Page 701 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 701
םיטפשמ רפס ונטען טוען הלכות פרק ג-ד 679
יב ִהין – כןָּ .פטּור – מן השבועה ,אבל יב 'ּכֹור ִחִּטין ֵיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך'ָ ,א ַמר לֹו ' ִהין'; 'ְוכֹור ְׂשעֹוִרים',
חייב כור חיטים. ָא ַמר לֹו ' ֵאין ְלָך ְּב ָי ִדי ְׂשעֹוִרין' – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּורְ ,ו ֵאין ֶזה
מֹו ֶדה ְּב ִמ ְק ָצתַ ,עד ֶׁשּיֹא ַמר לֹו ְּב ַבת ַא ַחת 'ּכֹור ִחִּטים ְוכֹור
יג ְמלֹוא – תכולתַּ .ב ֲחָר ִסים – בכדים ְׂשעֹוִרין ֵיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך' ְויֹא ַמר לֹו ַהִּנ ְט ָען ' ֵאין ְלָך ְּב ָי ִדי ֶאָּלא ּכֹור
של חרס. ְׂשעֹוִרים'ְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
יד ִמּׁשּום ֶנ ֶזק – חוב שעליי לשלם יג ' ְמלֹוא ֶעֶׂשר ַּכ ִּדין ֶׁש ֶמן ֵיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך'ֵ ' ,אין ְלָך ְּב ָי ִדי ֶאָּלא
לך על שהיזקתיך .ההבדל בין תביעת ֶעֶׂשר ַּכ ִּדין ְּבֹלא ֶׁש ֶמן' – ָּפטּורֶׁ ,ש ֲהֵרי ְט ָענֹו ֶׁש ֶמן ְוהֹו ָדה לֹו
כסף לתביעת חפצים הוא :אם הודה ַּב ֲחָר ִסיםֶ ' .עֶׂשר ַּכ ִּדין ֶׁש ֶמן ֵיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך'ֵ ' ,אין ְלָך ְּב ָי ִדי ֶאָּלא
בחפץ אחר – אינו בגדר מודה במקצת, ֶעֶׂשר ַּכ ִּדין ֵרי ָק ִנין' – ַח ָּיב ְׁשבּו ָעהֶׁ ,ש ֲהֵרי ְט ָענֹו ַהַּכ ִּדין ְו ַהּ ֶׁש ֶמן
מפני שהתובע רוצה את החפץ עצמו
לשימושו ,ואילו הכסף נועד להוצאה, ְוהֹו ָדה ַּבַּכ ִּדיןְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
ואין הבדל בין מטבע למטבע (י'). יד ' ָמ ֶנה ֵיׁש ִלי ֶא ְצ ְלָך ַה ְלָו ָאה'ֹ' ,לא ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלםְ ,וֹלא
טוְ 1ו ֵהא ָלְך – כשכפר ונתן את הכלי, ָלִוי ִתי ִמְּמָך ֵמעֹו ָלםֲ ,א ָבל ֲח ִמּ ִׁשים ִּדי ָנר ֵיׁש ְלָך ְּב ָי ִדי ִּפ ָּקדֹון'
אֹו ' ִמּׁשּום ֶנ ֶזק' ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו – הֹורּו ַרּבֹו ַתי ֶׁש ֶּזה מֹו ֶדה ְּב ִמ ְק ָצת,
הרי הוא כופר בכל (כל מה שנותר), ְו ִיּ ָׁש ַבעֶׁ ,ש ֲהֵרי ְט ָענֹו ֶׁשהּוא ַח ָּיב לֹו ֵמ ָאה ְוהֹו ָדה ֶׁשהּוא ַח ָּיב לֹו
והוא פטור משבועה מן התורה (כלעיל ֲח ִמּ ִׁשיםּ ,ו ַמה ִּלי ִנ ְת ַח ֵּיב לֹו ִמּׁשּום ַה ְלָו ָאה אֹו ִמּׁשּום ִּפ ָּקדֹון אֹו
א,ג)ּ .כֹו ֵלל ִּבְׁשבּו ָעתֹו ֶׁש ֶּזה ֶּכ ְליֹו – נתבע
הנשבע שבועת היסת על כפירתו במנה, ִמּׁשּום ֶנ ֶזקְ .ו ָל ֶזה ַּד ְע ִּתי נֹו ָטה.
כולל בשבועתו הצהרה גם שהכלי הזה
הוא הכלי שניתן לו לשמירה (שאלה טוָ ' 1מ ֶנה ּו ְכ ִלי ֵיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך'ֵ ' ,אין ְלָך ְּב ָי ִדי ֶאָּלא ַהְּכ ִליְ ,ו ֵהא ָלְך'
ופיקדון ו,ה)ֲ .ה ֵרי ֶזה ַח ָּיב ְׁשבּו ָעה – שבועת
מודה במקצת .ואף על פי שנתן לו כלי – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּורְ ,ו ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ֶׁש ֵאין לֹו ֶא ְצלֹו ֶאָּלא ֶזהָ .א ַמר ַּב ַעל
אחר – אינו נחשב כמי שאמר לו 'הא ַהְּכ ִלי ' ֵאין ֶזה ֶּכ ְל ִיי' – ּכֹו ֵלל ִּבְׁשבּו ָעתֹו ֶׁש ֶּזה ֶּכ ְליֹו .הֹו ָדה ַהִּנ ְט ָען
לך'. ֶׁש ֵאין ֶזה ֶּכ ְליֹו ְו ִנ ְת ַחֵּלף לֹו ְּב ַא ֵחר – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיב ְׁשבּו ָעה.
ה'פטור' האמור כאן
טוָּ 2כל ָמקֹום ֶׁשֶּנ ֱא ַמר ְּב ִע ְנ ָין ֶזה 'ָּפטּור' – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור
ִמּ ְׁשבּו ַעת ַהּתֹוָרה ְו ַח ָּיב ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסתְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו ַּכָּמה
ְּפ ָע ִמים (לעיל פרק א).
ּ ֶפ ֶרק ְר ִבי ִעי
ד
מודה במקצת וחיובו בשבועה (המשך)
אּ 1כֹור – ראה לעיל ביאור א,ח.2 שבועה רק בטענה מדידה
ִרי ְט ִלין – מידת משקל .ובלשון יחיד אֵ 1אין מֹו ֶדה ְּב ִמ ְק ָצת ַח ָּיב ְׁשבּו ָעה ַעד ֶׁש ִּי ְט ָע ֶנּנּו ְּב ָד ָבר
רוטל (ראה לעיל ג,ט.)1 ֶׁשְּב ִמ ָּדה אֹו ֶׁשְּב ִמְׁש ָקל אֹו ֶׁשְּב ִמ ְנ ָין ְויֹו ֶדה לֹו ְּב ָד ָבר ֶׁשְּב ִמ ָּדה
אֹו ֶׁשְּב ִמְׁש ָקל אֹו ֶׁשְּב ִמ ְנ ָיןֵּ .כי ַצד? ' ֲעָׂשָרה ִּדי ָנִרין ֵיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך',
' ֵאין ְלָך ְּב ָי ִדי ֶאָּלא ֲח ִמּ ָׁשה'; 'ּכֹור ֶׁשְּל ִחִּטים ֵיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך'ֵ ' ,אין
ְלָך ְּב ָי ִדי ֶאָּלא ָסא ַת ִים'; 'ְׁש ֵני ִרי ְט ִלין ֶׁשְּל ֶמִׁשי ֵיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך',
' ֵאין ְלָך ְּב ָי ִדי ֶאָּלא רֹ ֶטל' – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיבְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.

