Page 69 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 69
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק יב 47
טו ֵּתל – ערמת עפרְ .ו ֶנ ְחְּב ָטה ּבֹו גובה התל
ַהְּב ֵה ָמה – בנפילתה ממנו (י'). טו ָעָׂשה ֵּתל ָּגבֹוַּה ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםְ ,ו ֶנ ְחְּב ָטה ּבֹו ַהְּב ֵה ָמה
טזְ 1ק ַטָּנה – שעדיין לא למדה לעבוד, ּו ֵמ ָתהִ :אם ָה ָיה ָּגבֹוַּה ֲעָׂשָרה ְט ָפ ִחים – ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם; ְו ִאם ָה ָיה
ָּפחּות ֵמ ֲעָׂשָרה – ָּפטּור ַעל ִמי ַתת ַהְּב ֵה ָמהֲ .א ָבל ִאם ֻה ְּז ָקה
ואינה יודעת לשמור על עצמה (המאירי ִּב ְל ַבד – ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם ֶנ ֶזק ָׁש ֵלםַ ,ו ֲא ִפּלּו ְּב ֵתל ָּגבֹוַּה ָּכל ֶׁשהּוא אֹו
ב"ק נד,א) .סֹו ָמה – עיוורתׁ .שֹו ָטה – ַּב ֲח ִפיָרה ָּכל ֶׁש ִהיאֶׁ ,ש ַהֶּנ ֶזק ְּב ָכל ֶׁשהּוא ָּד ָבר ָמצּוי ְו ָידּו ַעְ ,ו ֵאין
משוגעתִּ .פ ַּק ַחת – שאינה משוגעת. ַהִּמי ָתה ְּב ָכל ֶׁש ִהיא ְמצּו ָיהַ ,ו ֲהֵרי הּוא ְּכמֹו אֹ ֶנס.
טזֲ 2הֵרי ֶזה ָּפטּור – מפני שהאדם אלו שבעל הבור פטור ממותם
הוא בן דעת היכול לשמור על עצמו טזְ 1ו ֵכן ֵאינֹו ַח ָּיב ַעל ִמי ַתת ַהְּב ֵה ָמה ַּבּבֹור אֹו ַעל ֲח ִבי ָט ָתּה
ולא לצאת בלילה או יחידי אם הוא
עיוור וכדומהַ .ח ָּיב ֶנ ֶזק ָׁש ֵלם – "לפי ַּב ֵּתלֶ ,אָּלא ִאם ָה ְי ָתה ַהְּב ֵה ָמה ְק ַטָּנה אֹו ֵחֶרֶׁשת אֹו ׁשֹו ָטה אֹו
שאין דרך בני אדם להתבונן בדרך סֹו ָמה אֹו ֶׁשָּנ ְפ ָלה ַּבַּל ְי ָלהֲ .א ָבל ִאם ָה ְי ָתה ִּפ ַּק ַחתְ ,ו ָנ ְפ ָלה ַּבּיֹום
כשהם מהלכין" (להלן יג,ה) ,אבל דרכם ּו ֵמ ָתה – ָּפטּורֶׁ ,ש ֶּזה ְּכמֹו אֹ ֶנסִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֶּדֶרְך ַהְּב ֵה ָמה ִלְראֹות
להיזהר מפני סכנת נפשות .וגם בעלי
החיים נשמרים רק ממכשולים גדולים ְו ָלסּור ִמן ַהִּמ ְכׁשֹולֹות.
ולא ממכשולים קטנים (מ"מ). טזְ 2ו ֵכן ִאם ָנ ַפל ְלתֹוכֹו ָא ָדם ּו ֵמתֲ ,א ִפּלּו ָה ָיה סֹו ֵמא אֹו
יז ְּפסּו ֵלי ַהֻּמ ְק ָּדִׁשין – בעלי חיים ֶׁשָּנ ַפל ַּבַּל ְי ָלהֵּ ,בין ֶׁש ָה ָיה ֶּבן חִֹרין אֹו ֶע ֶבד – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור.
ְו ִאם ֻה ַּזק ּבֹו ָה ָא ָדם אֹו ַהְּב ֵה ָמה ַהִּפ ַּק ַחת – ַח ָּיב ֶנ ֶזק ָׁש ֵלםְּ ,כמֹו
שהוקדשו לקרבן ונפסלוָ .אסּור ַּב ֲה ָנ ָיה
– אסור בכל שימושְ .ו ִדינֹו ֶׁש ִּי ָּק ֵבר – אף ֶׁשֵּב ַאְרנּו (לעיל א).
אם נפדה השור לפני מותו ויצא לחולין
תמורת כסף שניתן להקדש ,כיוון יז ָנ ַפל ְלתֹוכֹו ׁשֹור ְּפסּו ֵלי ַהֻּמ ְק ָּדִׁשין ּו ֵמת – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור,
שהותר רק לאכילה לאחר שחיטה כדין
(מעילה א,ט) .ואולם אם השור הוא המזיק, ֶׁשֶּנ ֱא ַמרְ " :ו ַהֵּמת ִי ְה ֶיה ּלֹו" (שמות כא,לד) – ִמי ֶׁש ַהֵּמת ֶׁשּלֹו; ָי ָצא
פטור רק אם לא נפדה השור (לעיל ח,א). ֶזהֶׁ ,שהּוא ָאסּור ַּב ֲה ָנ ָיהְ ,ו ִדינֹו ֶׁש ִּי ָּק ֵבר.
יחֶׁ 1שִּנ ְב ֲע ָתה – שנבהלה מקול נפלה מקול החפירה
החפירה. יחָ 1ה ָיה חֹו ֵפר ַּבּבֹורְ ,ו ָנ ְפ ָלה ַהְּב ֵה ָמה ִמּקֹול ַה ֲח ִפיָרה ְּבתֹוְך
ַהּבֹור ּו ֵמ ָתהִ :אם ָנ ְפ ָלה ִמְּל ָפ ֶני ָה – ַח ָּיב; ָנ ְפ ָלה ֵמ ֲאחֹוֶרי ָה,
ְּכגֹון ֶׁשִּנ ְב ֲע ָתה ְו ָח ְזָרה ַעל ֲע ֵק ָבּה ְל ָאחֹור ְו ָנ ְפ ָלה ּו ֵמ ָתה –
ָּפטּורֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ " :ו ָנ ַפל" (שם כא,לג) – ַעד ֶׁש ִּיּ ֹפל ֶּד ֶרְך ְנ ִפי ָלה.
יחָ 2נ ַפל ְל ָפ ָניו ִמּקֹול ַה ֲח ִפיָרה חּוץ ַלּבֹורּ ,ו ֵמת אֹו ִנ ַּזק – ֵאין
ֵּבית ִּדין ְמ ַח ְּי ִבין אֹותֹוְ ,ו ִאם ָּת ַפס ַהִּנ ָּזקֵ ,אין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו.
ְו ִאם ָנ ַפל ַל ֲאחֹוָריו חּוץ ַלּבֹורּ ,ו ֵמת אֹו ֻה ַּזק – ַּב ַעל ַהּבֹור
ָּפטּור.
שותפות שני מזיקים בנזק
יט ׁשֹור ֶׁש ָּד ַחף ְּב ֵה ָמה ְלתֹוְך ַהּבֹור ּו ֵמ ָתהִ :אם מּו ָעד הּוא –
ַּב ַעל ַהּבֹור ְמַׁשֵּלם ֶמ ֱח ָצה ּו ַב ַעל ַהּׁשֹור ֶמ ֱח ָצה; ְו ִאם ָּתם הּוא
– ַּב ַעל ַהּׁשֹור ְמַׁשֵּלם ְר ִבי ַע ִמּגּופֹוּ ,ו ַב ַעל ַהּבֹור ְמַׁשֵּלם ְׁשלָׁשה

