Page 692 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 692
םיטפשמ רפס ונטען טוען הלכות פרק א 6 70
[סוחרת] בתוך הבית או שהושיבּה בעלּה ַהּ ֻׁש ָּת ִפין ְו ָה ֲא ִרי ִסין – ֻּכָּלן ִנְׁשָּב ִעין ְּב ַת ָּק ַנת ֲח ָכ ִמיםְ .ו ָכל ֵאּלּו
חנוונית [למכור בחנות] ,ובן הבית – כל
ַהּ ְׁשבּועֹות – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן ִמ ִּד ְבֵרי סֹו ְפִריםֲ ,הֵרי ֵהן ְּכ ֵעין אחד מאלו נשבע מדבריהן [מתקנת
ֶׁשַּלּתֹוָרהִּ ,ב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ. חכמים] בטענת ספק ,שמא גזל חברו
במשא ומתן ושמא לא דקדק בחשבון שבועת היסת
שביניהם .ולמה תיקנו חכמים שבועה
גַ 1הּטֹו ֵען ִמַּט ְל ְט ִלין ַעל ֲח ֵברֹוְ ,ו ָכ ַפר ַּבּ ֹכל ְו ָא ַמר 'ֹלא ָהיּו זו? מפני שאלו מורין לעצמן שכל מה
שייקחו מנכסי בעל המעות ,ראוי הוא
ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם' ,אֹו ֶׁשהֹו ָדה ְּב ִמ ְק ָצת ּו ְנ ָתנֹו ִמ ָּיד ְו ָא ַמר ' ֵאין להן ,מפני שטורחין ונושאין ונותנין.
ְלָך ְּב ָי ִדי ֶאָּלא ֶזהְ ,ו ֵהא ָלְך' ,אֹו ֶׁש ָא ַמר ' ֱא ֶמת ֶׁש ָה ָיה ְלָך ֶא ְצ ִלי,
לפיכך תיקנו להם חכמים שחייבין
ֲא ָבל ָמ ַח ְל ָּת ִלי' אֹו ' ָנ ַת ָּת ִלי' אֹו ' ָמ ַכְר ָּת ִלי' אֹו ' ֶה ֱח ַזְר ִּתי ְלָך', שבועה בטענת ספק ,כדי שיעשו כל
אֹו ֶׁשְּט ָענֹו ִחִּטים ְוהֹו ָדה לֹו ִּבְׂשעֹוִרים – ְּב ָכל ֵאּלּו ָּפטּור מעשיהם בצדק ואמונה" (שלוחין ושותפין
ט,א)ֲ .א ִרי ִסין – האריס הוא המקבל שדה
ִמּ ְׁשבּו ַעת ַהּתֹוָרה.
גֲ 2א ָבל ַח ְכ ֵמי ַּת ְלמּוד ִּתְּקנּו ֶׁש ִּיּ ָׁש ַבע ַהִּנ ְתָּבע ְּב ָכל ֵאּלּו ְׁשבּו ַעת לעבד אותה תמורת אחוז מסוים מן
היבול ,שליש או רבע וכדומה ,לאחר
ֶה ֵּסת ְו ִיָּפ ֵטרְ ,ו ֵאי ָנּה ְּכ ֵעין ֶׁשַּלּתֹוָרהְ ,ל ִפי ֶׁש ֵאין ָּבּה ְנ ִקי ַטת ניכוי ההוצאות .נחשב כשותף עם בעל
השדה (שלוחין ושותפין ח,ה; שכירות ט,וֵ .)3ח ֶפץּ .ו ְכ ָבר ֵּב ַא ְרנּו ֶּד ֶרְך ַהּ ְׁשבּו ָעה ֶׁשַּלּתֹו ָרה ְו ֶד ֶרְך ְׁשבּו ַעת
ִמ ִּד ְבֵרי סֹו ְפִרים – מתקנת חכמיםְּ .כ ֵעין
ֶה ֵּסת ְּב ִה ְלכֹות ְׁשבּועֹות (יא,א-יג). ֶׁשַּלּתֹוָרה – כבשבועה מן התורה ,שהיא
נעשית ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ – אחיזת ספר לא רוצה להשבע
דָּ 1כל ִמי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ְׁשבּו ָעה ִמן ַהּתֹוָרה – ֲהֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע
תורה בעת ההשבעה או תפילין בתלמיד
ְו ִנ ְפ ָטרְ .ו ִאם ֹלא ָר ָצה ְל ִהּ ָׁש ַבע – יֹוְר ִדין ִל ְנ ָכ ָסיוְ ,וגֹו ִבין ֵמ ֶהן חכמים (שבועות יא,ח; יא,יב) .ובמקום צורך,
ָּכל ַמה ּ ֶׁשָּט ַען ֲח ֵברֹו ָע ָליוֶׁ ,ש ֲהֵרי ַהּתֹו ֵב ַע אֹו ֵמר לֹו ' ֵאי ִני ָזז
ִמ ִּדין ּתֹוָרה :אֹו ִהּ ָׁש ַבע אֹו ֵּתן ִלי'ְ .ו ֵיׁש לֹו ְל ַה ֲחִרים ַעל ִמי אפשר להשביעו על התנ"ך (שו"ת סג).
גַ 2ח ְכ ֵמי ַּת ְלמּוד – האמוראיםִּ .תְּקנּו
ֶׁש ִּיּ ָׁש ַבע ַהִּנ ְתָּבע – שמא הוא משתמט
מלשלם את חובו ומבקש לדחות זמן ֶׁשּטֹו ֵען ָע ָליו ָּד ָבר ֶׁש ֵאינֹו ֵּכןְ ,ונֹו ֵתן.
הפירעון בטענת שקר ,וחיובו להישבע
דֲ 2א ָבל ִמיֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיבְׁשבּו ָעה ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם– ִאם ָה ָיה ִמן ַהִּנְׁשָּב ִעין עשוי להרתיע אותו מלעשות כןְׁ .שבּו ַעת
ֶה ֵּסת – שבועה המוטלת על מי שכופר ְונֹו ְט ִליןֵ ,אינֹו ָיכֹול ַל ֲה ֹפְך ַהּ ְׁשבּו ָעהֶׁ ,ש ֲה ֵרי ַהִּנ ְתָּבע אֹו ֵמר לֹו
בכל טענת חברו ,שתיקנוה חכמים
' ִהּ ָׁש ַבע ְוטֹל ְּכמֹו ֶׁש ִּתְּקנּו ְלָך ֲח ָכ ִמים'; ְו ִאם ֹלא ָר ָצה ְל ִהּ ָׁש ַבע שמא יירתע להישבע ויודה ,והנשבע
– ֵי ֵלְך לֹוְ .והֹורּו ַרּבֹו ַתי ֶׁש ִאם ָא ַמר ַהּתֹו ֵב ַע ' ֵאי ִני רֹו ֶצה ְּב ַת ָּק ָנה אותה אינו חייב לאחוז ספר תורה בידו,
זֹו ֶׁש ִּתְּקנּו ִלי ֲח ָכ ִמיםֶ ,אָּלא ֲהֵרי ִני ִּכְׁש ָאר ָּכל ַהּתֹו ְב ִעים' – ֲהֵרי בניגוד לשאר שבועות (שבועות יא,יג).
ולשון היסת משמעו 'להכביד עליו' ֶזה ַמְׁשִּבי ַע ֶאת ַהִּנ ְתָּבע ֶה ֵּסתְ .ו ִאם ָר ָצה ְל ָה ְפ ָכּה ַעל ַהּתֹו ֵב ַע –
(הערוך בשם גאון) או כדי להסיתו ולפתותו
ְמ ַח ְּי ִבין ֶאת ַהּתֹו ֵב ַע ְל ִהּ ָׁש ַבע ֶה ֵּסת ְו ִיּ ֹטל ,אֹו ֵי ֵלְך לֹו. להודות (ר' תנחום).
ד 1יֹוְר ִדין ִל ְנ ָכ ָסיו – מעריכים את שווי שדותיו ומשתלטים עליהם .ולשון ירידה בא מפני שבדרך כלל היו בתיהם
בהר ושדותיהם במישורְ .ו ֵיׁש לֹו – מותר לו ,לנתבעְ .ל ַה ֲחִרים – החרם הוא קללה .בדיני ממונות החרם נעשה באמירה
כללית בלא להזכיר שמו של אדם מסוים .והחרם בדיני ממונות הוא תקנת הגאונים ,למנוע מבעלי דין לטעון טענות
שקר ולהיפטר מחיובים (שלוחין ושותפין ג,יא .וההכללה בדיני ממונות ע"פ המ"מ)ֵּ .כן – נכון.
דְׁ 2שבּו ָעה ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם – מדברי סופרים ,מתקנת חכמים ,שהיא כעין השבועה מן בתורהַ .ל ֲהפְֹך ַהּ ְׁשבּו ָעה – שיישבע
הנתבעַ .רּבֹו ַתי – מי שהרמב"ם ראה אותם כרבותיו :רבי יוסף הלוי אבן מיגאש ,שלמד אצלו אביו של הרמב"ם ,והרי"ף
(שאלה ופיקדון ה,ו .וראה ביאור שכירות ב,גְ .)3ו ִאם ָר ָצה ְל ָה ְפ ָכּה ַעל ַהּתֹו ֵב ַע – שהחליט התובע להשביע את הנתבע שבועת
היסת במקום השבועה שתיקנו לו להישבע וליטול ,והיפך אותה הנתבע על התובע.
