Page 71 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 71
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק יג 49
הגס (פה"מ שבת ג,א)ִ .נ ְת ַקל ַּב ַּק ְר ַקע ְו ֶנ ְחַּבט ַח ָּיב ֶנ ֶזק ָׁש ֵלםְ .ו ֵכן ִאם ִהִּני ָחן ִּבְרׁשּותֹוְ ,ו ִה ְפ ִקיר ְרׁשּותֹו ְוֹלא
ְּב ַת ָּק ָלה זֹו – וכן להפך .נתקל במכשול ִה ְפ ִקיָרןִ ,נ ְת ַקל ַּב ַּקְר ַקע ְו ֶנ ְחַּבט ְּב ַת ָּק ָלה זֹו ְו ֻה ַּזק ָּבּה – ַח ָּיב
ונחבט בקרקע (להלן יב) .ואף על פי שגם ַּב ַעל ַה ַּת ָּק ָלהְ .ו ִאם ֻה ְּזקּו ֵּכ ִלים ְּב ָכל ֵאּלּו ,אֹו ִנַּטְּנפּו – ָּפטּור.
הקרקע תרמה לנזק ,בעל התקלה משלם
את כל הנזק (ראה לעיל יב,יט-כא)ִ .נַּטְּנפּו – ד ִה ְכ ִניס ׁשֹורֹו ַל ֲח ַצר ַּב ַעל ַהַּב ִית ֶׁשֹּלא ִּבְרׁשּותְ ,ו ִהְרִּביץ
נתלכלכו. ְּג ָל ִליםְ ,ו ִנַּטְּנפּו ָּב ֶהן ֵּכ ָליו ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִית – ָּפטּור; ֶׁש ַהָּג ָלל
ַה ֶּזה ּתֹו ֶל ֶדת ּבֹור הּואְ ,וֹלא ָמ ִצינּו ּבֹור ֶׁש ַח ָּיב ּבֹו ַעל ַהֵּכ ִלים.
ד ְו ִהְרִּביץ ְּג ָל ִלים – הטיל את צואתו.
נתקל בדרך הילוכו
ְו ִנַּטְּנפּו ָּב ֶהן ֵּכ ָליו ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִית – לאחר
שנחו הגללים על הארץ .אבל אם הטיל ה ַהַּמִּני ַח ֶאת ַהַּכד ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםְ ,ו ָה ַלְך ַהְּמ ַהֵּלְך ְו ִנ ְת ַקל ָּבּה
השור את הגללים ישירות על הכלים,
חייב כתולדות השן ,שזה בכלל "טינפה ּוְׁש ָבָרּה – ָּפטּורְ ,ל ִפי ֶׁש ֵאין ֶּדֶרְך ְּב ֵני ָא ָדם ְל ִה ְתּבֹו ֵנן ַּב ֶּדֶרְך
פרות להניתה [=להנאתה]" (ראה לעיל א,י; ְּכֶׁש ֵהם ְמ ַהְּל ִכיןְ .ו ִאם ֻה ַּזק ָּבּה – ֲהֵרי ַּב ַעל ַהַּכד ַח ָּיב ִּב ְנ ָז ָקיו,
ַו ֲא ִפּלּו ִה ְפ ִקיר ַהַּכד; ֶׁשָּכל ַהַּמ ְפ ִקיר ְנ ָז ָקיו ֶׁש ֵאין לֹו ְרׁשּות
שו"ת הר"י מיגאש קעד).
ַל ֲעׂשֹו ָתן ִמ ְּת ִחָּלה – ַח ָּיב ְּכ ִאּלּו ֹלא ִה ְפ ִקיָרן.
ו ְמקֹום ַהְּקָרנֹות ֶׁשַּלִּגּתֹות – פינה
ו ִהִּני ַח ֶאת ַהַּכד ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש לֹו ְרׁשּות ְל ַהִּני ָחּה ָׁשםְּ ,כגֹון
הסמוכה לגת (מקום סחיטת הענבים),
שמניחים בה את הכדים כשהגת מלאה ְמקֹום ַהְּקָרנֹות ֶׁשַּלִּגּתֹות ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהןְ ,ו ִנ ְת ַקל ָּבּה ּוְׁש ָבָרּה –
כדים (מאירי ב"ק כז,ב)ֲ .א ֵפ ָלה – חושך. ַח ָּיב; ְו ִאם ֻה ַּזק ָּבּה ַהְּמ ַהֵּלְך – ַּב ַעל ַהַּכד ָּפטּורִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ָה ָיה
ָּפטּור ַעל ְׁש ִביָר ָתּה – אך אסור לשבור לֹו ְל ִה ְס ַּתֵּכלְ .ו ִאם ָה ְי ָתה ֲא ֵפ ָלה ,אֹו ֶׁשִּמֵּלא ָּכל ַה ֶּדֶרְך ַּכ ִּדים
את כדי חברו בכוונה ,אף אם שם אותם – ָּפטּור ַעל ְׁש ִביָר ָתּה; ְו ִאם ִנ ְת ַקל ָּבּה – ֲהֵרי ַּב ַעל ַהַּכד ַח ָּיב.
בחצרו בלא רשותו .ואם שבר אותם
ְו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
בכוונה – חייב (ראה חובל ומזיק ו,ה).
בור שנעשה באונס
ז ִנְׁשְּבָרה ַּכּדֹו ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים – כגון
ז ִנְׁשְּבָרה ַּכּדֹו ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםְ ,ו ֻה ְח ַלק ֶא ָחד ַּבַּמ ִים אֹו ֶׁשָּל ָקה
שנתקל במכשול ונשבר הכד (מ"מ).
ַּבַּמ ִים – שהיו בכדַּ .ב ֲחָר ֶסי ָה – בשברי ַּב ֲחָר ֶסי ָה – ָּפטּור ִמ ִּדי ֵני ָא ָדםְ ,ל ִפי ֶׁשהּוא ָאנּוסְ ,ו ַח ָּיב ְּב ִדי ֵני
הכדְּ .ב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִים – עליו לחשוש ָׁש ַמ ִיםִ ,מְּפ ֵני ֶׁשֹּלא ִסֵּלק ַה ֲחָר ִסים; ַו ֲהֵרי ַה ֲחָר ִסים ְו ַהַּמ ִים
מעונש מאת ה' ,וחייב לפייס את חברו. ְּכ ֶה ְפ ֵקרְ ,וֹלא ִה ְפ ִקיר ֶאָּלא ַא ַחר ֶׁשֶּנ ֱא ַנסּ ,ו ְל ִפי ָכְך ָּפטּורְ .ו ִאם
ַו ֲהֵרי ַה ֲחָר ִסים ְו ַהַּמ ִים ְּכ ֶה ְפ ֵקר – שמן ִנ ְתַּכֵּון ִל ְזּכֹות ַּב ֲחָר ֶסי ָהְ ,ו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ַא ֵחר – ַח ָּיבְ .והּוא ַה ִּדין
הסתם אדם מפקיר את הכד שלו והמים ְל ָנ ְפ ָלה ְּג ַמּלֹו ְוֹלא ֶה ֱע ִמי ָדּהְ ,ו ָכל ַּכּיֹו ֵצא ָּבּהְ .ו ִאם ֻה ְּזקּו ֵּכ ִלים
שנשפכו באונסְ .וֹלא ִה ְפ ִקיר ֶאָּלא ַא ַחר ְּב ָכל ֵאּלּו – ָּפטּורֵּ ,בין ִה ְפ ִקיר ֵּבין ֹלא ִה ְפ ִקירְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו
ֶׁשֶּנ ֱא ַנס – אבל אם הפקיר בלא שנאנס
(לעיל א).
לעשות כן – חייב (לעיל ב; ה).
התנגשות בדרך
ח ַק ָּדִרים – יוצרי כלי חרסְ .ו ִנ ְת ַקל
ח ְׁש ֵני ַק ָּדִרים ֶׁש ָהיּו ְמ ַהְּל ִכין ַּב ֶּדֶרְך ֶזה ַא ַחר ֶזהְ ,ו ִנ ְת ַקל
ָהִראׁשֹון – באבן וכדומהְ .ו ָנ ַפל ַו ֲהֵרי
הּוא ָיכֹול ַל ֲע ֹמד – האדם אחראי לגופו ָהִראׁשֹון ְו ָנ ַפלְ ,ו ִנ ְת ַקל ַהּ ֵׁש ִני ָּבִראׁשֹוןִ :אם ָה ָיה ָלִראׁשֹון
יותר מלכליו ,את גופו אינו יכול להפקיר ַל ֲע ֹמדְ ,וֹלא ָע ַמד – ַח ָּיב ִּב ְנ ָז ָקיו ֶׁשַּלּ ֵׁש ִניֶׁ ,ש ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא
ואותם הוא יכול ,וכן קל לאדם לקום ָאנּוס ִּבְׁש ַעת ְנ ִפי ָלהֵ ,אינֹו ָאנּוס ִּב ְהיֹותֹו ֻמָּטל ַּב ֶּדֶרְךַ ,ו ֲהֵרי הּוא
ולמנוע את הנזק מאשר לסלק את ָיכֹול ַל ֲעמֹד; ְו ִאם ֹלא ָה ָיה לֹו ַל ֲע ֹמד – ָּפטּורְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא
הנזקים (ראה לעיל ז)ְ .ו ִאם ֹלא ָה ָיה לֹו
ַל ֲע ֹמד – שלא היה לו די שהות לקום. ִה ְז ִהיר ָל ֶזה ֶׁשִּנ ְת ַקל ּבֹוִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ָטרּוד ְּב ַנ ְפׁשֹו.
