Page 711 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 711
םיטפשמ רפס ונטען טוען הלכות פרק ו-ז 689
ח ֵאין טֹו ֲע ִנין לֹו – אין מלמדים אותו ַמה ּ ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֶא ְצ ְלָך?'ָ .א ַמר ' ֵאין לֹו ֶא ְצ ִלי ְּכלּום' ,אֹו ְמִרים
לֹו 'ַו ֲהֹלא ַא ָּתה ָא ַמְר ָּת ִּב ְפ ֵני ֵאּלּו ָּכְך ְו ָכְך' אֹו ' ַא ָּתה הֹו ֵדי ָת
לטעון טענות משפטיותֶׁ .שֹּלא ְל ַהְׂשִּבי ַע ֵמ ַע ְצ ְמָך'ִ .אם ָע ַמד ְוִׁשֵּלם – ֲהֵרי מּו ָטב; ְו ִאם ֹלא ָט ַען – ֵאין
ֶאת ַע ְצ ִמי ִנ ְתַּכַּו ְנ ִּתי – אלא רק להראות טֹו ֲע ִנין לֹוֲ .א ָבל ִאם ָט ַען ְו ָא ַמר ' ְמַׁשֶּטה ָה ִיי ִתי ּבֹו' אֹו 'ֹלא
שאיני עשיר ושבע ,ולא אמרתי את ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם' אֹו 'ֶׁשֹּלא ְל ַהְׂשִּבי ַע ֶאת ַע ְצ ִמי ִנ ְתַּכַּו ְנ ִּתי' –
הדברים ברצינות (להלן ז,א.)2 ָּפטּור ְו ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסתְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ז).
אְּ 1ב ֶדֶרְך הֹו ָד ָיה – בכוונה רצינית ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִבי ִעי
ז
להודות" ,בין שאמר הלווה ,בין שאמר
המלווה ושתק הלווה דרך הודיה ,מאמין הודאה; החלפת טענות
לדבריו ...ואין צריך לומר אם קנו מידו חזרה מהודאה
[בפעולת קניין מחייבת] או שאמר להם
'כתבו עלי שטר שיש לזה אצלי כך וכך', אַ 1הּמֹו ֶדה ִּב ְפ ֵני ְׁש ַנ ִים ֶׁש ֵּיׁש ִל ְפלֹו ִני ֶא ְצלֹו ָמ ֶנהְ ,ו ָא ַמר ָל ֶהם
וכל כיוצא בדברים אלו" (עדות יז,ד; השווה
ְּב ֶדֶרְך הֹו ָד ָיהֹ ,לא ֶּדֶרְך ִׂשי ָחה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָא ַמר ָל ֶהם
לעיל ו,ו)ֶּ .ד ֶרְך ִׂשי ָחה – "בדרך סיפור"
(פה"מ סנהדרין ג,ו) ,שיחה כבדרך אגב, ' ַא ֶּתם ֵע ַדי'ְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ַהּתֹו ֵב ַע ִעּמֹוֲ ,הֵרי זֹו ֵעדּות.
ְּת ָבעֹו ַּב ִּדין ְל ָמ ָחרִ :אם ָא ַמר 'ֹלא ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם' – ֵאין
כ"דבר שאינו עדות" (לעיל ו,ו). ׁשֹו ְמ ִעין לֹוּ ,ו ְמַׁשֵּלם ַעל ִּפי ֶהם; ְו ִאם ָה ָיה ֵעד ֶא ָחד – ִנְׁשָּבע,
אֶׁ 2שֹּלא ְל ַהְׂשִּבי ַע ֶאת ַע ְצ ִמי הֹו ֵדי ִתי – הֹו ִאיל ְו ָא ַמר ֶּדֶרְך הֹו ָד ָיה.
ראה לעיל ו,חֶׁ .שָּנ ַתן – שפרע את חובו.
בָּ 1כל ַהּמֹו ֶדה ִּב ְפ ֵני ְׁש ַנ ִים – "בדרך אָ 2ט ַען ְּכֶׁש ְּת ָבעֹו ְּב ֵע ִדים ֵאּלּו ְו ָא ַמר 'ֶׁשֹּלא ְל ַהְׂשִּבי ַע ֶאת
הודיה" (כאמור בהלכה א)ִּ .ב ְפ ֵני ְׁשלָׁשה ַע ְצ ִמי הֹו ֵדי ִתי' – ֶנ ֱא ָמןְ ,ו ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסתְ .ו ִאם ְּכֶׁשהֹו ָדה ִּב ְפ ֵני ֶהם
ָה ָיה ַהּתֹו ֵב ַע ִעּמֹוֵ ,אינֹו ָיכֹול ִל ְט ֹען ְולֹו ַמר 'ְּכ ֵדי ְל ַהְראֹות ֶׁש ֵאי ִני
– שהם כמו בית דין .סיכום :כשנאמרו
הדברים בדרך הודאה כעדות ,וחזר בו
ָעִׁשיר הֹו ֵדי ִתי'ֲ .א ָבל ִאם ָט ַען ֶׁשָּנ ַתן – ֶנ ֱא ָמןְ ,ו ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת .ואמר 'לא היו דברים מעולם' – נעשה
כפרן ,מפני שאין מקום לאמתלה,
כלומר להסבר אחר לדבריו .וכן אם אמר בָּ 1כל ַהּמֹו ֶדה ִּב ְפ ֵני ְׁש ַנ ִים – ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ְולֹו ַמר ' ְמַׁשֶּטה
ָה ִיי ִתי ּבֹו'ְ ,ו ֵאין ָצ ִריְך לֹו ַמר ִאם הֹו ָדה ִּב ְפ ֵני ְׁשלָׁשהֲ .א ָבל 'משטה הייתי בך' – אין מקבלים את
דבריו .אך אם אמר 'שלא להשביע את
עצמי נתכוונתי' :אם אמר הדברים בפני ְמ ַח ְּי ִבין אֹותֹו ִל ֵּתן ְּבהֹו ָד ַית ִּפיוֶׁ ,שָּכל ָהאֹו ֵמר ְּב ֶדֶרְך הֹו ָד ָיה,
התובע – אין מקבלים את דבריו; ואם ֲהֵרי ֶזה ְּכאֹו ֵמר ' ַא ֶּתם ֵע ַדי'.
אמר אותם שלא בפני התובע – מקבלים שטר הודאה
אותם .לעומת זאת ,אם אמר את הדברים בֲ 2א ָבל ֵאין ּכֹו ְת ִבין ֶאָּלא ִאם ָא ַמר ָל ֶהם 'ִּכ ְתבּו ְו ִח ְתמּו ּו ְתנּו
מתחילה בשיחה ,יכול לומר 'משטה
הייתי בך' ,ויתקבלו דבריו כאמתלה לֹו'; ּו ְצ ִרי ִכין ְל ִהָּמ ֵלְך ּבֹוְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (מלווה ולווה יא,א)ְ .ו ֵכן ִאם
הֹו ָדה ְּב ֵבית ִּדין ַא ַחר ֶׁשּ ָׁש ְלחּו לֹוְּ ,כמֹו ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר (להלן ג) – ֲהֵרי
למה שאמר לפני כן (לעיל ו,ו-ח; י').
ֵאּלּו ּכֹו ְת ִבין; ְוהּוא ֶׁש ִּי ְהיּו ֵּבית ִּדין ַמִּכי ִרין ֶאת ְׁש ֵני ֶהםְּ ,כ ֵדי בְ 2ל ִהָּמ ֵלְך ּבֹו – לקבל את הסכמתו
לתת את השטר למלווה ,מפני שאולי
התחרט .ויכול הלווה להתחרט ,מפני ֶׁשֹּלא ַי ֲעִרימּו ְׁש ֵני ֶהם ְל ַח ֵּיב ִאיׁש ַא ֵחר.
שעדיין לא זכה המלווה בשטר (ר"י מיגאש .הובא בשיטה מקובצת כתובות נה,א) .כתיבת שטר חוב משנה את תוקף החוב ,כגון
לפרוע אותו בעדים ולשעבד את נכסי החייב .ודבר זה מותר לעשותו רק בהסכמתו המפורשת של הלווהַ .א ַחר ֶׁשּ ָׁש ְלחּו
לֹו – בית דין שליח והזמינוהו לדיןַ .מִּכיִרין ֶאת ְׁש ֵני ֶהם – "שזה הוא פלוני בן פלוני וזה הוא פלוני בן פלוני ,שמא יבואו
שניים ויעשו קנוניא ,וישנו שמותיהן כשמות אחרים ,ויודו זה לזה" (מלווה ולווה כד,ג) .והקנוניה "היא התחבולה והמרמה
