Page 693 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 693

‫םיטפשמ רפס‪      ‬ונטען טוען הלכות‪      ‬פרק א ‪	671‬‬                                                                                                    ‫	‬

‫ה   ָה ָיה ַהְּמ ֻח ָּיב ְׁשבּו ָעה ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם ִמן ַהִּנְׁשָּב ִעין ְו ִנ ְפ ָטִרין‪ ,‬ה   ְמַׁשְּמ ִתין – מנדים‪ .‬הנידוי הוא‬
‫בידוד חברתי (תלמוד תורה ז‪,‬ד)‪ַ .‬מַּכת‬
‫ַמ ְרּדּות – הלקאה מדברי חכמים על‬                      ‫ְּכגֹון ַהִּנְׁשָּב ִעין ַעל ַט ֲע ַנת ָס ֵפק‪ ,‬אֹו ִמן ַהִּנׁ ְשָּב ִעין ֶה ֵּסת‪,‬‬
‫שמרד בדברי חכמים או בדברי תורה‪.‬‬                        ‫ְוֹלא ָר ָצה ְל ִהּ ָׁש ַבע – ְמַׁשְּמ ִתין אֹותֹו ְׁשלִׁשים יֹום‪ִ .‬אם ֹלא‬
‫מספר המלקות נקבע לפי הערכת בית‬                         ‫ָּבא ְוֹלא ָּת ַבע ִנּדּויֹו – ַמ ְל ִקין אֹותֹו ַמַּכת ַמְרּדּות‪ְּ ,‬כ ָכל ִמי‬

‫ֶׁש ָח ָלה ָע ָליו ַׁש ְמ ָּתא ְׁשלִׁשים יֹום ֶׁשַּמִּכין אֹותֹו; ְו ַא ַחר ָּכְך דין (עדות יח‪,‬ו; פה"מ נזיר ד‪,‬ג)‪.‬‬
‫ו   ֶאָּלא ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת ִּב ְל ַבד – מפני‬
                                                       ‫ַמ ִּתיִרין ָל ֶזה ִנּדּויֹו‪ְ ,‬ו ֵאין יֹוְר ִדין ִל ְנ ָכ ָסיו‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁש ֵאינֹו ְמ ֻח ָּיב‬
‫שהיא שבועה קלה‪ ,‬העניקו בה חכמים‬                                                           ‫ְׁשבּו ָעה ִמן ַהּתֹוָרה‪.‬‬
‫כוח לנתבע להפכה על התובע (מ"מ)‪.‬‬

‫סיכום‪ :‬שלושה סוגי שבועות הם‪:‬‬                           ‫היפוך שבועה‬

‫‪ )1‬שבועה מן התורה מודה במקצת‪,‬‬                          ‫ו  ָּכל ַהְּמ ֻח ָּיב ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת – ִאם ָר ָצה ַל ֲהפְֹך ַהּ ְׁשבּו ָעה ַעל‬
‫כפר וחייבו עד אחד‪ ,‬והשומר (כנזכר‬
‫לעיל ב); ‪ )2‬שבועה מדבריהם כעין של‬                      ‫ַהּתֹו ֵב ַע‪ֲ ,‬הֵרי ַהּתֹו ֵב ַע ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ְונֹו ֵטל‪ְ .‬ו ֵאין ְלָך ִמי ֶׁשִּנְׁשָּבע‬

‫ֶה ֵּסת ְונֹו ֵטל ֵמ ֲח ֵברֹו ֶאָּלא ֶזה ֶׁשֶּנ ֶה ְפ ָכה ָע ָליו ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת; התורה – במקרים מסוימים‪ ,‬כשנשבע‬
‫ונוטל או כשנשבע ונפטר בטענת ספק‬
‫(שם); ‪ )3‬שבועת היסת – "תקנת חכמי‬                       ‫ְו ֵאין ְלָך ְׁשבּו ָעה ֶׁש ֵּת ָה ֵפְך ֶאָּלא ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת ִּב ְל ַבד‪ֲ ,‬א ָבל‬
‫תלמוד" על טענת ודאי‪ ,‬כשהנתבע‬                           ‫ְׁשבּו ָעה ֶׁשַּלּתֹוָרה אֹו ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם ֶׁש ִהיא ְּכ ֵעין ֶׁשַּלּתֹוָרה – ֵאין‬
‫כופר בכל (לעיל ג) או כשמהפך שבועה‬
                                                                                             ‫הֹו ְפ ִכין ְׁשבּו ָע ָתן‪.‬‬

‫(לעיל ד)‪ ,‬וכשקיימת טענת 'מתוך שיכול‬                                                                         ‫טענת ודאי וטענת ספק‬
‫לומר' (ראה חריג‪ :‬שומר שיש עליו שטר – שכירות‬
‫ב‪,‬יב)‪ .‬ההבדלים בין הדינים‪ :‬בשבועה מן‬                   ‫ז   ֵאין ַמְׁשִּבי ִעין ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת ֶאָּלא ַעל ַט ֲע ַנת ַו ַּדאי‪ֲ ,‬א ָבל ַעל‬
‫התורה ובשבועה כעין של תורה יש‬
                                                       ‫ַה ָּס ֵפק – ָּפטּור‪ֵּ .‬כי ַצד? 'ִּכ ְמ ֻדֶּמה ִלי ֶׁש ֵּיׁש ִלי ֶא ְצ ְלָך ָמ ֶנה'‪ ,‬אֹו‬
‫כמה דינים זהים‪ ,‬כגון‪ :‬יש נקיטת חפץ‬
‫(שבועות יא‪,‬יג)‪ ,‬אין היפוך שבועה (כאן‪,‬‬                  ‫ֶׁש ָא ַמר ' ָמ ֶנה ֶׁש ִה ְלִוי ִתיָך – ִּכ ְמ ֻדֶּמה ִלי ֶׁשֹּלא ְּפַר ְע ַּת ִני'‪ָ ' ,‬א ַמר‬
‫הלכה ו)‪ ,‬ואין היפוך שבועה כשהצד‬                        ‫ִלי ַאָּבא ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֶא ְצ ְלָך ָמ ֶנה' אֹו 'ִּצָּוה ִלי ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים ֶׁש ֵּיׁש‬
‫שכנגד חשוד על השבועה (להלן ב‪,‬ז)‪.‬‬                       ‫לֹו ֶא ְצ ְלָך ָמ ֶנה'‪ָּ ' ,‬ד ָבר ְּפלֹו ִני ִנ ְג ַנב ִמֵּבי ִתי ְוֹלא ָה ָיה ָׁשם ֶאָּלא‬

‫ַא ָּתה‪ָ ,‬קרֹוב ְּב ֵעי ַני ֶׁש ַא ָּתה ְּג ַנ ְבּתֹו'‪ִ ' ,‬חּ ַׁש ְב ִּתי ְמעֹו ַתי ּו ָמ ָצא ִתי ורק בשבועה מן התורה‪ ,‬יורדים לנכסי‬
         ‫מי שמסרב להישבע (לעיל ד)‪.‬‬
                                                       ‫ָח ֵסר‪ֶׁ ,‬שָּמא ַא ָּתה ִה ְט ִעי ַת ִני ַּב ֶחְׁשּבֹון'‪ְ ,‬ו ַהִּנ ְתָּבע אֹו ֵמר ' ֵאין ְלָך‬
‫ז  ֶׁש ֵּיׁש ִלי ֶא ְצ ְלָך ָמ ֶנה – שאתה חייב‬         ‫ְּב ָי ִדי ְּכלּום' – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור ַאף ִמּ ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא‬

                       ‫לי מאה דינר‪.‬‬                                                                     ‫ָּב ֶזה‪.‬‬

‫ח‪ְ   1‬ל ִפי ֶׁשֹּלא ִח ֵּיב ַע ְצמֹו ְּבַו ַּדאי – כי‬

‫אם היה מחייב את עצמו‪ ,‬צריך לשלם‪.‬‬                       ‫ח‪ָ '  1‬מ ֶנה ֵיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך ְּבַו ַּדאי'‪ְ ,‬ו ַהִּנ ְתָּבע אֹו ֵמר ' ֵאי ִני יֹו ֵד ַע‪,‬‬
‫ואם היה כופר בכל‪ ,‬נשבע שבועת היסת‪,‬‬
‫שאינו חייב‪ .‬ומכיוון שטען שאינו יודע‪,‬‬                   ‫ֶׁשָּמא ֵיׁש ְלָך ֶׁשָּמא ֵאין ְלָך' – ֲהֵרי ַהִּנ ְתָּבע ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ֶׁש ֵאינֹו‬
                                                       ‫יֹו ֵד ַע ְו ִנ ְפ ָטר‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁשֹּלא ִח ֵּיב ַע ְצמֹו ְּבַו ַּדאי‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא‬
                            ‫יישבע‪.‬‬

‫ח‪ּ  2‬כֹור – מידת נפח בשיעור ‪0.216‬‬                      ‫ָּב ֶזה‪.‬‬

‫סמ"ק (ראה נספח מידות ומשקלות)‪ .‬אֹו‬                     ‫ח‪ּ'  2‬כֹור ִחִּטים ֵיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך ְּבַו ַּדאי'‪ְ ,‬ו ַהִּנ ְתָּבע אֹו ֵמר ' ֵאי ִני‬
‫ְׂשעֹו ִרים – שערכן פחות מן החיטים‪.‬‬
‫יֹו ֵד ַע ִאם ִחִּטים הּוא אֹו ְׂשעֹו ִרים' – ֲה ֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ֶׁש ֵאינֹו כיוון שאמר 'איני יודע'‪ ,‬אין זה בגדר‬

‫מודה במקצת‪ ,‬מפני שאינו מודה ודאי‪,‬‬                      ‫יֹו ֵד ַע‪ּ ,‬ו ְמַׁשֵּלם ְׂשעֹוִרין‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬

‫ואף אינו בגדר 'טענו חיטים והודה לו‬

‫בשעורים'‪ ,‬שהוא נשבע היסת ונפטר אף מדמי שעורים (להלן ג‪,‬י)‪ .‬לכן צריך לשלם שעורים‪ ,‬מפני שערכן הוא הוודאי‬

                                                       ‫יותר משני צדדי הספק‪.‬‬
   688   689   690   691   692   693   694   695   696   697   698