Page 704 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 704
םיטפשמ רפס ונטען טוען הלכות פרק ד-ה 682
ט ָה ָיה ֻמ ְח ָזק ַּכ ְפָרן – "ולעולם אין ט ' ָמ ֶנה ִה ְלִוי ִתיָך'ֹ' ,לא ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם'ֵ ,ה ִביא ֵעד ֶא ָחד
אדם יוחזק כפרן ,עד שיכפור בבית
ֶׁשָּלָוה ִמֶּמּנּו ְּב ָפ ָניו – הֹו ִאיל ְו ִאּלּו ָהיּו ְׁש ַנ ִים ָה ָיה ֻמ ְח ָזק ַּכ ְפָרן דין ,ויבואו שני עדים ויכחישוהו במה
ּו ְמַׁשֵּלםְּ ,כמֹו ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר (להלן ו,א)ֲ ,ה ֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע ַעל ִּפי ֵעד ֶא ָחד; שכפר" (להלן ו,ב)ָ .ח ַזר ְו ָא ַמר ָּפ ַר ְע ִּתי
– הלווה נאמן לחזור ולטעון שלווהֶׁ ,שָּכל ָמקֹום ֶׁשּ ְׁש ַנ ִים ְמ ַח ְּי ִבין אֹותֹו ָממֹוןֶ ,א ָחד ְמ ַח ְּיבֹו ְׁשבּו ָעה.
ולחייב את עצמו ,אך אינו נאמן לטעון
ָח ַזר ְו ָא ַמר 'ָּפַר ְע ִּתי' – ְמַׁשֵּלם ְּבֹלא ְׁשבּו ָעהְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו שפרע מפני שבתחילה כפר במלווה
(מלווה ולווה יד,יא). וטען שלא לווה ,נמצא שהודה שלא
עדים על מקצת הטענה פרע ,שהרי "כל האומר 'לא לוויתי'
כאומר 'לא פרעתי'" (להלן ו,ג) ,ומהודאה
י ' ָמ ֶנה ִלי ְּב ָי ְדָך'ֵ ' ,אין ְלָך ְּב ָי ִדי ְּכלּום'ְ ,ו ֵע ִדים ְמ ִעי ִדין ָע ָליו זו אינו יכול לחזור בו אחר עדות העד
(להלן ז,ח) .נמצא שמעיד שלווה ומצד
ֶׁש ֲע ַד ִין ֵיׁש לֹו ֶא ְצלֹו ֲח ִמּ ִׁשים – ָּפ ְסקּו ָּכל ַהְּגאֹו ִנים ֲה ָל ָכה,
ֶׁש ְּיַׁשֵּלם ֲח ִמּ ִׁשים ְו ִיּ ָׁש ַבע ַעל ַהּ ְׁש ָארֶׁ ,שֹּלא ְּת ֵהא הֹו ָד ַית ִּפיו שני כמעיד שלא פרע ,ולכן ישלם (ראב"ד
ְּגדֹו ָלה ֵמ ֲה ָע ַדת ֵע ִדים. מלווה ולווה יד,יא).
י ְּגאֹו ִנים – "כל החכמים שעמדו אחר
חיבור התלמוד [עד הרמב"ם] ובנו בו [=התבוננו בו והעמיקו בהבנתו] ויצא להם שם בחכמתם ...שעמדו בארץ
ישראל ובארץ שנער [=בבל] ובספרד ובצרפת ,למדו דרך התלמוד והוציאו לאור תעלומותיו וביארו ענייניו" (הקדמה
למשנה תורה,לג)ֶׁ .שֹּלא ְּת ֵהא הֹו ָד ַית ִּפיו וכו' – המעידים על מקצת הטענה ומחייבים אותו שבועה כדין מודה במקצת.
ּ ֶפ ֶרק ֲח ִמי ִׁשי אֶ 1ה ְק ֵּדׁשֹות – ממון או חפצים או
דברים שאין בהם שבועה מן התורה ה בהמות שהוקדשו לבית המקדש.
ַט ֲע ַנת ַהּׁשֹו ְמִרין – הפוטרת אותו מן
הכלל בקרקעות ,עבדים ,שטרות והקדשות התשלומים :שומר חינם הטוען שאבד
הפיקדון או נגנב ,ושומר שכר הטוען
אֵ 1אּלּו ְּד ָבִרים ֶׁש ֵאין ִנְׁשָּב ִעין ֲע ֵלי ֶהן ִמן ַהּתֹוָרהַ :ה ַּקְר ָקעֹות, שמתה הבהמה או נלקחה בשבי
(שכירות א,ב)ֻ .הְּקׁשּו – הושווַ .ל ַּק ְר ָקעֹות
ְו ָה ֲע ָב ִדיםְ ,ו ַהּ ְׁש ָטרֹותְ ,ו ַה ֶה ְק ֵּדׁשֹותַ .אף ַעל ִּפי ֶׁשהֹו ָדה ְּב ִמ ְק ָצת, – שנאמר בעבד כנעני "והתנחלתם
אֹו ֶׁש ֵּיׁש ָע ָליו ֵעד ֶא ָחד ,אֹו ֶׁשּ ָׁש ַמר ְו ָט ַען ַט ֲע ַנת ַהּׁשֹו ְמִרין – אותם לבניכם אחריכם לרשת א ֻחזה"
ֲה ֵרי ֶזה ָּפטּורֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרִּ" :כי ִי ֵּתן ִאיׁש ֶאל ֵר ֵעהּו" (שמות כב,ו) (ויקרא כה,מו) ,ונמצא שהוקשו העבדים
– ְּפָרט ַל ֶה ְק ֵּדׁשֶּ" ,כ ֶסף אֹו ֵכ ִלים" (שם) – ְּפָרט ַל ַּקְר ָקעֹות, לאחוזה ,כלומר לקרקעותְ .ו ֵאי ָנן ֶאָּלא
ְו ַל ֲע ָב ִדיםֶׁ ,ש ֻהְּקׁשּו ַל ַּקְר ָקעֹותְ .ו ֵכן ָי ְצאּו ַהּ ְׁש ָטרֹותֶׁ ,ש ֵאין ּגּו ָפן ִלְר ָא ָיה ֶׁשָּב ֶהן – "ואם נתקיימה הראיה
– מציאות השטר והיעדרו שווים" (פה"מ
ָממֹון ַּכֶּכ ֶסף ְו ַכֵּכ ִליםְ ,ו ֵאי ָנן ֶאָּלא ִלְר ָא ָיה ֶׁשָּב ֶהן.
שבועות ו,ה).
אְ 2ו ַעל ֻּכָּלן ִנְׁשָּב ִעין ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת ִאם ָה ְי ָתה ָׁשם ַט ֲע ַנת ַו ַּדאי,
אְׁ 2שבּו ַעת ֶה ֵּסת – לביאורה ,ראה
חּוץ ִמן ַה ֶה ְק ֵּדׁשֹותֶׁ ,ש ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ַח ָּיב ֲע ֵלי ֶהן ְׁשבּו ָעה
ִמן ַהּתֹוָרהִּ ,תְּקנּו ֲח ָכ ִמים ֶׁש ִּיּ ָׁש ַבע ֲע ֵלי ֶהן ְּכ ֵעין ֶׁשַּלּתֹוָרהְּ ,כ ֵדי לעיל א,ג .2שבועה זו חלה רק כשטוען
טענת ודאי (לעיל א,ז)ְּ .כ ֵעין ֶׁשַּלּתֹו ָרה
ֶׁשֹּלא ְי ַז ְל ְזלּו ַּב ֶה ְק ֵּדׁשֹות. – שבועה שיש לה תוקף כשבועה מן
התורה ,הנעשית באחיזת ספר תורה
(ליחס ביניהן ,ראה לעיל א,ו).
