Page 696 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 696
םיטפשמ רפס ונטען טוען הלכות פרק ב 674
ּ ֶפ ֶרק ֵׁש ִני א ְׁשבּו ַעת ַהּתֹוָרהְׁ ,שבּו ָעה ֶׁשִּמ ִּד ְבֵרי ֶהן,
ב ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת – לביאור המושגים הללו,
החשוד על השבועה ראה לעיל א,א-ג.
ב ְׁשבּו ַעת ִּבּטּוי – שנשבע על שקר הגדרת החשוד על השבועה
שנעשה דבר מה או שלא נעשה ,או
א ָּכל ָחׁשּוד ַעל ַהּ ְׁשבּו ָעה – ֵאין ַמְׁשִּבי ִעין אֹותֹו ֹלא ְׁשבּו ַעת שבועה לעתיד ,שנשבע לעשות דבר
מה או שלא לעשותו ,ולא קיים את
ַהּתֹוָרה ְוֹלא ְׁשבּו ָעה ֶׁשִּמ ִּד ְבֵרי ֶהן ְוֹלא ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסתַ .ו ֲא ִפּלּו
שבועתו (שבועות א,א; מ"מ)ְׁ .שבּו ַעת ָר ָצה ַהּתֹו ֵב ַע – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו.
ָה ֵעדּות – עדים שנשבעו לשקר שאינם
ב ֶא ָחד ַהִּנְׁשָּבע ַלּ ֶׁש ֶקר ְׁשבּו ַעת ִּבּטּוי אֹו ְׁשבּו ַעת ָה ֵעדּות יודעים דבר ממה שנתבקשו להעיד
אֹו ְׁשבּו ַעת ַהִּפ ָּקדֹון אֹו ְׁשבּו ַעת ָׁשְוא – ֲהֵרי הּוא ָחׁשּוד ַעל עליו (שבועות א,יב)ְׁ .שבּו ַעת ַהִּפ ָּקדֹון –
ַהּ ְׁשבּו ָעהְ .ו ֵכן ָּכל ַהָּפסּול ְל ֵעדּות ִמּׁשּום ֲע ֵבָרהֵּ ,בין ַּפ ְס ָלנּות הכופר בממון או בחפץ שהוא חייב
ֶׁשַּלּתֹוָרה ְּכגֹון ַּב ֲע ֵלי ִרִּבית ְואֹו ְכ ֵלי ְנ ֵבלֹות ְו ַג ְז ָל ִניןֵּ ,בין ַּפ ְס ָלנּות לתת לחברו ,כגון פיקדון או הלוואה,
ונשבע על שקר (שם,ח)ְׁ .שבּו ַעת ָׁש ְוא –
שבועה מיותרת או שבועה שאינו יכול ֶׁשְּל ִד ְב ֵרי ֶהם ְּכגֹון ְמַׂש ֵחק ְּבקּו ְב ָיא ּו ַמ ְפ ִרי ֵחי יֹו ִנים – ֲה ֵרי הּוא
לקיים את מה שנשבע לעשות (שם,ד-ז).
ָחׁשּוד ַעל ַהּ ְׁשבּו ָעהְ ,ו ֵאין ַמְׁשִּבי ִעין אֹותֹו. ַּב ֲע ֵלי ִרִּבית – המלווה בריבית והלווה
ג ֵאין ָא ָדם ַנ ֲעֶׂשה ָחׁשּודַ ,עד ֶׁש ָּיבֹואּו ָע ָליו ֵע ִדים ֶׁשהּוא ממנו (עדות י,ד)ַּ .פ ְס ָלנּות ֶׁשְּל ִד ְב ֵרי ֶהם –
מכיוון שעבר על איסור של חכמים.
ָע ַבר ֲע ֵבָרה ֶׁשִּנ ְפ ַסל ָּבּהֲ .א ָבל ַהּמֹו ֶדה ִמִּפי ַע ְצמֹו ֶׁשהּוא ָחׁשּוד ְמַׂש ֵחק ְּבקּו ְב ָיא – מהמר .המשחק
ְוֶׁש ָע ַבר ֲע ֵבָרה ֶׁשִּנ ְפ ַסל ָּבּה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשחֹוְׁשִׁשין לֹו ְו ֵאין עם חברו במשחקי מחשבה או מזל
ָראּוי ַל ֲעׂשֹותֹו ֵעד ְל ַכ ְּת ִחָּלהִ ,אם ִנ ְת ַח ֵּיב ְׁשבּו ָעהַ ,מְׁשִּבי ִעין בהסכמה שהמנצח מרוויח כסף – הרי
אֹותֹוֶׁ ,ש ֲהֵרי ָאנּו אֹו ְמִרין לֹו ' ִאם ֱא ֶמת ַא ָּתה אֹו ֵמר – ִהּ ָׁש ַבע; זה גזל מדרבנן ,אף על פי שנטל ברצון
ֹלא ִמְּפ ֵני ֶׁש ָע ַבְר ָּת ֲע ֵבָרה ָאסּור ְלָך ְל ִהּ ָׁש ַבע ֶּב ֱא ֶמתְ .ו ִאם ֶׁש ֶקר הבעלים ,כיוון שנטל ממון חברו בלא
שנתן לו תמורה כלשהי ,וחברו לא
התכוון בהסכמתו לתת לו דבר ,אלא ַא ָּתה אֹו ֵמר – הֹו ֵדה ְל ַב ַעל ִּדי ְנָך'ֲ .א ָבל ַהֶּנ ֱחָׁשד ְּב ֵע ִדים – ֵאין
התכוון שיזכה הוא עצמו ,ונמצא שאין
ָאנּו ַמ ֲא ִמי ִנין אֹותֹו ֶׁש ִּיּ ָׁש ַבע. כאן גמירות דעת להקנות (ראה :מכירה
כא,ג; גזלה ואבדה ו,י) .ומהמר זה חשוד מעמדו בשבועה של תורה
דַּ 1ת ָּק ַנת ֲח ָכ ִמים ִהיא ֶׁשָּכל ַהְּמ ֻח ָּיב ְׁשבּו ָעה ִמן ַהּתֹוָרה ַעל על השבועה רק אם "לא תהיה לו
אומנות [מקצוע] אלא היא .הואיל
ַט ֲע ַנת ַו ַּדאיִ ,אם ָה ָיה ָחׁשּוד – ֲהֵרי ַהּתֹו ֵב ַע ִנְׁשָּבע ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם ואינו עוסק ביישוב העולם – הרי זה
ְונֹו ֵטל ַמה ּ ֶׁשָּט ַען; ָהיּו ְׁש ֵני ֶהם ֲחׁשּו ִדין – ָח ְזָרה ְׁשבּו ָעה ַלְּמ ֻח ָּיב בחזקת שאוכל מן הקוביה ,שהוא אבק
גזל .ולא בקוביה בלבד אמרו ,אלא ָלּהֶׁ ,שהּוא ַהִּנ ְתָּבעּ ,ו ִמּתֹוְך ֶׁש ֵאינֹו ָיכֹול ְל ִהּ ָׁש ַבעְ ,מַׁשֵּלם.
אפילו בקליפי אגוזים וקליפי רימונים"
(עדות י,דַ .)8מ ְפ ִרי ֵחי יֹו ִנים – כדברי רבנו" :לא יפריח אדם יונים בתוך היישוב ,שהרי לוקח ממון אחרים שלא כדין,
מפני שמשלח זכר ויביא נקבה משובך אחר או נקבה ותביא זכר .ולא יונים בלבד ,אלא כל העושה כזה בשאר
עופות או חיה ובהמה – הרי זה גזלן מדבריהם" (עדות י,ז).
ג ַהּמֹו ֶדה ִמִּפי ַע ְצמֹו ֶׁשהּוא ָחׁשּוד – הנתבע אינו נאמן על פי הכלל" :אין אדם משים עצמו רשע" (עדות ג,ז; יב,ב).
ַמְׁשִּבי ִעין אֹותֹו – מפני שהוא רוצה לחזור בתשובה ,שהרי הודה (י') .אֹו ְמִרין לֹו – כחלק מן האיום לפני שמשביעים
אותו כדי להניא אותו מלהישבע (שם,טו-יז).
דּ 1ו ִמּתֹוְך ֶׁש ֵאינֹו ָיכֹול ְל ִהּ ָׁש ַבע ְמַׁשֵּלם – דין זה חל בשלושה מקרים :כשהוא חשוד על השבועה (בהלכה כאן); כשהוא
טוען שאינו יודע (להלן ד,ז; שאלה ופיקדון ה,ו; מלווה ולווה יג,ד); כשאינו יכול להכחיש בשבועה עד אחד (להלן ד,ח; טז,ו; גזלה
ואבדה ד,יג; שם ד,טו; מלווה ולווה יד,י-יא).
