Page 694 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 694

‫םיטפשמ רפס‪      ‬ונטען טוען הלכות‪      ‬פרק א	‬                                                         ‫‪6	 72‬‬

‫ט‪ָ '  1‬מ ֶנה ֵיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך ְּבַו ַּדאי'‪ְ ,‬ו ַהִּנ ְתָּבע אֹו ֵמר 'ֵּכן‪ָ ,‬ה ָיה ְלָך‬             ‫ט‪ִ   1‬מְּפ ֵני ֶׁשהּוא – הנתבע‪ .‬יֹו ֵד ַע ְּבַו ַּדאי‬

‫ְּב ָי ִדי‪ֲ ,‬א ָבל ֵאי ִני יֹו ֵד ַע ִאם ֶה ֱח ַזְר ִּתי ְלָך אֹו ֲע ַד ִין ֹלא ֶה ֱח ַזְר ִּתי‬        ‫ֶׁשהּוא ַח ָּיב – אין לו ספק שהוא חייב‪,‬‬
‫ְלָך' – ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם‪ְ .‬וֹלא ִיּ ָׁש ַבע ַהּתֹו ֵב ַע ְּכ ָלל‪ֲ ,‬א ִפּלּו ֶה ֵּסת‪ִ ,‬מְּפ ֵני‬        ‫שהרי לווה ממנו כסף‪ ,‬וכדי להפקיע‬
‫ֶׁשהּוא יֹו ֵד ַע ְּבַו ַּדאי ֶׁשהּוא ַח ָּיב‪ַ ,‬ו ֲהֵרי ֶזה טֹו ֵען אֹותֹו ַט ֲע ַנת‬                   ‫הנחה זו‪ ,‬יש צורך בהוכחה‪ .‬זאת‬
‫ַו ַּדאי‪ְ ,‬ו ִנ ְס ַּתֵּפק לֹו ִאם ִנ ְפ ַטר אֹו ֹלא ִנ ְפ ַטר‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬       ‫בניגוד להלכה הקודמת‪ ,‬שבה לא הייתה‬

                                                         ‫הודאה ללא תביעה‬                                                  ‫הסכמה על החוב‪.‬‬

‫ט‪ֲ   2‬א ָבל ִאם ֵאין לֹו ּתֹו ֵב ַע‪ֶ ,‬אָּלא הֹו ָדה ֵמ ַע ְצמֹו ְו ָא ַמר 'ְּג ַז ְל ִּתיָך'‬           ‫י  ְו ֵאין ָׁשם ִהּפּוְך ַא ֵחר – אין עוד‬

‫אֹו ' ִה ְלִוי ַת ִני ָמ ֶנה'‪ָ ' ,‬א ִביָך ִה ְפ ִקיד ֶא ְצ ִלי ָמ ֶנה'‪ְ' ,‬ו ֵאי ִני יֹו ֵד ַע ִאם‬      ‫אפשרות להפך את התביעה על הנתבע‪.‬‬
‫ֶה ֱח ַזְר ִּתי אֹו ֹלא ֶה ֱח ַזְר ִּתי' – ֵאינֹו ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם‪ְ .‬ו ִאם ָּבא ָל ֵצאת‬               ‫ְו ֵיׁש לֹו ְל ַה ֲחִרים – המלווה יכול להטיל‬

                               ‫ְי ֵדי ָׁש ַמ ִים – ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם‪.‬‬                                                   ‫חרם כללי (כלעיל ד)‪.‬‬

                                                            ‫שבועה והחרמה‬                               ‫יא  ְו ַת ָּק ָנה טֹו ָבה – תקנת גאונים בכל‬

‫י  ' ָמ ֶנה ִלי ְּב ָי ְדָך'‪ֵ ' ,‬אין ְלָך ְּב ָי ִדי ְּכלּום'‪ִ ' ,‬הּ ָׁש ַבע ֶה ֵּסת ָו ֵלְך'‪,‬‬         ‫תביעה ממונית (שלוחין ושותפין ג‪,‬יא)‪ְ .‬וֹלא‬
                                                                                                       ‫ִיְׂשאּו ֵׁש ַמע ָׁשְוא – כלשון הפסוק‪" :‬לא‬
‫' ִהּ ָׁש ַבע ַא ָּתה ֶה ֵּסת ְוטֹל'‪ְ ,‬ו ָא ַמר ַהּתֹו ֵב ַע ' ֵאי ִני רֹו ֶצה ְל ִהּ ָׁש ַבע'‬         ‫תשא שמע שוא" (שמות כג‪,‬א)‪ .‬כלומר‪ ,‬לא‬
‫– ֲהֵרי ַהִּנ ְתָּבע אֹו ֵמר לֹו 'אֹו ִהּ ָׁש ַבע ְוטֹל אֹו ֵּת ֵלְך ְּבֹלא ְּכלּום'‪,‬‬
‫ְו ֵאין ָׁשם ִהּפּוְך ַא ֵחר‪ְ .‬ו ֵיׁש לֹו ְל ַה ֲחִרים ְס ָתם ַעל ' ִמי ֶׁשהּוא ַח ָּיב‬                               ‫תגרום לשבועת שווא‪.‬‬

                                       ‫ִלי ְוֹלא ִי ֵּתן ִלי'‪.‬‬                                         ‫יב   ְמ ַג ְלֵּגל – כשהוא נשבע על טענתו‪,‬‬

‫יא  הֹורּו ַרּבֹו ַתי ֶׁשָּכל ִמי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ְׁשבּו ָעה‪ֵּ ,‬בין ֶׁשַּלּתֹוָרה ֵּבין‬              ‫מצרף לשבועתו הצהרות נוספות נגד‬
                                                                                                       ‫טענות ממוניות אחרות של התובע‪,‬‬
‫ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם‪ֲ ,‬א ִפּלּו ֶה ֵּסת – ֵיׁש לֹו ְל ַה ֲחִרים ְס ָתם קֹ ֶדם ֶׁש ִּיּ ָׁש ַבע‬          ‫שבדרך כלל אין מחייבים אותו להישבע‬
‫ַעל 'ָּכל ִמי ֶׁש ִּי ְטעֹן ָע ָלי ָּד ָבר ֶׁש ֵאי ִני ַח ָּיב ּבֹו ְּכ ֵדי ֶׁש ַּיְׁשִּבי ַע אֹו ִתי‬  ‫עליהן‪ַ .‬עד ֶׁשּיֹא ַמר לֹו – אפילו טענה‬
‫ְּב ִחָּנם'‪ְ ,‬ו ַי ֲע ֶנה ַהַּמְׁשִּביעֹו ' ָא ֵמן'‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ִיּ ָׁש ַבע ֶזה‪ְ .‬ו ַת ָּק ָנה‬    ‫לא סבירה‪ֶׁ .‬ש ֵאין ְמ ַג ְלְּג ִלין ַעל ַהּ ָׂש ִכיר‬
‫טֹו ָבה ִהיא זֹו ְל ַב ֲע ֵלי ִּדי ִנין‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁש ִּיָּמ ְנעּו ִמַּט ֲע ַנת ַהּ ֶׁש ֶקר‪ְ ,‬וֹלא‬      ‫– אדרבה‪ ,‬מקילים על מי שתובע את‬
                                                                                                       ‫שכרו‪" ,‬ופותחין לו תחילה‪ ,‬ואומרים לו‬
   ‫ִי ְגְרמּו ְלהֹו ִציא ֵׁשם ָׁש ַמ ִים ְל ַבָּט ָלה‪ְ ,‬וֹלא ִיְׂשאּו ֵׁש ַמע ָׁשְוא‪.‬‬                  ‫'אל תצער עצמך‪ .‬הישבע וטול'"‪ ,‬כדי‬
                                                                                                       ‫שתועיל התקנה‪ ,‬ולא יימנע מן השבועה‬
                                                               ‫גלגול שבועה‬
                                                                                                             ‫ויפסיד את פרנסתו (שכירות יא‪,‬ט)‪.‬‬
‫יב  ָּכל ִמי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ְׁשבּו ָעה‪ֵּ ,‬בין ֶׁשַּלּתֹוָרה ֵּבין ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם –‬
                                                                                                        ‫יג  ַו ָּדיֹות – ודאיֹות‪ ,‬דברים ודאיים‪.‬‬
‫ְמ ַג ְלֵּגל ָע ָליו ַהַּמְׁשִּביעֹו ָּכל ַמה ּ ֶׁש ִּיְר ֶצה ִמ ְּד ָבִרים ֶׁש ִאם יֹו ֶדה‬
‫ָּב ֶהן ִי ְת ַח ֵּיב ָממֹון‪ְ .‬ו ַעד ֵהי ָכן ּכֹ ַח ַהִּג ְלּגּול? ַעד ֶׁשּיֹא ַמר לֹו‬
‫'ּו ִב ְכ ַלל ְׁשבּו ָעה זֹו‪ֶׁ ,‬שֹּלא ִנ ְמַּכְר ָּת ִלי ְּב ֶע ֶבד ִע ְבִרי‪ַ ,‬ו ֲע ַד ִין ַע ְב ִּדי‬

   ‫ָא ָּתה'‪ּ .‬ו ְכ ָבר ֵּב ַא ְרנּו (שכירות יא‪,‬ט) ֶׁש ֵאין ְמ ַג ְלְּג ִלין ַעל ַהּ ָׂש ִכיר‪.‬‬

‫יג   ִמי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ְׁשבּו ָעה‪ֲ ,‬א ִפּלּו ֶה ֵּסת‪ְ ,‬ו ִה ְת ִחיל ַהּתֹו ֵב ַע ְל ַג ְלֵּגל‬

‫ָע ָליו ְּד ָבִרים ֲא ֵחִרים ֶׁשֹּלא ָט ַען אֹו ָתם ְּת ִחָּלה‪ָ ,‬ר ָאה ֶזה ַהִּנ ְתָּבע‬
‫ָּכְך ְו ָא ַמר ' ֵאי ִני רֹו ֶצה ְל ִהּ ָׁש ַבע‪ֶ ,‬אָּלא ֲהֵרי ִני ְמַׁשֵּלם ַהַּט ֲע ָנה‬
‫ָהִראׁשֹו ָנה ֶׁשִּנ ְת ַח ַּי ְב ִּתי ַעל ְּכ ִפיָר ָתּה ְׁשבּו ָעה' – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין‬
‫לֹו‪ֶ ,‬אָּלא אֹו ְמִרין ַלִּנ ְתָּבע 'אֹו ֵּתן לֹו ָּכל ַמה ּ ֶׁשִּג ְלֵּגל ָע ֶליָך‬

                    ‫ִמַּט ֲענֹות ַהַּו ָּדיֹות‪ ,‬אֹו ִהּ ָׁש ַבע ְו ִהָּפ ֵטר'‪.‬‬
   689   690   691   692   693   694   695   696   697   698   699