Page 62 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 62
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק י 4 0
ז ׁשֹור ֶׁשהּוא ְטֵר ָפה – שיש בו מום ז ׁשֹור ֶׁשהּוא ְטֵר ָפה ֶׁש ָהַרג ֶאת ַהֶּנ ֶפׁש ,אֹו ֶׁש ָה ָיה ַהּׁשֹור
באחד מאבריו ,והוא נוטה למות מחמת
ֶׁשְּל ָא ָדם ְטֵר ָפה – ֵאינֹו ִנ ְס ָקלֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ַגם ְּב ָע ָליו יּו ָמת" המום ,ולכן אינו כשר לאכילה (מאכלות
(שם) – ְּכ ִמי ַתת ַהְּב ָע ִלים ָּכְך ִמי ַתת ַהּׁשֹור; ְו ֵכיָון ֶׁשְּב ָע ָליו ַּכֵּמת
אסורות ד,ח-ט .לאפיון המומים ,ראה שחיטה
ֵהן ֲחׁשּו ִביןְ ,ו ֵאין ְצִרי ִכין ִמי ָתה – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור.
י,יב)ָ .א ָדם ְט ֵר ָפה – ראה לעיל ביאור
כוונת הבהמה להרוג גְּ .1כ ִמי ַתת ַהְּב ָע ִלים ָּכְך ִמי ַתת ַהּׁשֹור
– הן כשהשור טרפה והן כשהבעלים
ח ַהְּמַׁש ֶּסה ַּכ ְלּבֹו ַּב ֲח ֵברֹוַ ,ו ֲהָרגֹו – ֵאין ַהֶּכ ֶלב ִנ ְס ָקל; ְו ֵכן טרפהֶׁ .שְּב ָע ָליו ַּכֵּמת ֵהן ֲחׁשּו ִבין –
ִאם ֵּג ָרה ּבֹו ְּב ֵה ָמה אֹו ַח ָּיה ַו ֲהָרגּוהּוֲ .א ָבל ִאם ִׁש ָּסה ּבֹו ָנ ָחׁש, שור שבעליו טרפה נחשב כשור שיש לו
ַו ֲא ִפּלּו ִהּ ִׁשיכֹו ּבֹוַ ,ו ֲהָרגֹו – ַהָּנ ָחׁש ִנ ְס ָקל; ֶׁש ַּסם ַהָּנ ָחׁש ֶׁש ֵה ִמית בעלים ,מפני שניתן לשפוט את בעליו,
– ֵמ ַע ְצמֹו הּוא ְמ ִקיאֹוְ .ל ִפי ָכְך ֶזה ָה ָא ָדם ֶׁש ִהּ ִׁשיְך ּבֹו ַהָּנ ָחׁש אבל כיוון שבעליו "אין צריכים מיתה"
השור פטור מן הסקילה .ואילו שור של
יתומים ,הנזכר בהלכה הקודמת ,דינו ָּפטּור ִמִּמי ַתת ֵּבית ִּדין.
כשור שאין לו בעלים ,מפני שאי אפשר
ט ֵאין ַהְּב ֵה ָמה ִנ ְס ֶק ֶלת ִאם ֵה ִמי ָתהַ ,עד ֶׁש ִּת ְתַּכֵּון ְל ַה ִּזיק ְל ִמי לשפוט אותם אם הזיקו (או"ש).
ח ְמַׁש ֶּסה – מגרה בעל חיים לתקוף ֶׁש ִהיא ַח ֶּי ֶבת ָע ָליו ְס ִקי ָלהֲ .א ָבל ׁשֹור ֶׁש ָה ָיה ִמ ְתַּכ ֵּון ַל ֲהרֹג
ֶאת ַהְּב ֵה ָמה ְו ָהַרג ֶאת ָה ָא ָדםִ ,נ ְתַּכֵּון ְל ָנ ְכִרי ְו ָהַרג ֶּבן ִיְׂשָר ֵאל, על ידי תנועות או באמצעות קולו (פה"מ
ִנ ְתַּכֵּון ִל ְנ ָפ ִלים ְו ָהַרג ֶּבן ַק ָּי ָמה – ָּפטּור ִמן ַהִּמי ָתהְ .ו ִאם ָה ָיה סנהדרין ט,א)ֵ .אין ַהֶּכ ֶלב ִנ ְס ָקל – מפני
מּו ָעד – ַהְּב ָע ִלים ַח ָּי ִבין ַּבּ ֹכ ֶפר ,אֹו ַּבְּק ָנס ִאם ֵה ִמית ֶע ֶבדַ ,אף שהוא תוקף שלא ברצונו ,כדין שור
שאולף לנגוח (לעיל ו,ה; איסורי מזבח ד,ג.
לנזקי ממון בשיסוי כלב ,ראה לעיל ב,יט) ,וחזקה ַעל ִּפי ֶׁש ָה ַרג ְּבֹלא ַּכ ָּו ָנה ,הֹו ִאיל ְוהּוא מּו ָעד ָל ֶזה.
שבלי לאלץ אותו ,אינו הורגִ .הּ ִׁשיכֹו –
י ָה ָיה מּו ָעד ִל ְנּפֹל ַעל ְּב ֵני ָא ָדם ְּבבֹורֹותְ ,וָר ָאה ָי ָרק ַּבּבֹור, שפתח את פי הנחש והצמיד את שיניו
לגוף האדם והרגו בארס הנחש (פה"משם)ְ .ו ָנ ַפל ַלּבֹור ִּבְׁש ִביל ַה ָּי ָרקְ ,ו ָה ָיה ָׁשם ָא ָדםּ ,ו ֵמת; אֹו ֶׁש ָה ָיה
ואם הרג אותו בדרך אחרת ,כגון שניקב
מּו ָעד ְל ִה ְת ַחֵּכְך ַּבְּכ ָת ִלים ּו ַמִּפי ָלן ַעל ְּב ֵני ָא ָדםְ ,ו ִנ ְת ַחֵּכְך ַּבּכֹ ֶתל את קנה נשימתו ,ודאי שבעל הנחש
ַל ֲה ָנ ָאתֹוְ ,ו ָנ ַפל ַעל ָה ָא ָדם ּו ֵמת ֵמ ֲח ַמת ִחּכּוכֹו – ַהּׁשֹור ָּפטּור חייב כדין כל מי שהורג באמצעות כלי
נשק (י')ַ .סם – ארס ,רעלָּ .פטּור ִמִּמי ַתת ִמִּמי ָתהְ ,ל ִפי ֶׁשֹּלא ִנ ְתַּכ ֵּון ְל ָה ִמיתְ ,ו ַהְּב ָע ִלים ַח ָּי ִבין ַּבּכֹ ֶפר,
ֵּבית ִּדין – "והרי הוא רוצח ,ודורש דמים
ֶׁש ֲהֵרי ֶזה מּו ָעד ִלּ ֹפל ַעל ְּב ֵני ָה ָא ָדם ְּבבֹורֹות אֹו ְל ַהִּפיל ֲע ֵלי ֶהן [=ה'] דורש ממנו דם" (רוצח ג,י) .ואין לו
ַהְּכ ָת ִליםְ .ו ֵהי ַאְך ִיָּו ַדע ֶׁשַּל ֲה ָנ ָאתֹו ִנ ְת ַחֵּכְך? ְּבֶׁשִּנ ְת ַחֵּכְך ַאף כפרה בכופר ,שהרי נאמר" :ולא תקחו
ְל ַא ַחר ֶׁש ִהִּפיל ְו ֵה ִמית. כופר לנפש רוצח" (במדבר לה,לא; י').
פטור מתשלום הכופר ברשות המזיק ט ַעד ֶׁש ִּת ְתַּכֵּון ְל ַה ִּזיק – שיש לחשוש
יאֵ 1אין ַהְּב ָע ִלים ְמַׁשְּל ִמין ֶאת ַהּכֹ ֶפר ַעד ֶׁש ָּת ִמית ְּב ֶה ְמ ָּתן שמא תהרוג גם בעתיד (י') .אך אם הזיקה
אדם – חייבת גם בלא כוונה (לעיל ז,ג).
חּוץ ֵמְרׁשּו ָתןֲ .א ָבל ִאם ֵה ִמית ִּבְרׁשּות ַהַּמ ִּזיק – ַאף ַעל ִּפי ְנ ָפ ִלים – הנפל הוא עובר שהפילה אותו
אמו (ראה איסורי ביאה ז,א) או שנולד לפני ֶׁשהּוא ִּב ְס ִקי ָלהַ ,הְּב ָע ִלים ְּפטּו ִרין ִמן ַהּכֹ ֶפר.
זמנו ,שסיכויו לחיות קלושים ,ומת לפני
שמלאו לו שלושים יום ,שהוא נחשב כאילו נולד מת (ראה אבל א,ו)ָּ .פטּור ִמן ַהִּמי ָתה – כמיתת הבעלים כך מיתת השור,
שאף בעליו של השור פטור בזה (רוצח ד,א) .הֹו ִאיל ְוהּוא מּו ָעד ָל ֶזה – והבעלים הועדו לשמור עליו (ראה לעיל ג.)3
י ִל ְנּ ֹפל ַעל ְּב ֵני ָא ָדם ְּבבֹורֹות – שעשה כן שלוש פעמים (מ"מ)ְ .ו ִנ ְת ַחֵּכְך ַּבּ ֹכ ֶתל ַל ֲה ָנ ָאתֹו – כדי להתגרד (ראה להלן יג).
יאַ 1הְּב ָע ִלים ְּפטּוִרין ִמן ַהּ ֹכ ֶפר – "שהרי הוא אומר לו 'אילו לא נכנסת לרשותי ,לא הגיע לך הזק'" (לעיל א,ז) .אבל אין
בטענה זו כדי לפטור את השור מן הסקילה ,מפני שיש לסלק את המזיק ,שלא ימית שוב אדם.
