Page 691 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 691
ִה ְלכֹות טֹו ֵען ְו ִנ ְט ָען
ִמ ְצ ַות ֲעֵׂשה ַא ַחתְ ,ו ִהיא ִּדין טֹו ֵען ּומֹו ֶדה אֹו ּכֹו ֵפרּ .ו ֵבאּור מניין המצוותּ :ומֹו ֶדה – חלקיתּ .כֹו ֵפר –
אינו מודה כלל.
ִמ ְצָוה זֹו ִּב ְפָר ִקים ֵאּלּו.
אַ 1הּטֹו ֵען ֶאת ֲח ֵברֹו ְּב ִמַּט ְל ְט ִלין – ּ ֶפ ֶרק ִרא ׁשֹון
שהלווה לו כסף או השאיל לו חפץ א
או נתן לו לשמור על חפץְ .ו ִנְׁשָּבע השבועות ודיניהן
– השימוש בשבועה נובע מהרתיעה נשבע מן התורה ונפטר
מלהישבע לשקר ,מפני ששבועת שקר
היא אחת מן העברות החמורות ביותר אַ 1הּטֹו ֵען ֶאת ֲח ֵברֹו ְּב ִמַּט ְל ְט ִליןְ ,והֹו ָדה לֹו ְּב ִמ ְק ָצ ָתן – ֲהֵרי
(ראה שבועות פרק יא) .הפסוקים וביאורם
ֶזה ְמַׁשֵּלם ַמה ּ ֶׁשהֹו ָדה ּבֹוְ ,ו ִנְׁשָּבע ַעל ַהּ ְׁש ָאר ִמן ַהּתֹוָרה,
מובאים בהקדמה להלכות אלו .ומי ֶׁשֶּנ ֱא ַמרֲ " :אֶׁשר יֹא ַמר ִּכי הּוא ֶזה( "...שמות כב,ח).
שכופר בכל ,פטור מן התורה משבועה, אְ 2ו ֵכן ִאם ָּכ ַפר ַּבּ ֹכל ְו ָא ַמר 'ֹלא ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם'ְ ,ו ֵעד
על פי הכלל" :חזקה – אין אדם מעיז
פניו בפני בעל חובו" (בבלי ב"ק קז,א) .אך ֶא ָחד ֵמ ִעיד ֶׁש ָהיּו – ֲהֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע ִמן ַהּתֹוָרה; ִמִּפי ַהּ ְׁשמּו ָעה
מי שמודה במקצת ,ומשתמט מלשלם ָל ְמדּו ֶׁשָּכל ָמקֹום ֶׁשּ ְׁש ַנ ִים ְמ ַח ְּי ִבין אֹותֹו ָממֹון – ֶא ָחד ְמ ַח ְּיבֹו
את חובו במועדו ,מפני שהוא מבקש ְׁשבּו ָעהְ .ו ֵכן ָל ְמדּו ִמִּפי ַהּ ְׁשמּו ָעה ֶׁש ֵעד ֶא ָחד " ְל ָכל ָעוֹן ּו ְל ָכל
לדחות את הפירעון עד שיהיה לו כסף
ַחָּטאת" (דברים יט,טו) ֵאינֹו ָקםֲ ,א ָבל ָקם הּוא ִלְׁשבּו ָעה.
ויפרע את חובו ,השבועה תרתיע אותו
(בבלי ב"ק קז,א). בֵ 1אין ְלָך ְמ ֻח ָּיב ְׁשבּו ָעה ִמן ַהּתֹוָרה חּוץ ִמּ ְׁשלָׁשהִ :מי
אִ 2מִּפי ַהּ ְׁשמּו ָעה – כפי ששמעו איש ֶׁשהֹו ָדה ְּב ִמ ְק ָצת ַהִּמַּט ְל ְט ִליןִ ,מי ֶׁש ִח ְּיבֹו ֵעד ֶא ָחדְ ,ו ַהּׁשֹו ֵמר,
מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד להבין
ֶׁש ֲה ֵרי ֶנ ֱא ַמר ַּבּׁשֹו ֵמרְׁ" :ש ֻב ַעת יי ִּת ְה ֶיה ֵּבין ְׁש ֵני ֶהם" (שמות כב,י) .את פסוקי המקראֶׁ .ש ֵעד ֶא ָחד – יכול
לחייב שבועה ,מפני שדרשוֹ" :לא ָיקּום
ֵעד ֶא ָחד ְּב ִאיׁש ְל ָכל ָעוֹן ּו ְל ָכל ַחָּטאת ּו ְכ ָבר ֵּב ַא ְרנּו ְׁשבּו ַעת ַהּׁשֹו ְמ ִרין ְּב ִה ְלכֹות ְׂש ִכירּות (א,ב ועוד)ְ .ו ָכל
[להכריע שהוא חוטא] ְּב ָכל ֵח ְטא ֲאֶׁשר ֶא ָחד ִמּ ְׁש ָלְׁש ָּתן – ִנְׁשָּבעְ ,ו ִנ ְפ ָטר ִמְּלַׁשֵּלם.
ֶי ֱח ָטאַ ,על ִּפי ְׁש ֵני ֵע ִדים אֹו ַעל ִּפי ְׁשֹל ׁש ָ�ה נשבע מחכמים ונוטל
ֵע ִדים ָיקּום ָּד ָבר" .החטא הוא מעשה בֲ 2א ָבל ָּכל ַהִּנְׁשָּב ִעין ְונֹו ְט ִליןְּ ,כגֹון ָׂש ִכיר ְו ֶנ ְחָּבל ְו ִנ ְג ָזל
בשגגה ,והעוון מעשה בזדון (פה"מ
ּופֹו ֵגם ְׁש ָטרֹו ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹוְ ,ו ֵכן ָּכל ַהִּנְׁשָּב ִעין ְּב ַט ֲע ַנת ָס ֵפקְּ ,כגֹון
כיפורים ד,ב)ֵ .אינֹו ָקם – אינו מועיל.
בְׁ 1שבּו ָעה ִמן ַהּתֹוָרה – הפוטרת מתשלוםְ .ו ַהּׁשֹו ֵמר – השבועה שהשומר נשבע ונפטר מאחריותו לנזק שנגרם לחפץ
או לאבדן החפץ .שומר חינם נשבע ששמר כראוי ונפטר מלשלם אם אבד הדבר או נגנב; ואילו שומר שכר נשבע
שאירע אונס גדול ,כגון שמתה הבהמה או נשבית ,והוא פטור מלשלם (שכירות א,ב) .שבועה זו נקראת 'שבועת שמא',
כלומר שבועת ספק ,מפני "שאין בעל הפיקדון יודע אם אמת טען זה השומר או שקר" (שבועות יא,ה).
בָׂ 2ש ִכיר – הטוען שלא קיבל את משכורתו ,נשבע ונוטל אותה" ,מפני שבעל הבית טרוד בפועליו ,וזה השכיר נושא
נפשו לזה" (שכירות יא,ו)ְ .ו ֶנ ְחָּבל – שבא לגבות את הפיצויים המגיעים לו ,מפני ש"קנס קנסו חכמים לאלו השוטים בעלי
זרוע ,שיהיה הנחבל נאמן" (חובל ומזיק ה,ד)ְ .ו ִנ ְג ָזל – שקנסו את הגזלן ,שראו אותו גונב אך לא ראו מה גנב (גזלה ואבדה ד,א).
ּופֹו ֵגם ְׁש ָטרֹו – הבא לגבות את חובו באמצעות שטר ,שמודה שחלק מן החוב כבר הוחזר לו ,פוגם בהודאתו החלקית את
השטר ,וחייב להישבע שטענתו אמת ,אך אילו היה טוען שלא שילם לו כלום ,היה נוטל בלא שבועה (מלווה ולווה יד,א-ב).
ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו – כגון שניים האוחזים בטלית ,כל אחד נשבע שחצי הטלית שלו ונוטל את חציה ,כיוון ש"תקנת חכמים היא,
כדי שלא יהיה כל אחד תופס בטליתו שלחברו ונוטל בלא שבועה" (להלן ט,ז)ָּ .כל ַהִּנְׁשָּב ִעין ְּב ַט ֲע ַנת ָס ֵפק – ונפטרים מן
החשד ,כגון "השותפין כולן והאריסין והאפיטרופין שמינו אותן בית דין על היתומים ,והאישה שהיא נושאת ונותנת
