Page 706 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 706
םיטפשמ רפס ונטען טוען הלכות פרק ה 684
תביעת שטרות ו ַו ֲעָׂשָרה ִּדי ָנִרין ָה ָיה ִלי ּבֹו ְר ָא ָיה –
ו 'ְׁש ָטר ָמ ַסְר ִּתי ְלָךַ ,ו ֲעָׂשָרה ִּדי ָנִרין ָה ָיה ִלי ּבֹו ְר ָא ָיה'ֹ' ,לא הייתה בשטר הוכחה שפלוני חייב לי
עשרה דינריםָ .ה ַפְך ָע ָליו – שיישבע
ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם' – ִיּ ָׁש ַבע ֶה ֵּסתָ .ה ַפְך ָע ָליו – ֲהֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע התובע וייטול (לעיל א,ו)ֶׁ .ש ֲא ִפּלּו ָּפַׁשע ּבֹו
ֶה ֵּסת ֶׁש ָה ְי ָתה ּבֹו ְר ָא ָיה ַל ֲעָׂשָרה ִּדי ָנִרים ְו ָא ְבדּו ַּב ֲא ֵב ַדת ַהּ ְׁש ָטר, ְו ָא ַבד – והרי "אם פשע – חייב לשלם,
ְו ִיּ ֹטלְ .ו ִאם ָא ַמר ַהִּנ ְתָּבע ' ֱא ֶמתָ ,מ ַסְר ָּת ִלי ְו ָא ַבד' – ֲהֵרי ֶזה שכל הפושע – מזיק הוא" (שכירות ב,ג).
ָּפטּור ַאף ִמּ ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסתֶׁ ,ש ֲא ִפּלּו ָּפַׁשע ּבֹו ְו ָא ַבדָּ ,פטּורְּ ,כמֹו ָּפטּור – מפני שלא הודה על הסכום.
ְּכמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו ְּב ִה ְלכֹות חֹו ֵבל – "וכן
ֶׁשֵּב ַא ְרנּו ְּב ִה ְלכֹות חֹו ֵבל (ז,ט). השורף שטרותיו שלחברו – חייב לשלם
כל החוב שהיה בשטר ,שאף על פי שאין
ז ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו 'ְׁש ָטר ֶׁש ֵּיׁש ְּב ָי ְדָך – ְזכּות ֵיׁש ִלי ּבֹו'ְ ,ו ֶזה גוף השטר ממון ,הרי גרם לאבד הממון,
ובלבד שיודה לו המזיק ששטר מקוים
אֹו ֵמר ' ֵאי ִני מֹו ִציא ְׁש ָטִרי' אֹו ' ֵאי ִני יֹו ֵד ַע ִאם ֵיׁש ְלָך ּבֹו ְר ָא ָיה היה [שהוכח בבית דין שהחתימות שבו
אינן מזויפות] ,וכך וכך היה כתוב בו,
אֹו ֹלא' – ּכֹו ִפין אֹותֹו ְלהֹו ִציאֹו .ח ָט ַען ֶׁש ָא ַבד ַהּ ְׁש ָטר – ומחמת ששרפו הוא שאינו יכול לגבות
החוב .אבל אם לא האמינ ֹו [על הסכום
ַמ ֲחִרי ִמין לֹו ֵחֶרם ְס ָתםָ .ט ַען ֶזה ֶׁשהּוא יֹו ֵד ַע ְּבַו ַּדאי ֶׁש ַהּ ְׁש ָטר שהיה כתוב בשטר] – אינו משלם לו
ֶׁש ֵּיׁש לֹו ּבֹו ְזכּות ֶא ְצלֹו הּוא – ֲהֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ֶׁש ֵאינֹו
אלא דמי הנייר בלבד".
ֶא ְצלֹו ְוֶׁש ָא ַבד ִמֶּמּנּוְ .ו ָכ ֶזה הֹורּו ַרּבֹו ַתי.
ז ְזכּות ֵיׁש ִלי ּבֹו – כתוב בו דבר מה
כשהתובע הוא חרש ,שוטה או קטן לטובתי .ח ַמ ֲחִרי ִמין לֹו ֵחֶרם ְס ָתם –
טֵ 1אין ִנְׁשָּב ִעין ַעל ַט ֲע ַנת ֵחֵרׁש ׁשֹו ֶטה ְו ָק ָטןֶ ,א ָחד ַה ָּק ָטן חרם באמירה כללית בלא להזכיר את
שם המוחרם (ראה לעיל :א,ד; א,יא)ַ .רּבֹו ַתי
ַהָּבא ְּב ַט ֲע ַנת ַע ְצמֹו אֹו ְּב ַט ֲע ַנת ָא ִביוְ ,ל ִפי ֶׁש ֶּזה ַהִּמ ְק ָצת
ֶׁשהֹו ָדה ּבֹו ַל ָּק ָטן ֵאינֹו ֶאָּלא ְּכ ֵמִׁשיב ֲא ֵב ָדהְ .ו ֵכן ִאם ָּכ ַפר ַּבּכֹל, – ראה לעיל א,ד.2
ּו ָבא ֵעד ֶא ָחד ְו ֵה ִעיד ַל ָּק ָטן – ֵאינֹו ִנְׁשָּבעֶׁ ,ש ֶּזה ֵעד ֶא ָחד ְו ֵאין
טֵ 1חֵרׁש – מי שאינו שומע ואינו
ָׁשם ּתֹו ֵב ַעֶׁ ,ש ְּת ִבי ַעת ָק ָטן ֵאי ָנּה ְּת ִבי ָעה ְּגמּוָרה.
מדבר ,שמפאת התקשורת הלקויה בינו
טִ 2נ ְמ ֵצא ָת אֹו ֵמרָ :ק ָטן ֶׁש ָא ַמר ַלָּגדֹול ' ָמ ֶנה ִלי ְּב ָי ְדָך' אֹו לבין הבריות ,היה נחשב בדרך כלל חסר
דעת" ,אבל מי שמדבר ואינו שומע או
' ְל ַאָּבא ְּב ָי ְדָך'ְ ,ו ַהָּלה אֹו ֵמר ' ֵאין ְלָך ְּב ָי ִדי ֶאָּלא ֲח ִמּ ִׁשים' אֹו שומע ואינו מדבר – הרי הוא ככל אדם"
' ֵאין ְלָך ְּב ָי ִדי ְּכלּום'ְ ,ו ֵעד ֶא ָחד ְמ ִעידֹו ֶׁש ֵּיׁש לֹו – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור (אישות ב,כו)ָ .ק ָטן – בן הקטן מגיל 13ובת
הקטנה מגיל 12או שלא הביאו שתי
ִמּ ְׁשבּו ַעת ַהּתֹוָרה. שערות במקום הערווהְּ .כ ֵמִׁשיב ֲא ֵב ָדה
טֲ 3א ָבל ִאם ָׁש ַמר ַל ָּק ָטןְ ,ו ָט ַען ֶׁש ָא ַבד – ֲהֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע – ראה לעיל ד,ה.
ְׁשבּו ַעת ַהּׁשֹו ְמִריןְ ,ל ִפי ֶׁש ֵאינֹו ִנְׁשָּבע ֵמ ֲח ַמת ַט ֲע ָנהְ .ו ֵכן ִאם טְׁ 3שבּו ַעת ַהּׁשֹו ְמִרין – ראה לעיל א,ב.
הֹו ָדה ֶׁש ָה ָיה ֻׁש ָּתף ַל ָּק ָטן אֹו ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס ָע ָליו – ַי ֲע ִמידּו
ֵּבית ִּדין ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס ַל ָּק ָטןְ ,ו ִיּ ָׁש ַבע ַהּ ֻׁש ָּתף ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו ַט ֲע ַנת וכאן מדובר בשומר חינם ,שהוא פטור
אם טען שאבדה או נגנבהֶׁ .ש ֵאינֹו ִנְׁשָּבע
ֶׁשָּמא. ֵמ ֲח ַמת ַט ֲע ָנה – מפני שלא נשבע לסתור
את טענת הקטן אלא מכיוון שהוא שומר
י 1הֹורּו ַרּבֹו ַתי ֶׁש ֵאין ִנְׁשָּב ִעין ַעל ַט ֲע ַנת ָק ָטן ְׁשבּו ָעה ֶׁשַּלּתֹוָרה, (פה"מ שבועות ו,ד)ַ .אִּפ ְטרֹוּפֹוס – ממונה על
נכסי אחרים (פה"מ ב"ב ג,ה)ְ .ו ִיּ ָׁש ַבע – מפני
ֲא ָבל ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת ִנְׁשָּב ִעין; ַו ֲא ִפּלּו ָה ָיה ָק ָטן ֶׁש ֵאינֹו ָחִריף שהקטן נתמעט רק מן השבועות שהן מן
ְל ִע ְנ ַין ַמּ ָׂשא ּו ַמ ָּתןִ ,נְׁשָּב ִעין ֶה ֵּסת ַעל ַט ֲע ָנתֹוֶׁ ,שֹּלא ִי ְה ֶיה ֶזה התורהַ .ט ֲע ַנת ֶׁשָּמא – ראה לעיל א,ב,2
נֹו ֵטל ָממֹונֹו ֶׁשָּל ֶזה ְּכֶׁשהּוא ָק ָטןְ ,ו ֵי ֵלְך לֹו ְּב ִחָּנםְ .ו ָל ֶזה ַּד ְע ִּתי
ביאור "כל הנשבעין בטענת ספק".
נֹו ָטהְ ,ו ִתּקּון עֹו ָלם הּוא.
יְ 1ו ִתּקּון עֹו ָלם – שמירה על סדר
חברתי ראוי.
