Page 673 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 673

‫םיטפשמ רפס‪      ‬הולוו והומל לכותה‪      ‬פרק כד ‪	651‬‬                                                             ‫	‬

‫א‪ְ  1‬ו ֵכן ּכֹו ְת ִבין ְׁש ָטר ַלּמֹו ֵכר וכו' –‬           ‫ּ ֶפ ֶרק ַא ְר ָּב ָעה ְו ֶע ְׂש ִרים‬  ‫	‬

‫הכלל‪ :‬כותבים שטר במעמד צד אחד‬                                                                      ‫כד‬

‫כשיש זכות מסוימת לצד השני‪ ,‬מפני‬                             ‫כתיבת השטר וחתימתו; שמות הצדדים‬

‫ש"זכין לאדם שלא בפניו‪ ,‬ואין חבין לו‬                                                                        ‫כתיבת שטר במעמד צד אחד‬
‫אלא בפניו" (מכירה כט‪,‬יא)‪ ,‬בתנאי שאין‬
‫בו אפשרות לחוב לאחרים‪ְ .‬וׁשֹו ֵבר‬                           ‫א‪ְּ  1‬כ ָבר ֵּב ַא ְרנּו (לעיל כג‪,‬ה) ֶׁשּ ְׁש ַטר חֹוב ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ִק ְנ ָין – ּכֹו ְת ִבין‬
‫ָל ִאּ ָׁשה – אישור שלה שכבר קיבלה את‬
                                                            ‫אֹותֹו ַלּלֹוֶוה ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ַהַּמ ְלֶוה ִעּמֹו‪ְ .‬ו ֵכן ּכֹו ְת ִבין ְׁש ָטר‬

‫ַלּמֹו ֵכר ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ַהּלֹו ֵק ַח ִעּמֹו‪ְ ,‬ו ֵכן ּכֹו ְת ִבין ׁשֹו ֵבר דמי כתובתה (פה"מ ב"ב י‪,‬ג)‪ְ .‬ו ֵגט ָל ִאיׁש –‬
‫מפני שמעשה הגירושין תלוי רק ברצון‬
‫הבעל (גירושין א‪,‬א)‪ .‬ופשט בימינו המנהג‬                       ‫ַלַּמ ְלֶוה ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ַהּלֹוֶוה ִעּמֹו‪ְ ,‬וׁשֹו ֵבר ָל ִאּ ָׁשה ַאף ַעל ִּפי‬
‫בישראל לקבל את הסכמת האישה‬                                    ‫ֶׁש ֵאין ַּב ְע ָלּה ִעָּמּה‪ְ ,‬ו ֵגט ָל ִאיׁש ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ִאְׁשּתֹו ִעּמֹו‪.‬‬

                          ‫לגירושין‪.‬‬                         ‫א‪ֲ   2‬א ָבל ֵאין ּכֹו ְת ִבין ִׁש ְטֵרי ֵארּו ִסין ְו ִנּׂשּו ִאין‪ְ ,‬וִׁש ְטֵרי ֲאִריסּות‬

‫א‪ֵ   2‬ארּו ִסין ְו ִנּׂשּו ִאין – ההתקשרות‬                  ‫ְו ַקְּב ָלנּות‪ּ ,‬וְׁש ַטר ְּבֵרַרת ַה ַּד ָּי ִנין‪ ,‬אֹו ִׁש ְטֵרי ַט ֲענֹות ַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין‪,‬‬
                                                            ‫ְו ָכל ַמ ֲעֵׂשה ֵּבית ִּדין‪ֶ ,‬אָּלא ִמ ַּד ַעת ְׁש ֵני ֶהן‪ְ .‬ו ָכל ַהׁ ְּש ָטרֹות ָה ֵאּלּו‬
‫בין איש לאישה נעשית בשני שלבים‪.‬‬
‫השלב הראשון הוא הקידושין‪ ,‬הנקראים‬                                           ‫– ְצִרי ִכין ְל ִה ָּז ֵהר ְּב ִתּקּו ָנן ִּכְׁש ָאר ַהּ ְׁש ָטרֹות‪.‬‬
‫גם אירוסין‪ ,‬ובו האישה נחשבת אשת‬

‫איש‪ ,‬אף על פי שעדיין היא גרה בבית‬                                                                                     ‫תשלום שכר סופר‬
‫אביה ואסורה לבעלה‪ .‬השלב השני הוא‬
‫הנישואין‪ ,‬ובו האישה עוברת לגור בבית‬                         ‫ב  ּו ִמי נֹו ֵתן ְׂש ַכר ַהּסֹו ֵפר? ְּבִׁש ְטֵרי ַה ְלָו ָאה – ַהּלֹוֶוה נֹו ֵתן ָׂש ָכר;‬
‫בעלה (אישות א‪,‬א‪-‬ג; י‪,‬א)‪ .‬בימינו הקידושין‬
                                                            ‫ּו ְבִׁש ְטֵרי ֶמ ָּקח ּו ִמ ְמָּכר – ַהּלֹו ֵק ַח נֹו ֵתן ָׂש ָכר; ְו ָה ִאּ ָׁשה נֹו ֶת ֶנת‬
‫נעשים צמוד לנישואין‪ ,‬בזמן החתונה‪.‬‬
‫כאן מדובר על שטר הקידושין ושטר‬                              ‫ְׂש ַכר ַהֵּגט; ְו ֶה ָח ָתן נֹו ֵתן ְׂש ַכר ְׁש ַטר ָה ֵארּו ִסין אֹו ַהִּנּׂשּו ִאין;‬
‫הכתובה‪ ,‬בו מפורטים התנאים הכספיים‬                           ‫ְו ַהְּמ ַקֵּבל‪ְ ,‬ו ֵכן ָה ָאִריס אֹו ַהּׂשֹו ֵכר‪ ,‬נֹו ֵתן ְׂש ַכר ַהּ ְׁש ָטר‪ֲ .‬א ָבל‬
‫בין החתן והכלה‪ֲ .‬אִריסּות – ראה לעיל‬                        ‫ְׁש ַטר ְּבֵרַרת ַה ַּד ָּי ִנין אֹו ַט ֲענֹות ַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין – ְׁש ֵני ֶהם נֹו ְת ִנין‬

‫ביאור ח‪,‬ח (שלוחין ושותפין ח‪,‬ה; שכירות‬                                                              ‫ָׂש ָכר‪.‬‬

‫ח‪,‬ו)‪ְ .‬ו ַקְּב ָלנּות – השוכר שדה לעבד‬                                                                       ‫היכרות העדים את הצדדים‬
‫אותה תמורת אחוזים מן היבול‪ ,‬בדומה‬
‫לאריס‪ ,‬אלא שההוצאות עליו (פה"מ ב"ב‬                          ‫ג   ֶא ָחד ַהּ ְׁש ָטרֹות ַהִּנ ְכ ָּת ִבין ְל ֶא ָחד ֶׁשֹּלא ִּב ְפ ֵני ֲח ֵברֹו‪ְ ,‬ו ֶא ָחד‬

‫י‪,‬ד‪ .‬וראה גם ביאור שכירות ב‪,‬ח)‪ .‬ונכלל בזה‬                   ‫ַהּ ְׁש ָטרֹות ֶׁש ֵאין ּכֹו ְת ִבין אֹו ָתם ֶאָּלא ִמ ַּד ַעת ְׁש ֵני ֶהם ּוְׁש ֵני ֶהם‬
‫גם חוזה העסקת קבלן‪ ,‬כלומר פועל‬                              ‫עֹו ְמ ִדין‪ְּ ,‬כגֹון ְׁש ָטר ֶׁשּכֹו ְת ִבין ַלַּמ ְלֶוה אֹו ַלּלֹו ֵק ַח – ֻּכָּלן ְצִרי ִכין‬
‫המקבל שכר תמורת ביצוע כל המלאכה‬                             ‫ָה ֵע ִדים ֶׁש ִּי ְהיּו ַמִּכיִרין ַהּ ֵׁשמֹות ֶׁשַּבּ ְׁש ָטר‪ֶׁ ,‬ש ֶּזה הּוא ְּפלֹו ִני ֶּבן‬
‫בלא להתחשב במשך העבודה בפועל‬                                ‫ְּפלֹו ִני ְו ֶזה הּוא ְּפלֹו ִני ֶּבן ְּפלֹו ִני‪ֶׁ ,‬שָּמא ָיבֹואּו ְׁש ַנ ִים ְו ַי ֲעׂשּו‬
‫(שכירות יא‪,‬ג)‪ּ .‬וְׁש ַטר ְּב ֵר ַרת ַה ַּד ָּי ִנין – הסכם‬

‫על קבלת השופטים‪" :‬אחד מבעלי דינין‬                           ‫ְקנּו ְנ ָיא‪ִ ,‬ויַׁשּנּו ְׁשמֹו ֵתי ֶהן ִּכְׁשמֹות ֲא ֵחִרים‪ְ ,‬ויֹודּו ֶזה ָל ֶזה‪.‬‬
‫שאמר 'פלוני ידון לי'‪ ,‬ואמר בעל דינו‬

‫'פלוני ידון לי' – הרי אלו שני הדיינין שבירר זה אחד וזה אחד בוררין להן דיין שלישי‪ ,‬ושלושתן דנין לשניהם‪ ,‬שמתוך‬

‫כך ייצא הדין לאמיתו" (סנהדרין ז‪,‬א)‪ְ .‬ו ָכל ַמ ֲעֵׂשה ֵּבית ִּדין – כל מסמך של בית הדין‪ ,‬ובכלל זה מסמך תיעודי (יום טוב‬

                                                            ‫ז‪,‬יב)‪ְ .‬ל ִה ָּז ֵהר ְּב ִתּקּו ָנן – לנסח אותם במדויק‪.‬‬

‫ב  ּו ִמי נֹו ֵתן ְׂש ַכר ַהּסֹו ֵפר – בדרך כלל הנהנה העיקרי מן העסקה‪ַ .‬הּלֹו ֵק ַח נֹו ֵתן ָׂש ָכר – ששמח בקנייתו‪ ,‬אף אם המוכר‬

‫"מכר שדהו מפני רעתה" (מכירה ל‪,‬א)‪ ,‬מפני שבדרך כלל‪ ,‬הקונה שמח במה שרכש והמוכר מצטער על שנאלץ למכור‬

‫בגלל מצבו הכלכלי‪ ,‬והשטר הוא לטובת הקונה‪ ,‬מפני שהוא משמש ראיה שרכש את הדבר (ר"י מיגאש ב"ב קסח‪,‬א)‪ְ .‬ו ָה ִאּ ָׁשה‬

‫נֹו ֶת ֶנת ְׂש ַכר ַהֵּגט – כדי שלא תישאר עגונה‪ ,‬אם יעכב בעלה את התשלום (בבלי ב"ב קסח‪,‬א)‪ְ .‬ו ֶה ָח ָתן נֹו ֵתן – שהוא עושה‬

                                                            ‫את מעשה הקניין (ר"י מיגאש ב"ב קסז‪,‬ב)‪.‬‬

                                                            ‫ג   ְקנּו ְנ ָיא – מרמה (ראה לעיל ביאור ב‪,‬ה)‪.‬‬
   668   669   670   671   672   673   674   675   676   677   678