Page 70 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 70
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק יב-יג 4 8
ֲח ָל ִקים ִמן ַה ָּי ֶפה ֶׁשִּב ְנ ָכ ָסיוֶׁ ,שַּב ַעל ַהְּנ ֵב ָלה אֹו ֵמר ְל ַב ַעל ַהּבֹור יט ְּפ ַחת ְנ ֵב ָלה – ההפרש בין שווי
'ְּפ ַחת ְנ ֵב ָלה זֹו ֵיׁש ִלי ֶא ְצ ְלָך; ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ְּגדֹו ָלה ּו ִפ ַּק ַחת
– ֵּכיָון ֶׁשִּנ ְד ֲח ָפהֲ ,הֵרי זֹו ְּכ ִמי ֶׁשָּנ ְפ ָלה ַּבַּל ְי ָלה; ָּכל ֶׁש ֲא ִני ָיכֹול בהמה חיה לבין שווי בהמה מתה.
ְלהֹו ִציא ִמַּב ַעל ַהּׁשֹורֲ ,א ִני מֹו ִציאְ ,ו ַהּ ְׁש ָאר ַא ָּתה ַח ָּיב ְלַׁשְּלמֹו'.
כא ֶׁשְּל ֶה ְדיֹוט – של אדם פרטי ,שאינו
כ ְו ֵכן ַהַּמִּני ַח ֶא ֶבן ַעל ִּפי ַהּבֹורּ ,ו ָבא ַהּׁשֹור ְו ִנ ְת ַקל ָּבּהְ ,ו ָנ ַפל
של הקדשְ .וׁשֹור ֶׁשִּל ְפסּו ֵלי ַהֻּמ ְק ָּדִׁשין –
ַלּבֹור ּו ֵמת – ַהַּמִּני ַח ֶאת ָה ֶא ֶבן ְמַׁשֵּלם ֶמ ֱח ָצהּ ,ו ַב ַעל ַהּבֹור שלא נפדה (ראה לעיל ח,א).
ֶמ ֱח ָצה.
כב ַּב ַעל ַהּׁשֹור ָּפטּור – מלשלם כופר,
כא ְו ֵכן ׁשֹור ֶׁשְּל ֶה ְדיֹוט ְוׁשֹור ֶׁשִּל ְפסּו ֵלי ַהֻּמ ְק ָּדִׁשין ֶׁשָּנ ְגחּו
כיוון שבעל הבור אשם במותו ,כשחפר
ְּכ ֶא ָחדִ :אם ָּתם הּוא ֶזה ֶׁשַּל ֶה ְדיֹוט – ְמַׁשֵּלם ֲח ִצי ֶנ ֶזק; ְו ִאם ברשות הרבים .וגם השור פטור ממיתה,
מּו ָעד – ֶנ ֶזק ָׁש ֵלם; ֶׁש ַהִּנ ָּזק אֹו ֵמר לֹו 'ָּכל ֶׁש ֲא ִני ָיכֹול ְלהֹו ִציא מפני שלא הייתה לשור כוונה להמית
ִמ ֶּזהֲ ,א ִני מֹו ִציאְ ,ו ַהּ ְׁש ָאר ִמְּמָך; ְו ֶזה – הֹו ִאיל ְו ֶה ְק ֵּדׁש הּוא,
(לעיל י,ט).
ּו ָפטּורַ ,א ָּתה ְּתַׁשֵּלם ִלי ַהּכֹל'.
שור שנפל על החופר
כב ִמי ֶׁש ָה ָיה חֹו ֵפר ּבֹור ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםְ ,ו ָנ ַפל ָע ָליו ׁשֹור
ַו ֲהָרגֹו – ַּב ַעל ַהּׁשֹור ָּפטּורְ .ו ִאם ֵמת ַהּׁשֹור – נֹו ֵטל ַּב ַעל ַהּׁשֹור
ְּד ֵמי ׁשֹורֹו ִמּיֹוְרֵׁשי ַּב ַעל ַהּבֹור.
ּ ֶפ ֶרק ְׁשלֹ ָׁשה ָע ָׂש ר
כלים בבור ותולדות הבור יג
הפטור באדם וכלים א ִמִּפי ַהּ ְׁשמּו ָעה – כפי ששמעו איש
א ֵּכ ִלים ֶׁשָּנ ְפלּו ַלּבֹור ְו ִנְׁש ַּתְּברּו – ַּב ַעל ַהּבֹור ָּפטּורֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר: מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד להבין
את דברי המקראׁ .שֹור ֹלא ָא ָדם וכו' –
" ְו ָנ ַפל ָׁשָּמה ּׁשֹור אֹו ֲחמֹור" (שמות כא,לג) – ִמִּפי ַהּ ְׁשמּו ָעה רק בעלי חיים הם עצמאיים בתנועתם
ָל ְמדּוׁ" :שֹור"ֹ ,לא ָא ָדם; " ֲחמֹור"ֹ ,לא ֵּכ ִליםֲ .א ִפּלּו ָנ ַפל ׁשֹור ואינם בעלי דעת להישמר בעצמם (רלב"ג
ְּב ֵכ ָליוּ ,ו ֵמת ַהּׁשֹור ְו ִנְׁש ַּתְּברּו ֵּכ ָליו – ַח ָּיב ַעל ַהְּב ֵה ָמהּ ,ו ָפטּור שמות כא,לג-לד)ֲ .א ִפּלּוְּ ...ב ֵכ ָליו – אפילו
אם היו אלו כלי עבודתו של השור ,כגון
ַעל ַהֵּכ ִלים.
המחרשה.
התקלה – תולדת הבור
ב מּו ָע ִדין ִמ ְּת ִחָּל ָתן – כמו הבור,
ב ַהּבֹור – ֵמ ֲאבֹות ְנ ָז ִקים הּואְ ,ותֹו ְלדֹו ָתיו ָּכמֹוהּו ,מּו ָע ִדין
שתחילתו להזיק (להלן יט) .לכן בכל היזק
ִמ ְּת ִחָּל ָתןְ .ו ָכל ַהַּמִּני ַח ַּת ָּק ָלה – ֲהֵרי ֶזה ּתֹו ֶל ֶדת ַהּבֹורְ ,ו ִאם – משלם נזק שלםַּ .ת ָּק ָלה – מכשולֻ .ה ַּזק
ֻה ַּזק ָּבּה ָא ָדם אֹו ְּב ֵה ָמהְ ,מַׁשֵּלם ֶזה ֶׁש ִהִּני ַח ַה ַּת ָּק ָלה ֶנ ֶזק ָׁש ֵלם, ָּבּה ָא ָדם – אבל אם מת – פטור (לעיל א;
ֵּבין ִה ְפ ִקיר ַה ַּת ָּק ָלה ֵּבין ֶׁשֹּלא ִה ְפ ִקיָרּהְ .ו ִאם ֻה ְּזקּו ָּבּה ֵּכ ִלים
לעיל יב,טז).
– ָּפטּור.
ג ִּת ְבנֹו ְו ַקּׁשֹו – התבן הם גבעולי
ג ֵּכי ַצד? ַהַּמִּני ַח ַא ְבנֹו אֹו ַסִּכינֹו אֹו ַמּ ָׂשאֹו אֹו ִּת ְבנֹו ְו ַקּׁשֹו
השיבולים היבשים ,והקש הוא התבן
ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםְ ,ו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ֵּבין ָא ָדם ֵּבין ְּב ֵה ָמה –
