Page 61 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 61
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק י 39
גִ 2סֵּכן ְׁשלָׁשה ְּב ֵני ָא ָדם ְּכ ֶא ָחד – שחבל גְ 2ו ֵכן ִאם ִסֵּכן ְׁשלָׁשה ְּב ֵני ָא ָדם ְּכ ֶא ָחד ,אֹו ָהַרג ָׁשלׁש ְּב ֵהמֹות
בהם קשות וסיכן את חייהם ,שמחמירים – ֲהֵרי ֶזה מּו ָעד ַל ֲהִרי ָגהּ ,ו ְב ָע ָליו ְמַׁשְּל ִמין ֶאת ַהּ ֹכ ֶפר.
במקרה זה על הבעלים (רלב"ג שמות כא,
שורש אחד עשר) .ונראה שהכוונה שפגע גְ 3ו ֵכן ִאם ִהִּכירּו ָה ֵע ִדים ֶאת ַּב ַעל ַהּׁשֹור ְוֹלא ִהִּכירּו ֶאת
בהם "כאחד" (באותו זמן) .שאם לא כן,
היה צריך לאסור את השור לאחר פגיעה ַהּׁשֹור ְּב ַפ ַעם ִראׁשֹו ָנה ּוׁ ְש ִנ ָּיה ּוְׁש ִליִׁשיתּ ,ו ָבְר ִבי ִעית ָראּו ׁשֹורֹו
באדם ולהמתין לבירור מצב הפצוע, ֶׁש ָהַרגְ ,ו ֵאי ָנן יֹו ְד ִעין ִאם ֶזה הּוא ַהּׁשֹור ֶׁש ָהַרג ִּבְׁשלָׁשה ְּפ ָע ִמים
שמא ימות ויתחייב השור סקילה (בדומה ָהִראׁשֹונֹות אֹו ַא ֵחר ָה ָיה – הֹו ִאיל ְוהּו ֲעדּו ַהְּב ָע ִלים ֶׁש ֵּיׁש ָל ֶהם
לאדם שהכה את חברו וסכן את חייו .ראה רוצח ִּב ְב ָקָרם ׁשֹור ֶׁש ָהַרג ְׁשלָׁשה ְּפ ָע ִמיםָ ,ה ָיה ָל ֶהם ִלְׁשמֹר ֶאת ָּכל
ְּב ֶה ְמ ָּתםּ ,ו ֵמ ַא ַחר ֶׁשֹּלא ָׁש ְמרּוְ ,מַׁשְּל ִמין ֶאת ַהּכֹ ֶפר.
ד,ג)ֲ .הֵרי ֶזה מּו ָעד ַל ֲהִרי ָגה – אף על פי
שבפגיעות ממוניות ,מּועד לבהמה אינו
מּועד לאדם (לעיל ו,ח) ,בפגיעה בחיי אדם מהות הכופר ומעמד הבעלים
החמירו לעניין הכופר רק על הבעלים
ד ֶזה ֶׁשֶּנ ֱא ַמר ַּבּתֹו ָרה " ְו ַגם ְּב ָע ָליו יּו ָמת" (שמות כא,כט) – ִמִּפי
(רלב"ג שמות כא,לא).
ַהּ ְׁשמּו ָעה ָל ְמדּו ֶׁשהּוא ַח ָּיב ִמי ָתה זֹו ִּבי ֵדי ָׁש ַמ ִיםְ ,ו ִאם ָנ ַתן
גְ 3ו ֵאי ָנן יֹו ְד ִעין ִאם ֶזה הּוא ַהּׁשֹור ּ ֹכ ֶפר ַהֶּנ ֱהָרג – ִנ ְתַּכֵּפר לֹוְ .ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ַהּ ֹכ ֶפר ַּכָּפָרה הּוא
ֶׁש ָה ַרג – אמנם אין ודאות שהשור
מּועד ,אבל גם שור תם שהמית אדם – ְמ ַמְׁשְּכ ִנין ֶאת ִמי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ַּבּ ֹכ ֶפר ְּב ַעל ָּכְרחֹו .ה ְוׁשֹור
נסקל ,וכאן ההעדה מתייחסת לתשלום
ֶׁשִּלְׁש ֵני ֻׁש ָּת ִפין ֶׁש ָהַרג – ָּכל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ְמַׁשֵּלם ּכֹ ֶפר ָׁש ֵלם,
הכופר של הבעלים. ֶׁש ֲהֵרי ָּכל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָצִריְך ַּכָּפָרה ְּגמּוָרה.
ד ִמִּפי ַהּ ְׁשמּו ָעה – כפי ששמעו איש
מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד להבין וֵ 1אין ּגֹו ְמִרין ִּדינֹו ֶׁשַּלּׁשֹור ֶאָּלא ִּב ְפ ֵני ְּב ָע ָליוִ ,אם ָהיּו לֹו
את דברי המקראִ .מי ָתה ִּבי ֵדי ָׁש ַמ ִים –
מוות מאת ה' ,לא על ידי בית דין ,שהוא ְּב ָע ִליםֲ .א ָבל ִאם ֹלא ָהיּו לֹו ְּב ָע ִליםְּ ,כגֹון ׁשֹור ַהִּמ ְדָּברְ ,וׁשֹור
קל מן הכרת ,ומיתתו מכפרת על עוונו ַה ֶה ְק ֵּדׁשְ ,וׁשֹור ֵּגר ֶׁשֵּמת ְו ֵאין לֹו יֹוְרִׁשין – ִאם ֵה ִמית ֲהֵרי ֶזה
(פה"מ סנהדרין ט,ו)ֶׁ .ש ַהּכֹ ֶפר ַּכָּפ ָרה הּוא ִנ ְס ָקלְ ,וגֹו ְמִרין ִּדינֹו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין לֹו ְּב ָע ִלים.
– ולכן גם אם הודה בעצמו – משלם
(סנהדרין ה,יד)ְ .מ ַמְׁשְּכ ִנין – בית דין לוקח וְ 2ו ֵכן ׁשֹור ָה ִאּ ָׁשה ְוׁשֹור ַה ְּיתֹו ִמים ְוׁשֹור ָה ַאִּפ ְטרֹוִּפין
ממנו חפץ כמשכון כדי להבטיח שישלם
את הכופרְּ .ב ַעל ָּכְרחֹו – מפני שאפשר ֶׁש ֵה ִמיתּו – ִנ ְס ָק ִליןְ .ו ֵאין ָה ַאִּפ ְטרֹוִּפין ְמַׁשְּל ִמין ֶאת ַהּ ֹכ ֶפר,
שיתעצל להביא את הממון ,שהרי ממונו ֶׁש ַהּ ֹכ ֶפר ַּכָּפָרה הּואְ ,ו ַהְּק ַטִּנים אֹו ַה ֵחְרִׁשים ְו ַהּׁשֹו ִטים ֵאי ָנן
אינו הולך לגבוה ,כלומר למקדש ה',
ְּב ֵני ִחּיּוב ְּכ ֵדי ֶׁש ִּי ְהיּו ְצִרי ִכין ַּכָּפָרה.
אלא לחברו .ועוד ,שהוא חש פחות
אחריות ,שהרי ממונו הזיק ולא הוא (בבלי ב"ק מ,א) .השווה למי שחייב להביא קרבן חטאת או אשם ,שאף הוא בא
לכפרה ,שאין ממשכנים אותו ,ואין חוששים שלא ישלם ,כיוון שהכסף הולך לגבוה (מעשה הקרבנות יד,יז).
וּ 1גֹו ְמ ִרין ִּדינֹו – הכרעת הדין" :ואי זה הוא גמר דין? 'איש פלוני אתה חייב'' ,איש פלוני אתה זכאי'" (סנהדרין כא,ג).
ְוׁשֹור ַה ֶה ְק ֵּדׁש – שור שהוקדש לבית המקדשְ .וׁשֹור ֵּגר ֶׁשֵּמת ְו ֵאין לֹו יֹוְרִׁשין – עקב ניתוק הגר מבני משפחתו הקודמים,
שורו הפקר (זכייה ומתנה א,ו)ֲ .ה ֵרי ֶזה ִנ ְס ָקל – בבית דין של עשרים ושלושה ,כנראה מפני שמוטל על החברה האנושית
לשמור על הבהמות המבויתות .זאת לעומת חיית בר שהרגה ,שהורגים אותה על פי בית דין של עשרים ושלושה רק
אם יש לה בעלים ,אך אם אין לה בעלים ,כל הקודם להרגה זכה .והנחש ,מותר לכל אדם להרוג אותו גם אם יש לו
בעלים ,מפני שהכשתו עצמאית (סנהדרין ה,ב; להלן ח).
וְ 2וׁשֹור ַה ְּיתֹו ִמים – כיוון שאין להם מעמד משפטי ,דינם כשור שאין לו בעלים ,שהורגים אותו כדי שלא ימשיך
להזיק (או"ש)ַ .אִּפ ְטרֹוִּפין – אחראים לניהול נכסי אחרים (פה"מ ב"ב ג,ה) ,בדרך כלל נכסי יתומיםְ .ו ַהְּק ַטִּנים אֹו ַה ֵח ְרִׁשים
ְו ַהּׁשֹו ִטים ֵאי ָנן ְּב ֵני ִחּיּוב – להגדרתם ,ראה לעיל ביאור ד,ו.
