Page 670 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 670

‫םיטפשמ רפס‪      ‬הולוו והומל לכותה‪      ‬פרק כג	‬                                                         ‫‪	648‬‬

‫ו‪ֵ   1‬ע ִדים ֶׁש ָּקנּו ִמ ַּיד ַהּלֹוֶוה אֹו ַהּמֹו ֵכר ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן‪ְ ,‬ו ִנ ְת ַא ֲחָרה‬             ‫ו‪ִ   1‬אם ָי ְדעּו – אם הם זוכרים‪.‬‬
                                                                                                         ‫ו‪ְ   2‬מ ִדי ָנה – עיר‪ֵ .‬אין ַמ ְזִּכיִרין ַּבׁ ְּש ָטר‪...‬‬
‫ְּכ ִתי ַבת ַהּ ְׁש ָטר ְז ַמן ְמֻרֶּבה‪ִ :‬אם ָי ְדעּו יֹום ֶׁש ָּקנּו ִמֶּמּנּו ּבֹו –‬
‫ּכֹו ְת ִבין ַּבּ ְׁש ָטר ְז ַמן ַהִּק ְנ ָין‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ְז ַמן ֲח ִתי ָמ ָתן‪,‬‬          ‫ֶאָּלא ָמקֹום ֶׁשָּכ ְתבּו וכו' – וכותבים‬
‫ְו ֵאין ְצִרי ִכין לֹו ַמר 'ְו ִנ ְת ַא ֲחָרה ְּכ ִתי ַבת ָי ֵדינּו ַעד יֹום ְּפלֹו ִני';‬                ‫בשטר 'וכתבנו וחתמנו במקום פלוני‬
‫ְו ִאם ֹלא ָי ְדעּו יֹום ֶׁש ָּקנּו ּבֹו – ּכֹו ְת ִבין ְז ַמּנֹו ֶׁשַּלּ ְׁש ָטר ִמּ ְׁש ַעת‬            ‫ביום פלוני'‪ ,‬להדגיש שרק הכתיבה‬

                                             ‫ַהְּכ ִתי ָבה‪.‬‬                                                  ‫והחתימה היו שם‪ ,‬ולא ההלוואה‪.‬‬

‫ו‪ְ  2‬ו ֵכן ִמי ֶׁשִּנ ְמ ְסָרה ָל ֶהן ָה ֵעדּות ִּב ְמ ִדי ָנה‪ְ ,‬ו ָכ ְתבּו ַהּ ְׁש ָטר‬                  ‫ז‪ִׁ  1‬ש ְטֵרי ֶמ ָּקח ּו ִמ ְמָּכר – לשטרי מכירה‬

‫ִּב ְמ ִדי ָנה ַא ֶחֶרת – ֵאין ַמ ְזִּכיִרין ַּבׁ ְּש ָטר ָמקֹום ֶׁשִּנ ְמ ְסָרה ּבֹו‬                    ‫יש אחריות (אלא אם כן נכתב במפורש‬
               ‫ָה ֵעדּות‪ֶ ,‬אָּלא ָמקֹום ֶׁשָּכ ְתבּו ּבֹו ֲח ִתי ַמת ָי ָדן‪.‬‬                             ‫אחרת)‪ ,‬שאם תילקח השדה מן הקונה‬
                                                                                                         ‫מסיבה התלויה במוכר (כגון גביית חוב‬
                                                  ‫שטרי מכר עם תאריך אחר‬                                  ‫הלוואה) – יוכל הקונה ליטול שדה‬
                                                                                                         ‫אחרת מן המוכר (מכירה יט‪,‬ג)‪ְּ .‬כגֹון ֶׁש ָח ַזר‬
‫ז‪ִׁ  1‬ש ְטֵרי ֶמ ָּקח ּו ִמ ְמָּכר ֶׁשֹּלא ִנ ְכ ְּתבּו ִּב ְז ַמָּנן – ֲא ִפּלּו ַהְּמ ֻא ָחִרין‬        ‫וכו' – נניח שמכר ראובן שדה לשמעון‬
                                                                                                         ‫בניסן‪ ,‬ונכתב בשטר המכירה שמכר לו‬
‫ְּפסּו ִלין‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֶא ְפָׁשר ִל ְטרֹף ָּב ֶהן ֶׁשֹּלא ַּכ ִּדין‪ֵּ .‬כי ַצד? ְּכגֹון‬                   ‫בחודש תשרי (חצי שנה לאחר מכן)‪.‬‬
‫ֶׁש ָח ַזר ַהּמֹו ֵכר ְו ָק ָנה ַהּ ָׂש ֶדה ִמ ַּיד ַהּלֹו ֵק ַח ֹק ֶדם ֶׁש ַּיִּגי ַע ְז ַמן‬            ‫בחודש סיוון השיג ראובן כסף ורכש‬
‫ַהּ ְׁש ָטר ַהְּמ ֻא ָחר‪ְ ,‬ויֹו ִציא ַהָּלה ַהּ ְׁש ָטר ַהְּמ ֻא ָחר ְויֹא ַמר ' ָח ַזְר ִּתי‬            ‫את שדהו משמעון‪ .‬בחשוון נמכרה‬
                                                                                                         ‫השדה ללוי‪ ,‬ומיד בא שמעון והוציא‬
      ‫ּו ְל ַק ְח ִּתי ָה ַּפ ַעם ְׁש ִנ ָּיה ִמְּמָך'‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ָצא טֹוֵרף ֶׁשֹּלא ַּכ ִּדין‪.‬‬           ‫שטר קנייה וביקש לקחת (=לטרוף)‬
                                                                                                         ‫את השדה מלוי‪ ,‬שלפי טענתו נמכרה‬
‫ז‪ְ  2‬ו ָלָּמה ֹלא ָנחּוׁש ֵּכן ִלְׁש ַטר חֹוב ַהְּמ ֻא ָחר‪ֶׁ ,‬שָּמא ִי ְפָר ֶעּנּו‬
                                                                                                                              ‫לו כבר בתשרי‪.‬‬
‫ֹק ֶדם ֶׁש ַּיִּגי ַע ְז ַמּנֹו ְו ִי ְכּ ֹתב ׁשֹו ֵבר‪ְ ,‬ו ַי ֲחזֹר ְויֹו ִציא ַהּ ְׁש ָטר ַהְּמ ֻא ָחר‬
‫ְו ִי ְטרֹף ּבֹו ֶׁשֹּלא ַּכ ִּדין? ְל ִפי ֶׁשָּכל ַהּכֹו ֵתב ְׁש ָטר ְמ ֻא ָחר‪ַּ ,‬ת ָּק ָנתֹו‬           ‫ז‪ֶׁ  2‬ש ִּי ְכּתֹב ַהּׁשֹו ֵבר (=קבלה) ְס ָתם –‬
‫ֶׁש ִּי ְכּתֹב ַהּׁשֹו ֵבר ְס ָתם‪ֶׁ ,‬שָּכל ְז ַמן ֶׁש ֵּי ֵצא ַהּ ְׁש ָטר – ִיְׁשּבֹר אֹותֹו‬
‫ֶזה ַהּׁשֹו ֵבר‪ְ .‬ו ִאם ֹלא ָעָׂשה ֵּכן‪ְ ,‬ו ָכ ַתב ַהּׁשֹו ֵבר ִּב ְז ַמן ַהֵּפָרעֹון –‬                  ‫בלא לציין את מועד הפירעון במפורש‪.‬‬

                                 ‫הּוא ִה ְפ ִסיד ַעל ַנ ְפׁשֹו‪.‬‬                                          ‫ח  ְּבאֹ ֶנס – אחר שאיימו עליו‪ .‬מֹו ָד ָעא‬

‫ח   ִמי ֶׁשָּמ ַכר ָׂש ֵדהּו ְּב ֹא ֶנס‪ּ ,‬ו ָמ ַסר מֹו ָד ָעא אֹו ֶׁש ָּק ַדם ּו ָמ ַכר אֹו‬              ‫– הודעה מראש של אדם בפני עדים‬
                                                                                                         ‫שהוא עומד למכור מתוך אונס‪ ,‬ואינו‬
‫ָנ ַתן ְל ַא ֵחר קֹ ֶדם ֶׁש ִּי ְמּכֹר ָל ַאָּנס – ֲהֵרי ַהָּמעֹות ֶׁשָּל ַאָּנס ֵא ֶצל‬                  ‫מתכוון שתחול מכירתו‪ ,‬ולכן אינה‬
‫ַהּמֹו ֵכר ְּכ ִמ ְלָוה ַעל ֶּפה‪ְ ,‬ו ֵאינֹו טֹוֵרף ִּבְׁש ַטר ֶמ ֶכר ֶׁשְּב ָידֹו ְּכלּום‪,‬‬               ‫תקפה‪ .‬העדים צריכים לדעת בעצמם‬
‫ִמְּפ ֵני ֶׁש ֵאין ִּדין ְׁש ָטר ֶזה ֶׁש ִּיָּכ ֵתב‪ְ ,‬וֹלא ִנ ְכ ַּתב ֶאָּלא ִמְּפ ֵני ָה ֹא ֶנס‪.‬‬        ‫שהוא אכן אנוס‪ ,‬ואף יכולים להיות‬
                                                                                                         ‫חתומים על שטר המכר (מכירה י‪,‬א‪-‬ב‪,‬ו)‪.‬‬
                                    ‫ְו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬                                     ‫ֶׁש ָּק ַדם ּו ָמ ַכר – לאדם אחר‪ְּ .‬כ ִמ ְלָוה ַעל‬
                                                                                                         ‫ֶּפה – כאילו ִהלווה האנס כסף למוכר‪,‬‬
                                                       ‫טריפה בעדות על פה‬                                 ‫והמוכר־הלווה חייב להחזירו‪ ,‬כיוון‬
                                                                                                         ‫שאין תוקף לקניית השדה על ידי האנס‪.‬‬
‫ט   ֶא ְפָׁשר ַלּטֹוֵרף ֶׁש ִּי ְטרֹף ְּבֹלא ְׁש ָטר ֶאָּלא ְּב ֵעדּות ַעל ֶּפה‪.‬‬

‫ֵּכי ַצד? ְּכגֹון ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֵע ִדים ֶׁשּזֹאת ָה ָאֶרץ ְּגזּו ָלה ֵמ ָא ִביו – ֲהֵרי‬
‫ֵיׁש לֹו ְלהֹו ִצי ָאּה ְּב ֵע ִדים ֵאּלּו‪ְ ,‬ו ֵאין ָּכאן ְׁש ָטר‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ֵה ִעידּו‬
‫לֹו ֶׁשִּנ ְג ַמר ַה ִּדין ְל ָא ִביו ִל ְטרֹף ִמִּנ ְכ ֵסי ְּפלֹו ִני ְּב ָכְך ְו ָכְך ִמ ְּז ַמן‬
‫ְּפלֹו ִני‪ּ ,‬ו ֵמת ָא ִביו ַו ֲע ַד ִין ֹלא ָטַרף – ֲהֵרי ַהֵּבן טֹוֵרף ְּב ֵעדּות זֹו‪.‬‬
   665   666   667   668   669   670   671   672   673   674   675