Page 702 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 702
םיטפשמ רפס ונטען טוען הלכות פרק ד 680
אֲ 2א ָבל ִאם ָא ַמר לֹו 'ִּכיס ָמ ֵלא ִּדי ָנִרין ָמ ַסְר ִּתי ְלָך'ֹ' ,לא ג ַּב ִית ֶזה – דווקא בית זה ,שמידותיו
ָמ ַסְר ָּת ִלי ֶאָּלא ֲח ִמּ ִׁשים'; ' ֵמ ָאה ִּדי ָנִרין ָמ ַסְר ִּתי ְלָך'ֹ' ,לא ידועותִ .זיז – דבר הבולט מן הכותל
ָמ ַסְר ָּת ִלי ֶאָּלא ְצרֹור ֶׁשְּל ִדי ָנִריןְ ,וֹלא ָמ ִני ָת אֹותֹו ְּב ָפ ַניְ ,ו ֵאי ִני (פה"מ ג,ח) ,כגון מדף או וו.
יֹו ֵד ַע ֶמה ָה ָיה ּבֹוּ ,ו ַמה ּ ֶׁש ִהַּנ ְח ָּת ַא ָּתה נֹו ֵטל' – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור.
ד ַהּ ְׁש ָטר ֹלא ּתֹו ִעיל ְּכ ִפיָרתֹו ּבֹו – מפני
ְו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
שמהות השטר לא רק להעיד על ביצוע
ב 'ַּב ִית ָמ ֵלא ְּתבּו ָאה ָמ ַסְר ִּתי ְלָך'ְ ,ו ַהָּלה אֹו ֵמר 'ֹלא ָמ ַסְר ָּת ההלוואה אלא גם שהחוב נמשך ,שהרי
מקובל לקרוע שטר שנפרע .לכן ָּכל
ִלי ֶאָּלא ֲעֶׂשֶרת ּכֹוִרין'; ' ֲעֶׂשֶרת ּכֹוִרין ָמ ַסְר ִּתי ְלָך'ֵ ' ,אי ִני יֹו ֵד ַע ְנ ָכ ָסיו של הלווה ְמֻׁש ְעָּב ִדין ּבֹו מן התורה
ַּכָּמה ֵהםֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא ָמ ַד ְד ָּת ְּב ָפ ַניֶ ,אָּלא ַמה ּ ֶׁש ִהַּנ ְח ָּת ַא ָּתה לגבות מהם את חובו (מלווה ולווה יא,ד).
נֹו ֵטל' – ָּפטּור. הְ 1ס ָל ִעים – מין מטבע (לעיל ג,ב)ֶ .אָּלא
ג 'ַּב ִית ֶזה ָמ ֵלא ַעד ַה ִּזיז ָמ ַסְר ִּתי ְלָך'ְ ,ו ַהָּלה אֹו ֵמר ' ַעד ַה ַחּלֹון' ְׁש ַּת ִים – כלשון השטר ,והכלל הוא:
מיעוט רבים – שנייםִ .מְּפ ֵני ֶׁשהּוא
– ַח ָּיבְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. ְּכ ֵמִׁשיב ֲא ֵב ָדה – שהרי השטר מחזק
את טענתו ,שאילו היה חייב יותר – היה
תביעה שיכול לכפור בה כתוב בשטר סכום אחרֶׁ .שָּכל ֶׁש ָּיִׁשיב
ֲא ֵב ָדה – כשבעל האבדה טוען שהלה
ד ֵאין מֹו ֶדה ְּב ִמ ְק ָצת ַח ָּיב ְׁשבּו ָעהַ ,עד ֶׁשּיֹו ֶדה ְּב ָד ָבר ֶׁש ֶא ְפָׁשר מצא יותר ממה שהוא מחזירֹ .לא ִיּ ָׁש ַבע
– "מפני תיקון העולם [סביבה חברתית
לֹו ִל ְכּפֹר ּבֹוֵּ .כי ַצד? ִמי ֶׁשָּט ַען ַעל ֲח ֵברֹו ְו ָא ַמר ' ֵמ ָאה ִּדי ָנִרין שבה הבריות דואגים לאבדה שמצאו].
ֵיׁש ִלי ֶא ְצ ְלָךֲ ,ח ִמּ ִׁשים ֶׁשִּבְׁש ָטר ֶזה ַו ֲח ִמּ ִׁשים ְּבֹלא ְׁש ָטר'ֵ ' ,אין שאם אתה אומר שהוא חייב להישבע
ְלָך ְּב ָי ִדי ֶאָּלא ֲח ִמּ ִׁשים ֶׁשַּבּ ְׁש ָטר' – ֵאין ֶזה מֹו ֶדה ְּב ִמ ְק ָצת – כל מי שמוצא אבדה ,יניח אותה וילך
ַהַּט ֲע ָנהֶׁ ,ש ֲהֵרי ַהּ ְׁש ָטר ֹלא ּתֹו ִעיל ְּכ ִפיָרתֹו ּבֹוַ ,ו ֲהֵרי ָּכל ְנ ָכ ָסיו לו ,כדי שלא יתחייב שבועה" (גזלה ואבדה
ְמֻׁש ְעָּב ִדין ּבֹוַ ,ו ֲא ִפּלּו ָּכ ַפר ּבֹו ָה ָיה ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם; ְל ִפי ָכְך ִנְׁשָּבע יג,כ) .ובמקרה שלפנינו ,חייב להישבע
שבועת היסת ,מפני שטענת התובע
ֶה ֵּסת ַעל ַה ֲח ִמּ ִׁשים. ודאית ,שלא כבמשיב אבדה ,שטענת
הבעלים־התובע היא טענת שמא ,כיוון
משיב אבדה שאין לו הוכחה שלקח מוצא האבדה
אותה לעצמו ,ולכן מוצא האבדה פטור
הְׁ 1ש ָטר ֶׁשָּכתּוב ּבֹו ' ְס ָל ִעים'ְ ,וֹלא ִה ְזִּכיר ִמ ְנ ָיןַ ,מ ְלֶוה אֹו ֵמר
אף משבועת היסת (מ"מ; ראה לעיל א,ז).
' ָח ֵמׁש ְס ָל ִעים ֶׁש ֵּיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך ֵהם ַהְּכתּו ִבים ּבֹו'ְ ,ו ַהּלֹוֶוה אֹו ֵמר
' ֵאין ְלָך ְּב ָי ִדי ֶאָּלא ָׁשלׁשְ ,ו ֵהן ַהְּכתּו ִבים ַּבּ ְׁש ָטר' – ַאף ַעל ִּפי הָ 2א ַמר ִלי ַאָּבא – טענת שמא שאין
ֶׁש ֵאין ְמ ַח ְּי ִבין אֹותֹו ִּבְׁש ָטר ֶזה ֶאָּלא ְׁש ַּת ִיםַ ,ו ֲהֵרי הֹו ָדה ְּב ֶס ַלע
ֶׁש ֶא ְפָׁשר לֹו ִל ְכּ ֹפר ָּבּהֲ ,הֵרי ֶזה ָּפטּורִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ְּכ ֵמִׁשיב בה כדי לחייבו שבועה (שו"ת תכח).
ֲא ֵב ָדהְ ,ו ַת ָּק ַנת ֲח ָכ ִמים ִהיא ֶׁשָּכל ֶׁש ָּיִׁשיב ֲא ֵב ָדה ֹלא ִיּ ָׁש ַבע,
ְּכמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו ִּב ְמקֹומֹו (גזלה ואבדה יג,כ).
הְ 2ו ֵכן ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו ' ָא ַמר ִלי ַאָּבא ֶׁש ֵּיׁש לֹו ְּב ָי ְדָך ָמ ֶנה' אֹו
' ִצָּוה ַאָּבא ֶׁש ֵּיׁש לֹו ְּב ָי ְדָך ָמ ֶנה'ְ ,ו ַהָּלה אֹו ֵמר ' ֵאין לֹו ְּב ָי ִדי ֶאָּלא
ֲח ִמּ ִׁשים' – ֲהֵרי ֶזה ֵמִׁשיב ֲא ֵב ָדהּ ,ו ָפטּור ַאף ִמּ ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת.
ְו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ִאם הֹו ָדה ֵמ ַע ְצמֹו ְו ָא ַמר ' ָמ ֶנה ָה ָיה ְל ָא ִביָך
ְּב ָי ִדיְ ,ו ָנ ַת ִּתי לֹו ֲח ִמּ ִׁשיםְ ,ו ִנְׁש ַאר לֹו ֲח ִמּ ִׁשים'ֶׁ ,ש ֶּזה ָּפטּור ַאף
ִמּ ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת.
