו ָא ַמר לֹו ' ִהין' – ָּכל ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים ְו ַכּיֹו ֵצא
ָּב ֶהםְּ ,כֶׁש ָּיבֹואּו ְל ֵבית ִּדין ,אֹו ְמִרין ַלִּנ ְתָּבע ' ָלָּמה ֹלא ִּת ֵּתן ָל ֶזה
