Page 66 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 66
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק יא-יב 44
ְר ָב ָעהּוְ ,ו ֵה ִזים ֶאת ָה ֵע ִדים – ֲהֵרי ַהּׁשֹור ִל ְב ָע ָליוְ ,ו ַהּקֹו ֵדם שלפנינו ,כיוון שהוזמו העדים ,חוזרת
ּו ְמָׁשכֹו ֹלא ָז ָכה ּבֹו; ֶׁשֵּכיָון ֶׁש ַהַּב ַעל יֹו ֵד ַע ְּב ַע ְצמֹו ֶׁשֹּלא ָח ָטא, הבעלות למפרע ,והוא חל בשעה שהיה
בבעלותו (י')ְ .ר ָב ָעהּו – בא על שורו.
ְוֶׁש ֵאּלּו ֵע ֵדי ֶׁש ֶקרַ ,ו ֲהֵרי הּוא ְמ ַי ֵחל ַל ֲה ִזי ָמן – ֹלא ִה ְפ ִקיר.
ְמ ַי ֵחל – מצפה.
ּ ֶפ ֶרק ְׁש ֵנים ָע ָׂשר פרק יב – הקדמה :הפרק עוסק בנזקי
הבור .לפנים היו בחצרות בורות
יב
לאספקת מים ולשימושים שונים .נזק
נזקי בור
הבור הוא בעיקרון נזק שהמאפיין
האחריות ליצירת בור העיקרי שלו הוא המכשול .בבור
שעומקו עשרה טפחים ויותר יש סכנת
א ַהחֹו ֵפר ּבֹור ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםְ ,ו ָנ ַפל ְלתֹוכֹו ׁשֹור אֹו ֲחמֹור
נפשות ,והתורה הזהירה עליו ,ש"מצַות ּו ֵמתַ ,ו ֲא ִפּלּו ָה ָיה ַהּבֹור ָמ ֵלא ִּגּזֹות ֶׁשְּל ֶצ ֶמר ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן –
עשה לעשות אדם מעקה לגגו ...אחד
ֲהֵרי ַּב ַעל ַהּבֹור ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם ֶנ ֶזק ָׁש ֵלםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרַּ" :ב ַעל ַהּבֹור הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי
ְיַׁשֵּלם" (שמות כא,לד)ְ .ו ֶא ָחד ׁשֹור ַו ֲחמֹור אֹו ְׁש ָאר ִמי ֵני ְּב ֵה ָמה שיכשל בו אדם וימות ,כגון שהיתה לו
ַח ָּיה ָועֹוף; ֹלא ֶנ ֱא ַמר "ׁשֹור אֹו ֲחמֹור" (שם כא,לג) ֶאָּלא ַּבהֹו ֶוה. באר [מים נובעים] או בור [לאחסון מים]
ב ֶא ָחד ַהחֹו ֵפר ּבֹור ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים ,אֹו ַהחֹו ֵפר ִּבְרׁשּותֹו בחצרו ,בין שיש בהן מים בין שאין בהן
מים – חיב לעשות להן חוליה [מבנה
סביב לפי הבור] גבוהה עשרה טפחים ּו ָפ ַתח ִל ְרׁשּות ָה ַרִּבים אֹו ָּפ ַתח ִל ְרׁשּות ֲח ֵברֹו ,אֹו ֶׁש ָח ַפר
ּו ָפ ַתח ִּבְרׁשּותֹו ְו ִה ְפ ִקיר ְרׁשּותֹו ְוֹלא ִה ְפ ִקיר ּבֹורֹו – ֲהֵרי ֶזה או לעשות לה כיסוי ,כדי שלא יפול בה
ַח ָּיב ִּב ְנ ָז ָקיוֲ .א ָבל ִאם ִה ְפ ִקיר ְרׁשּותֹו ּובֹורֹו ,אֹו ֶׁש ִה ְפ ִקיר ּבֹורֹו אדם וימות .וכן כל מכשול שיש בו סכנת
ֶׁשִּבְרׁשּותֹו אֹו ִה ְק ִּדיׁשֹו – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּורֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרַּ" :ב ַעל ַהּבֹור נפשות – מצַות עשה להסירו ולהשמר
ְיַׁשֵּלם" (שם כא,לד) – ִמי ֶׁש ֵּיׁש לֹו ְּב ָע ִלים; ְו ֶזה – ֶה ְפ ֵקרּ ,ו ַב ְּת ִחָּלה ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה ,שנאמר:
'השמר לך ושמור נפשך' (דברים ד,ט) .ואם
ִּבְרׁשּות ָח ַפרִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ָח ַפר ִּבְרׁשּותֹו. לא הסיר ,והניח המכשולות המביאין
לידי סכנה – ביטל מצַות עשה ,ועבר על
ג ֶא ָחד ַהחֹו ֵפר אֹו ֶׁשֶּנ ְחַּפר ַהּבֹור ֵמ ֵא ָליו ,אֹו ֶׁש ֲח ָפַרּתּו ְּב ֵה ָמה 'לא תשים דמים' (שם כב,ח)" (רוצח יא,א-ד).
א ִּגּזֹות ֶׁשְּל ֶצ ֶמר – צמר גזוז .במקרה אֹו ַח ָּיה – הֹו ִאיל ְוהּוא ַח ָּיב ְל ַמֹּלאותֹו אֹו ְל ַכּסֹותֹו ְוֹלא ָעָׂשה,
זה ,הבהמה מתה מחמת החום והאוויר
ֲהֵרי ֶזה ַחָּיב ִּב ְנ ָז ָקיוְ .ו ֶא ָחד ַהחֹו ֵפר אֹו ַהּלֹו ֵק ַח אֹו ֶׁשִּנ ַּתן לֹו המחניק שבבור (להלן יד)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ִכי
ְּב ַמ ָּת ָנהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרַּ" :ב ַעל ַהּבֹור ְיַׁשֵּלם" (שם) – ִמי ֶׁשֵּיׁש לֹו ְּב ָע ִלים ִי ְפ ַּתח ִאיׁש ּבֹור [מכוסה] אֹו ִּכי ִי ְכֶרה
[יחפור] ִאיׁש ּבֹר ְוֹלא ְי ַכ ֶּסּנּוְ ,ו ָנ ַפל ָׁשָּמה
ִמָּכל ָמקֹום.
האחריות לכסות את הבור ּׁשֹור אֹו ֲחמֹורַּ .ב ַעל ַהּבֹור ְיַׁשֵּלם ֶּכ ֶסף
ָיִׁשיב ִל ְב ָע ָליוְ ,ו ַהֵּמת ִי ְה ֶיה ּלֹו [=לניזק]".
דֶ 1א ָחד ַהחֹו ֵפר אֹו ַהְּמ ַגֶּלה ָמקֹום ֶׁש ָה ָיה ְמ ֻכ ֶּסהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר: ובעל הבור הוא מי שפתח בור או שיש
"ְו ִכי ִי ְפ ַּתח ִאיׁש ּבֹור אֹו ִּכי ִי ְכֶרה ִאיׁש ּבֹר ְוֹלא ְי ַכ ֶּסּנּו" (שם ברשותו בור פתוח.
ב ַהחֹו ֵפר ִּבְרׁשּותֹו ּו ָפ ַתח ִלְרׁשּות כא,לג)ְ .ו ִאם ִּכ ָּסהּו ָּכ ָראּוי – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִה ְת ִלי ַע ִמּתֹוכֹוְ ,ו ָנ ַפל
ָה ַרִּבים – כגון שחלל הבור ברשותו
ו ֶפ ַתח הבור ברשות הרביםֲ .הֵרי ֶזה ָּפטּור – ובוודאי שלכתחילה אין להפקיר כך בור (י')ֶ .ה ְפ ֵקר ּו ַב ְּת ִחָּלה ִּבְרׁשּות ָח ַפר
– ואם עשה שלא ברשות והפקיר" ,חייב כאילו לא הפקירן" (להלן יג ,ה).
ג ֶׁשֶּנ ְחַּפר ַהּבֹור ֵמ ֵא ָליו – כגון ששקעה האדמהֶׁ .ש ֲח ָפַרּתּו ְּב ֵה ָמה – גם אם אינה שלו ,בעל הבהמה אחראי לנזקיה,
אבל עדיין בעל החצר אחראי לסתום את הבור שחפרה (לעיל ז,ו) .לֹו ֵק ַח – קונה.
דֶׁ 1ש ִה ְת ִלי ַע ִמּתֹוכֹו – שכרסמו תולעים את כיסוי העץ מבפנים ,ולא היה סימן היכר מבחוץ.
