Page 677 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 677
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק כה 655
הְ 2ויֹא ַמר ִמִּמי ֶׁש ֶאְר ֶצה ֶאָּפַרע – ְּת ִחָּלהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ֵּפֵרׁש ְוֹלא ָא ַמר ' ַעל ְמ ָנת ֶׁש ֶאָּפַרע ִמִּמי
ֶׁש ֶאְר ֶצה'.
ויוסיף גם 'תחילה'.
הֲ 2א ָבל ִאם ָא ַמר לֹו ' ַה ְלֵוהּו ַו ֲא ִני ָעֵרב'ַ ' ,ה ְלֵוהּו ַו ֲא ִני ּפֹוֵר ַע',
ו ָעֵרב ֶׁשִּל ְכ ֻתָּבה – המתחייב לשלם
' ַה ְלֵוהּו ַו ֲא ִני ַח ָּיב'ַ ' ,ה ְלֵוהּו ַו ֲא ִני נֹו ֵתן'ַ ' ,ה ְלֵוהּו ַו ֲא ִני ַקְּב ָלן',
לאישה את כתובתה אם יגרש אותה ' ֵּתן לֹו ַו ֲא ִני ַקְּב ָלן'ֵּ ' ,תן לֹו ַו ֲא ִני ּפֹוֵר ַע'ֵּ ' ,תן לֹו ַו ֲא ִני ַח ָּיב'ֵּ ' ,תן
בעלה או תתאלמןֶׁ .ש ֲהֵרי ִמ ְצָוה ָעָׂשה לֹו ַו ֲא ִני ָעֵרב' – ֻּכָּלן ְלׁשֹון ַעְר ָבנּות ֵהןְ ,ו ֵאינֹו ּתֹו ְבעֹו ְּת ִחָּלה,
– הביא למימוש הנישואיםְ .וֹלא ָח ְסָרה ְוֹלא ִנ ְפָרע ִמֶּמּנּו ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש ְנ ָכ ִסים ַלּלֹוֶוהַ ,עד ֶׁש ְּי ָפֵרׁש
ָממֹון – בניגוד להלוואה ,שהיה חסרון
ממון ,ומחויבותו נשלמת כשקנו מידו. ְויֹא ַמר ' ִמִּמי ֶׁש ֶאְר ֶצה ֶאָּפַרע'.
אבל בכתובה ,אף על פי שקנו מידו,
אינו מתחייב ,מפני שהוא בגדר ערב של מצוה ושל אסמכתא
אסמכתא (ראה לעיל ביאור ו,א ,)3שהרי
הוא סומך בדעתו שלא תתגרש ושלא ו ָעֵרב ֶׁשִּל ְכ ֻתָּבה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּידֹוָּ ,פטּור ִמְּלַׁשֵּלם,
תתאלמן ,ואינו חש שהוא מתחייב
אישית (כמו האב לבנו) ,ורק מתכוון ֶׁש ֲהֵרי ִמ ְצָוה ָעָׂשהְ ,וֹלא ָח ְסָרה ָממֹוןְ .ו ִאם ָה ָיה ָה ָאב ָעֵרב
לסייע לאישה ,שלא תחשוש שתישאר ִל ְכ ֻתַּבת ְּבנֹוְ ,ו ָקנּו ִמ ָּידֹו – ַח ָּיבְ .ו ַקְּב ָלן ֶׁשִּל ְכ ֻתָּבה – ַח ָּיב.
בלא כלום אם ייכשלו נישואיהם,
ובאסמכתא גם הקניין אינו מועיל, ז ְראּו ֵבן ֶׁשָּמ ַכר ְלִׁש ְמעֹון ָׂש ֶדהּ ,ו ָבא ֵלִוי ְו ִקֵּבל ַא ֲחָריּו ָתּה
אלא אם הקנהו מעכשיו (מ"מ; ראה מכירה
יא,יג)ָ .ה ָאב ָע ֵרב ִל ְכ ֻתַּבת ְּבנֹו וכו' – ָע ָליו – ֹלא ִנְׁש ַּת ְעֵּבד ֵלִויֶׁ ,שּזֹו ַא ְס ַמ ְכ ָּתא ִהיאְ .ו ִאם ָקנּו ִמ ָּידֹו
"שהאב בגלל בנו משעבד עצמו וגומר ֶׁשהּוא ָעֵרב ְלַׁשֵּלם ְּד ֵמי ֶמ ֶכר ֶזה ְּב ָכל ֵעת ֶׁש ִּי ְתָּב ֶעּנּו ִׁש ְמעֹון –
ומקנה" (אישות יז,ט) .אמנם האב מצפה
שלא יגרש בנו את אשתו ושלא ימות ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיבְ .ו ָכ ֶזה הֹורּו ַרּבֹו ַתי.
בנו ,וכיוון שאין כאן חסרון כיס ,צריך
שיקנו ממנו כדי להוכיח את גמירות ח ְו ֵכן ֶה ָעֵרב אֹו ַה ַּקְּב ָלן ֶׁש ִח ְּיבּו ַע ְצ ָמן ַעל ְּת ַנאי – ַאף ַעל
דעתוְ .ו ַקְּב ָלן ֶׁשִּל ְכ ֻתָּבה – "אף על פי
ִּפי ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּידֹוֹ ,לא ִנְׁש ַּת ְעֵּבדִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ַא ְס ַמ ְכ ָּתאֵּ .כי ַצד?
שלא קנו מידו" (שם). ְּכגֹון ֶׁש ָא ַמר לֹו ' ֵּתן לֹוַ ,ו ֲא ִני ֶא ֵּתן ִאם ִי ְה ֶיה ָּכְך ְו ָכְך' אֹו ' ִאם
ֹלא ִי ְה ֶיה'; ֶׁשָּכל ַהּתֹו ֶלה ִׁש ְעּבּוד ֶׁש ֵאינֹו ַח ָּיב ּבֹו ְּב' ִאם ִי ְה ֶיה'
ז ְו ִקֵּבל ַא ֲחָריּו ָתּה ָע ָליו – שאם תילקח ְו' ִאם ֹלא ִי ְה ֶיה' – ֹלא ָּג ַמר ְוֹלא ִה ְק ָנה ִק ְנ ָין ָׁש ֵלםּ ,ו ְל ִפי ָכְך ֹלא
השדה מן הקונה מסיבה התלויה במוכר ִנְׁש ַּת ְעֵּבד.
(כגון גביית חוב הלוואה) ,יוכל הקונה
לקבל מן המוכר שדה אחרת או כסף שני ערבים
תמורתה ,ולוי ערב לזה (מכירה יט,ג)ֶׁ .שּזֹו
ַא ְס ַמ ְכ ָּתא ִהיא – שלוי סומך בדעתו ט ְׁש ַנ ִים ֶׁשָּלוּו ִּבְׁש ָטר ֶא ָחד אֹו ֶׁשָּל ְקחּו ֶמ ָּקח ֶא ָחדְ ,ו ֵכן
שלא תיטרף השדה ושלא יצטרך לשלם
(כבהלכה ו)ְ .ו ִאם ָקנּו ִמ ָּידֹו – אף על פי ַהּ ֻׁש ָּת ִפין ֶׁשָּלָוה ֶא ָחד ֵמ ֶהן אֹו ָל ַקח ְּבֻׁש ָּתפּות – ֲהֵרי ֵהן ָעְר ָב ִאין
שהקניין אינו מועיל באסמכתא ,כאן ֶזה ָל ֶזהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ֵּפֵרׁש.
הוא ערב "בכל עת שיתבענו" ,החל
מעכשיו ,ולכן יש כאן קניין וערבות י ְׁש ַנ ִים ֶׁש ָעְרבּו ֶא ָחד – ְּכֶׁש ָּיבֹוא ַהַּמ ְלֶוה ְל ִהָּפַרע ִמן ֶה ָעֵרב,
(ראה כס"מ)ַ .רּבֹו ַתי – ראה לעיל א,ו. ִיָּפַרע ֵמ ֵאי ֶזה ֵמ ֶהן ֶׁש ִּיְר ֶצהְ .ו ִאם ֹלא ָה ָיה ְל ֶא ָחד ְּכ ֵדי ַהחֹוב –
ט ֲהֵרי ֵהן ָעְר ָב ִאין ֶזה ָל ֶזה – וכל אחד חֹו ֵזר ְותֹו ֵב ַע ַהּ ֵׁש ִני ִּבְׁש ָאר ַהחֹוב .יא ְו ֶא ָחד ֶׁש ָעַרב ְׁש ַנ ִים
ערב לחצי החוב ,שכאילו לווה השני. – ְּכֶׁש ִּי ְפַרע ַלַּמ ְלֶוה ,יֹו ִדיעֹו חֹוב ֵאי ֶזה ִמּ ְׁש ֵני ֶהם הּוא ּפֹוֵר ַע,
וכיוון שאין גובים מן הערב תחילה, ְּכ ֵדי ֶׁש ַּי ֲחזֹר ָע ָליו.
יגבה חצי מכל אחד מהם (מ"מ). יא ְּכ ֵדי ֶׁש ַּי ֲחזֹר ָע ָליו – כדי שיוכל לתבוע את תשלום הערבות מן הלווה.
