Page 65 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 65
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק יא 43
ַא ַחר ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו – כגון שחרש בלילה ַא ַחר ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו; ֶׁשֵּכיָון ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו ִל ְס ִקי ָלה – ֵאין לֹו
ולמחרת נסקל (כס"מ)ֵ .אין ָּד ִנין אֹותֹו ִּדי ֵני ְּב ָע ִלים ֶׁש ִּי ְת ַח ְּיבּו ְּב ִנ ְזקֹוָּ .דנּוהּו ִּדי ֵני ְנ ָפׁשֹותּ ,ו ָבַרח – ֵאין ָּד ִנין
ָממֹונֹות – מפני שאין טעם לדבר ,שהרי
אין ממה לגבות את החוב ,מפני שלא אֹותֹו ִּדי ֵני ָממֹונֹות.
השתמשו בו ,שהרי ברח. העברת בעלות על השור או שחיטתו
טֵ 1אינֹו ָקדֹוׁש – שאין אדם מקדיש טׁ 1שֹור ֶׁש ֵה ִמית ֶאת ָה ָא ָדםְ ,ו ִה ְק ִּדיׁשֹו ְּב ָע ָליו – ֵאינֹו ָקדֹוׁש.
דבר שאינו שלו (ערכים וחרמים ו,כא). ְו ֵכן ִאם ִה ְפ ִקירֹו – ֵאינֹו ֶה ְפ ֵקרְ .מ ָכרֹו – ֵאינֹו ָמכּורֶ .ה ֱח ִזירֹו
ֶה ֱח ִזירֹו ׁשֹו ֵמר ִל ְב ָע ָליו – אם בזמן ׁשֹו ֵמר ִל ְב ָע ָליו – ֵאי ָנּה ֲח ָז ָרהְׁ .ש ָחטֹו – ְּבָׂשרֹו ָאסּור ַּב ֲה ָנ ָיה.
שהרג אדם היה השור אצל שומר,
והחזירו השומר לבעליוֵ .אי ָנּה ֲח ָז ָרה – טַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ַא ַחר ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו ִל ְס ִקי ָלהֲ .א ָבל
והשומר חייב לשלם את שוויו לבעליו,
מפני שהוא אחראי לאבדן השור (השווה ַעד ֶׁשֹּלא ִנ ְג ַמר ִּדינֹוִ :אם ִה ְק ִּדיׁשֹו ְּב ָע ָליו – ֲהֵרי ֶזה ָקדֹוׁש.
ְו ִאם ִה ְפ ִקירֹו – ֲהֵרי הּוא ֻמ ְפ ָקרְ .ו ִאם ְמ ָכרֹו – ָמכּורֶ .ה ֱח ִזירֹו
לדין הגזלן ,שאינו כשומר ,והוא חייב רק להחזיר
את גוף הגזלה .ואם אינו יכול להחזיר את הגזלה, ׁשֹו ֵמר ִל ְב ָע ָליו – ֲהֵרי ֶזה ֻמ ְח ָזרְ .ו ִאם ָק ַדם ּוְׁש ָחטֹו – ֲהֵרי ֶזה
ֻמ ָּתר ַּב ֲא ִכי ָלה.
יחזיר את ערכה .ראה גזלה ואבדה ג,ד)ְּ .בָׂשרֹו
ָאסּור ַּב ֲה ָנ ָיה – ולא רק באכילה ,אף על
פי שנאמר "ולא יאכל את בשרו" (שמות נתערב בשוורים אחרים
כא,כח) ,והרי הומת בסקילה בלא שחיטה,
אלא אסור להשתמש בו ,אף אם נשחט י ׁשֹור ֶׁשֹּלא ִנ ְג ַמר ִּדינֹוֶׁ ,שִּנ ְת ָעֵרב ִּבְׁשָוִרים ֲא ֵחִרים – ֻּכָּלן
ולא נסקל (מאכלות אסורות ד,כב). ְּפטּוִריןְ ,ל ִפי ֶׁש ֵאין ּגֹו ְמִרין ִּדינֹו ֶׁשַּלּׁשֹור ֶאָּלא ִּב ְפ ֵני ַהּׁשֹור,
ְּכ ִדין ָה ָא ָדםִ .נ ְג ַמר ִּדינֹו ְו ַא ַחר ָּכְך ִנ ְת ָעֵרב ַּב ֲא ֵחִריםֲ ,א ִפּלּו ְּב ֶא ֶלף
טֲ 2א ָבל ַעד ֶׁשֹּלא ִנ ְג ַמר ִּדינֹו – כל – ֻּכָּלן ִנ ְס ָק ִלין ְו ִנ ְקָּבִריןְ ,ו ֵהן ֲאסּוִרין ַּב ֲה ָנ ָיה ְּכ ִדין ָּכל ְּב ֵה ָמה
פעולה שעושה הבעלים לפני גמר הדין,
עדיין היא במסגרת בעלותו על השור. ַהִּנ ְס ֶק ֶלת.
ואם הקדישו ,המשתמש מעל ברכוש
מעוברת שהמיתה
ההקדש.
יא ָּפָרה ְמ ֻעֶּבֶרת ֶׁש ֵה ִמי ָתה ֶאת ָה ָא ָדםְ ,ו ֵכן ָּכל ְּב ֵה ָמה ְמ ֻעֶּבֶרת
י ִּב ְפ ֵני ַהּׁשֹור – בנוכחותוְּ .כ ִדין ָה ָא ָדם
– שיש לפסוק את הדין בנוכחותו .ולפי ֶׁשֶּנ ֶע ְבָרה ָּבּה ֲע ֵבָרה – ֲהֵרי ֻעָּבָרּה ָּכמֹו ָהְ ,ו ִהיא ְו ֻעָּבָרּה ָנ ְג ָחה,
הדין" ,רוצח שלא נגמר דינו שנתערב
ברוצחים אחרים שנגמר דינם – כולן ְו ִהיא ְו ֻעָּבָרּה ִנְרְּב ָעה .יב ָנ ְג ָחה ְו ֵה ִמי ָתה ְו ַא ַחר ָּכְך ִנ ְת ַעְּבָרה:
פטורין מן המיתה ,שאין גומרין דינו
שלאדם אלא בפניו" (רוצח ד,ז) ,ומעמדם ִאם ַעד ֶׁשֹּלא ִנ ְג ַמר ִּדי ָנּה ִנ ְת ַעְּבָרהְ ,ו ָי ְל ָדה ֹק ֶדם ְּג ַמר ִּדין –
ְו ָל ָדּה ֻמ ָּתר; ְו ִאם ָי ְל ָדה ַא ַחר ְּג ַמר ִּדין – ְו ָל ָדּה ָאסּורֶׁ ,ש ָה ֻעָּבר
של השוורים שנתערב בהם אינו מעלה
ואינו מוריד (כמו באדם .ראה סנהדרין יד,ז). ְּכ ֶי ֶרְך ִאּמֹו הּואְ .ו ִאם ִנ ְת ָעֵרב ָו ָלד ֶזה ַּב ֲא ֵחִרים – ּכֹו ְנ ִסין ֶאת
ֲא ִפּלּו ְּב ֶא ֶלף – מפני שבעלי חיים הם ֻּכָּלן ַלִּכָּפהַ ,עד ֶׁש ָּימּותּו ָׁשם.
בעלי חשיבות ואינם בטלים בתערובת בעלות על השור כשהוזמו עדיו
(מאכלות אסורות טז,ז; פסולי המוקדשין ו,א).
יג ׁשֹור ַהִּנ ְס ָקל ֶׁשהּו ְזמּו ֵע ָדיו – ָּכל ַהּקֹו ֵדם ּבֹו ָז ָכהֶׁ ,ש ֲהֵרי
יא ֶׁשֶּנ ֶע ְבָרה ָּבּה ֲע ֵבָרה – כגון שבא
עליה אדם .יב ְו ָל ָדּה ָאסּור – בהנאה, ִמּ ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו ִה ְפ ִקירּוהּו ְּב ָע ָליוְ .ו ִאם ֵה ִעידּו ֶׁשְּב ָע ָליו
אבל אינו נסקל ,מפני שלא היה עמה
בשעת העברה (יד רמה סנהדרין פ,א)ֶׁ .ש ָה ֻעָּבר ְּכ ֶי ֶרְך ִאּמֹו הּוא – נחשב כאבר מאמו (שחיטה יב,י; מאכלות אסורות ה,טו)ִּ .כָּפה –
כינוי למקום סגור ,תא בכלא (תרגום יונתן למילה "מהפכת" .ראה ירמיהו כ,ב).
יג ֶׁשהּו ְזמּו ֵע ָדיו – ונתברר שהם שקרנים ,כשהעידו נגדם שני עדים שלא יכלו להעיד על האירוע ,מפני שבאותו זמן
היו במקום אחר (עדות יח,א-ב)ִ .ה ְפ ִקירּוהּו ְּב ָע ָליו – אף על פי שאין להפקר תוקף לאחר גמר הדין (ראה לעיל ט) ,במקרה
