Page 695 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפשמ רפס‪  ‬ונטען טוען הלכות‪  ‬פרק א ‪ 673‬‬ ‫ ‬

‫יד ַהּטֹו ֵען ֶאת ֲח ֵברֹו ְט ָענֹות ַהְרֵּבה – ֵאין ַמְׁשִּבי ִעין אֹותֹו ַעל יד ַקָּלה ַו ֲחמּוָרה – שבועה חמורה מן‬
‫התורה‪ ,‬וקלה ממנה שבועה מדבריהם‬
‫כעין של תורה‪ ,‬וקלה משתיהן שבועת‬ ‫ָּכל ַט ֲע ָנה ְו ַט ֲע ָנה‪ֶ ,‬אָּלא ְׁשבּו ָעה ַא ַחת ַעל ַהּכֹל‪ִ .‬נ ְת ַח ֵּיב ְׁש ֵּתי‬
‫ְׁשבּועֹות ַעל ְׁש ֵּתי ְט ָענֹות‪ַ ,‬קָּלה ַו ֲחמּוָרה – ַמְׁשִּבי ִעין אֹותֹו‬
‫היסת‪.‬‬
‫ַה ֲחמּוָרה‪ּ ,‬ו ְמ ַג ְלְּג ִלין ָּבּה ָע ָליו ְׁש ָאר ַה ְּד ָבִרים‪.‬‬
‫טו ֵחֶרם ְס ָתם – חרם באמירה כללית‬

‫בלא להזכיר את שם המוחרם (לעיל ד)‪.‬‬

‫טז ַא ָּתה ָח ַב ְל ָּת ִּבי – החובל בחברו‬ ‫פטור משבועת היסת‬

‫טו ָּכל ַהּטֹו ֵען ַעל ֲח ֵברֹו ַט ֲע ָנה ֶׁש ִאם הֹו ָדה ָּבּה ֵאינֹו ַח ָּיב חייב חמישה סוגי תשלום‪ :‬נזק‪ ,‬צער‪,‬‬
‫שבת‪ ,‬ריפוי ובושת (חובל ומזיק א‪,‬א)‪.‬‬
‫ְק ָנס – תשלומי ענישה‪" ,‬זה הכלל‪:‬‬ ‫ְלַׁשֵּלם ָממֹון – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּכ ַפר‪ֵ ,‬אין ְמ ַח ְּי ִבין אֹותֹו ֹלא‬
‫כל המשלם מה שהזיק – הרי זה ממון‪.‬‬ ‫ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת ְוֹלא ֵחֶרם ְס ָתם‪ֵּ .‬כי ַצד? ' ַא ָּתה ָא ַמְר ָּת ֶׁש ִּת ֵּתן‬
‫וכל המשלם יתר או פחות‪ ...‬קנס" (נזקי‬ ‫ִלי ָמ ֶנה'‪ֹ' ,‬לא ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם' – ֵאין ַמְׁשִּבי ִעין אֹותֹו‬

‫ממון ב‪,‬ח)‪ .‬בחובל אלו הם תשלומי הנזק‬ ‫ֶה ֵּסת ְוֹלא ֵחֶרם ְס ָתם‪ֶׁ ,‬ש ִאּלּו הֹו ָדה ְּב ָד ָבר ֶזה ֹלא ָה ָיה ַח ָּיב‬
‫והצער‪ .‬הנזק – כנגד מה שהפחית‬ ‫ְּכלּום‪ַ ' .‬א ָּתה ִקַּל ְל ָּת אֹו ִתי'‪ַ ' ,‬א ָּתה הֹו ֵצא ָת ָע ַלי ֵׁשם ַרע'‪ֹ' ,‬לא‬
‫באופן קבוע מערך גוף חברו מבחינת‬ ‫ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם' – ֵאין ַמ ֲחִרי ִמין ַעל ֶזה‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא‬
‫שוויו ככוח עבודה כעבד‪ ,‬והצער – על‬

‫הכאב הפיזי שנגרם לו במעשה החבלה‪.‬‬ ‫ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו‪.‬‬
‫ֶׁש ֵאינֹו ְמַׁשֵּלם ְק ָנס ַעל ִּפי ַע ְצמֹו – אם‬

‫לא היו עדים‪ ,‬והודה החובל במעשיו‬ ‫טז ' ַא ָּתה ָח ַב ְל ָּת ִּבי'‪ֹ' ,‬לא ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם' – ֲהֵרי ֶזה‬
‫– אינו משלם תשלומי קנס‪ ,‬שחיובם‬
‫ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת; ֶׁש ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ְמַׁשֵּלם ְק ָנס ַעל ִּפי ַע ְצמֹו‪ ,‬נובע רק מן ההרשעה בבית דין‪ ,‬ולא‬

‫מעצם המעשה‪ֶׁ .‬ש ֶבת ְוִרּפּוי ּובֹ�ׁש ֶ ת –‬ ‫ְמַׁשֵּלם ֶׁש ֶבת ְוִרּפּוי ּובֹׁש ֶ�ת‪ַ ' .‬א ָּתה ִּב ַּיְׁש ַּת ִני'‪ֹ' ,‬לא ָהיּו ְּד ָבִרים‬
‫השבת הוא תשלומי פיצוי על השכר‬ ‫ֵמעֹו ָלם' – ִאם ָהיּו ְּב ָמקֹום ֶׁשּגֹו ִבין ּבֹו ְק ָנסֹות‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע‬
‫שנמנע מן הנחבל‪ ,‬שנאלץ לשבות‬
‫ממלאכתו בימי חוליו‪ .‬והריפוי הוא‬ ‫ֶה ֵּסת; ֶׁש ִאּלּו הֹו ָדה‪ָ ,‬ה ָיה ְמַׁשֵּלם ַהּבֹׁש ֶ�ת‪.‬‬

‫תשלומי פיצוי המחושב על פי הערכת‬ ‫יז ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים ֶׁש ַהּמֹו ֶדה ִּב ְק ָנס ָּפטּור? ְּבֶׁשהֹו ָדה‬

‫ההוצאות לריפוי החבלה‪ .‬והבושת היא‬ ‫ְּב ָד ָבר ֶׁש ַח ָּיב ָע ָליו ְק ָנס‪ְּ ,‬כגֹון ֶׁש ָא ַמר ' ָח ַב ְל ִּתי ָּב ֶזה'‪ֲ .‬א ָבל ִאם‬
‫תשלומי קנס על הפגיעה הציבורית‬ ‫הֹו ָדה ֶׁש' ָח ַב ְל ִּתי ָּב ֶזה‪ְ ,‬ו ֵה ִביא ָע ַלי ֵע ִדים ְּב ֵבית ִּדין‪ְ ,‬ו ִח ְּיבּו ִני‬
‫בכבודו של הנחבל (הבושה)‪ ,‬המתלווה‬
‫למגע הפיזי שבחבלה‪ .‬השבת והריפוי‬

‫הם תשלומי פיצוי על ההפסד הממוני‪,‬‬ ‫ִל ֵּתן לֹו ָּכְך ְו ָכְך ְּב ִנ ְזקֹו' – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ָט ַען‬
‫ואינם בגדר קנס (תשלומי ענישה)‪,‬‬ ‫ַהּטֹו ֵען ֶׁש'ֵּבית ִּדין ִח ְּיבּו אֹו ְתָך ְלַׁשֵּלם ִלי ֵמ ָאה ִּדי ָנִרין ִמּׁשּום‬
‫ודמי הבושת נובעים רק בשל בושתו‬ ‫ֶׁש ָח ַב ְל ָּת ִּבי'‪ְ ,‬והּוא אֹו ֵמר 'ֹלא ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם' – ֲהֵרי ֶזה‬
‫של הנחבל מפרסום הודאת החובל‬

‫בבית דין‪ ,‬שהרי על עצם המעשה‬ ‫ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬
‫לא היו עדים (חובל ומזיק ה‪,‬ו‪-‬ז)‪ְּ .‬ב ָמקֹום‬

‫ֶׁשּגֹו ִבין ּבֹו ְק ָנסֹות – בארץ ישראל ובכל מקום שיש שלושה דיינים מומחים שנסמכו (סנהדרין ה‪,‬ח)‪.‬‬

‫יז ְו ִח ְּיבּו ִני ִל ֵּתן לֹו – משעת גזר הדין‪ ,‬הקנס הוא בגדר חוב של האדם‪.‬‬