Page 64 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 64
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק יא 42
צרוף ,שאינו מעורב במתכת אחרת (פה"מ ֵּבין ֶׁש ָה ָיה ָה ֶע ֶבד ָׁשֶוה ֵמ ָאה ָמ ֶנה ֵּבין ֶׁש ֵאינֹו ָׁשֶוה ֶאָּלא ִּדי ָנר.
בכורות ח,ח)ֵ .מ ָאה ָמ ֶנה – עשרת אלפים
ְו ָכל ַהְּמ ֻעָּכב ֵּגט ִׁש ְחרּור – ֵאין לֹו ְק ָנס ,הֹו ִאיל ְו ֵאין לֹו ָאדֹון, דינרַ .הְּמ ֻעָּכב ֵּגט ִׁש ְחרּור – הממתין
ֶׁש ֲהֵרי ָי ָצא ְל ֵחרּות. לקבלת שטר שחרורו ,שעדיין אינו
ב ְל ִמי נֹו ְת ִנין ַהּכֹ ֶפר? ְליֹוְרֵׁשי ַהֶּנ ֱהָרגְ .ו ִאם ֵה ִמית ִאּ ָׁשה – משוחרר סופית ,גם אם למשל הודיע
לו אדוניו בפני עדים שהוא משחרר
ַהּכֹ ֶפר ְליֹוְרֶׁשי ָה ֵמ ָא ִבי ָהְ ,ו ֵאינֹו ַלַּב ַעלֵ .ה ִמית ִמי ֶׁש ֶח ְציֹו ֶע ֶבד
ְו ֶח ְציֹו ֶּבן ֹחִרין – נֹו ֵתן ֲח ִצי ַהְּק ָנס ְלַרּבֹוְ ,ו ַה ֵח ִצי – ָראּוי ִל ֵּתן אותו (עבדים ז,א).
ב ְו ֵאינֹו ַלַּב ַעל – שאין הבעל יורש את
אשתו בדבר העתיד להגיע לידה אלא ְו ֵאין לֹו ִמי ִי ָּק ֶחּנּו.
במה שהיה בידה כשמתה (נחלות א,יא).
שור שגרם להפלה ושור שחבל באדם ֶח ְציֹו ֶע ֶבד ְו ֶח ְציֹו ֶּבן ֹחִרין – כגון עבד
של שני אדונים ששחרר אותו אחד מהם
ג ׁשֹור ֶׁשָּנ ַגח ֶאת ָה ִאּ ָׁשה ְו ָי ְצאּו ְי ָל ֶדי ָה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא
(פה"מ :גטין ד,ה; עדויות א,יג)ָ .ראּוי ִל ֵּתן ְו ֵאין מּו ָעד ִלַּגחַ ,הְּב ָע ִלים ְּפטּו ִרין ִמ ְּד ֵמי ְו ָלדֹותֶׁ ,שֹּלא ִח ְּי ָבה ּתֹו ָרה
לֹו ִמי ִי ָּק ֶחּנּו – וזכה ההורג בכסף שבידו
ִּב ְד ֵמי ְו ָלדֹות ֶאָּלא ָל ָא ָדם. (רש"י גטין מג,א) .מפני שבניו של העבד
אינם מתייחסים אליו אף לאחר שחרורו ,ד ָנ ַגח ִׁש ְפ ָחה ְו ָי ְצאּו ְי ָל ֶדי ָה – ְמַׁשֵּלם ְּד ֵמי ְו ָלדֹותֶׁ ,ש ֶּזה ְּכ ִמי
כיוון "שהעבד אין לו ייחוס" (ראה אישות
ֶׁשָּנ ַגח ֲחמֹור ְמ ֻעֶּבֶרתְ .ו ִאם ָה ָיה ָּתם – ְמַׁשֵּלם ֲח ִצי ְּד ֵמי ְו ָלדֹות טו,ו; ממרים ה,יא) ,ולכן אין מי שיגבה את
ִמּגּופֹו.
החצי הנותר.
ג ְו ָי ְצאּו ְי ָל ֶדי ָה – הפילה אותםֹ .לא ה ֵּכי ַצד ָׁש ִמין אֹו ָתן? אֹו ְמ ִדין ַּכָּמה ָה ְי ָתה ָׁש ָוה ִׁש ְפ ָחה
ִח ְּי ָבה ּתֹוָרה ִּב ְד ֵמי ְו ָלדֹות ֶאָּלא ָל ָא ָדם
זֹו ְּכֶׁש ָה ְי ָתה ְמ ֻעֶּבֶרת ְו ַכָּמה ִהיא ָׁשָוה ַע ָּתהְ ,ונֹו ֵתן ִל ְב ָע ֶלי ָה
ַהְּפ ָחת אֹו ֶח ְציֹוְ .ו ִאם ֵה ִמית ֶאת ַהּ ִׁש ְפ ָחה – ְמַׁשֵּלם ַהּכֹ ֶפר – שאם הכה אישה ויצאו ילדיה ,משלם
דמי ולדות לבעל ונזק וצער לה (חובל
ומזיק ד,א) .לדרך חישוב התשלום ,ראה ַה ָּקצּוב ַּבּתֹו ָרה ִּב ְל ַבדְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל א).
להלן ה.
ו ׁשֹור ֶׁשִּנ ְתַּכֵּון ַלְּב ֵה ָמה ְו ָנ ַגח ֶאת ָה ָא ָדם – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִאם
ד ִׁש ְפ ָחה – שהיא גויהִ .מּגּופֹו –
ֱה ִמיתֹו ָּפטּורְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל י,ט)ִ ,אם ָח ַבל ּבֹו ַח ָּיב ַּבֶּנ ֶזק,
השווה לעיל א,ב.
ה ָׁש ִמין אֹו ָתן – מעריכים את דמי ְו ִאם ָּתם הּוא ְמַׁשֵּלם ֲח ִצי ֶנ ֶזק ִמּגּופֹוְ ,ו ִאם מּו ָעדֶ ,נ ֶזק ָׁש ֵלם.
שור שהמית והזיק הוולדות .אֹו ְמ ִדין ַּכָּמה וכו' – מעריכים
את ההפרש ("הפחת") בין שווי שפחה
זׁ 1שֹור ָּתם ֶׁש ֵה ִמית ְו ִה ִּזיק – ָּד ִנין אֹותֹו ִּדי ֵני ְנ ָפׁשֹותְ ,ו ֵאין הרה לבין שווי שפחה שכבר ילדה לידה
רגילה ,וההפרש הוא שווי עובר הנמכר ָּד ִנין אֹותֹו ִּדי ֵני ָממֹונֹותּ .ומּו ָעד ֶׁש ֵה ִמית ְו ִה ִּזיק – ָּד ִנין אֹותֹו
כעבד .אֹו ֶח ְציֹו – של שור תםְ .מַׁשֵּלם
ִּדי ֵני ָממֹונֹותְ ,וחֹו ְזִרין ְו ָד ִנין אֹותֹו ִּדי ֵני ְנ ָפׁשֹות. ַהּכֹ ֶפר ַה ָּקצּוב ַּבּתֹוָרה ִּב ְל ַבד – ואינו
משלם עבור העובר ,מפני "שהעובר זָ 2ק ְדמּו ְו ָדנּוהּו ִּדי ֵני ְנ ָפׁשֹות ְּת ִחָּלה – חֹו ְזִרין ְו ָד ִנין אֹותֹו ִּדי ֵני
כירך [=אבר מ]אמו" (להלן יב; ראה י')ָ .ממֹונֹות .ח ּו ֵמ ֵהי ָכן ִמְׁש ַּתֵּלם? ִמן ַהּ ֶׁש ַבח ֶׁש ִהְׁשִּבי ַח ִּב ְר ִד ָּיתֹו
ו ַח ָּיב ַּבֶּנ ֶזק – שהאדם חייב על נזקי
שורו ,גם אם לא נתכוון שורו להזיק (לעיל ז,ג).
זָּ 1ד ִנין אֹותֹו ִּדי ֵני ְנ ָפׁשֹות – והורגים אותוְ .ו ֵאין ָּד ִנין אֹותֹו ִּדי ֵני ָממֹונֹות – על מה שהזיק ,כיוון שנזקי שור תם
משתלמים מגופו ,אין טעם לדון אותו ,שהרי עתידים להמית אותוּ .ומּו ָעדָּ ...ד ִנין אֹותֹו ִּדי ֵני ָממֹונֹות – ובעל השור
משלם מרכושו את דמי מה שהזיק.
ח ּו ֵמ ֵהי ָכן ִמְׁש ַּתֵּלם – כשדנו אותו תחילה דיני נפשות ,שהרי הופקעה הבעלות עליו ,וכבר אי אפשר לגבות
את החוב מנכסי בעליו הקודםַ .הּ ֶׁש ַבח ֶׁש ִהְׁשִּבי ַח ִּב ְר ִד ָּיתֹו – שכר השור תמורת החרישה והשבחת הקרקע.
