Page 679 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 679
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק כו 657
ג-1ב* בדפוסים שונה סדר ההלכות, לֹוֶוה ִעם ֶה ָעֵרב ַּבּ ְׁש ָטרְ ,ו ָקנּו ִמ ָּידֹו ֶׁשֶּל ָעֵרבְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ָח ְתמּו
ָה ֵע ִדים ַּבּ ְׁש ָטר – ֲהֵרי ֶזה ִנ ְפָרע ִמִּנ ְכ ֵסי ָעֵרב ַהְּמֻׁש ְעָּב ִדין.
וההלכה המסומנת ב מופיעה לפני
המסומנת גַ .1קְּב ָלן – להגדרתו ,ראה סדר הגבייה מהערב
לעיל כה,ה. גַ *1מ ְלֶוה ֶׁשָּבא ִל ְתּבֹ ַע ֶאת ַהּלֹוֶוה – ֵאינֹו ָיכֹול ִל ְדחֹותֹו ְולֹו ַמר
ב ֹלא ִי ְה ֶיה ּ ֹכ ַח ֶזה ָּפחּות וכו' – מעמדו לֹו ' ֵלְך ֵא ֶצל ַה ַּקְּב ָלןֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵיׁש ְלָך ִל ְתּבֹ ַע אֹותֹו ְּת ִחָּלה'ֶ ,אָּלא
ּתֹו ֵב ַע ָּכל ִמי ֶׁש ִּיְר ֶצה ְּת ִחָּלהְ .ו ִאם ָנָׂשא ַה ַּקְּב ָלן ַהָּמעֹות ִמ ַּיד
וזכותו של הערב לא יהיה חלש יותר
וכו' .לתהליך גביית החוב מן הלווה, ַהַּמ ְלֶוה ּו ְנ ָת ָנן ְּב ַיד ַהּלֹוֶוה – ֵאין ַלַּמ ְלֶוה ַעל ַהּלֹוֶוה ְּכלּום.
ראה לעיל פרק כבַ .הּמֹוִרים – פוסקים
ההלכהַ .הּ ֹכל ְל ִפי ַה ְּת ַנאי – "שכל תנאי ב ַמ ְלֶוה ֶׁש ָּת ַבע ֶאת ַהּלֹוֶוהְ ,וֹלא ָמ ָצא לֹו ְנ ָכ ִסים – ֵאינֹו ָיכֹול
שבממון – קיים" (לעיל יח,ב). ְל ִהָּפַרע ִמן ֶה ָעֵרב ַעד ַא ַחר ְׁשלִׁשים יֹום ִמּיֹום ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ֶה ָעֵרב
ְלַׁשֵּלם; ֹלא ִי ְה ֶיה ּכֹ ַח ֶזה ָּפחּות ִמן ַהּלֹוֶוה ַע ְצמֹוָּ .כ ֶזה הֹורּו
גְ 2מ ִדי ָנה – עירְ .וֹלא ֵלי ֵלְך לֹו –
ַהּמֹוִריםְ .ו ִאם ִה ְת ָנה ִעּמֹו – ַהּ ֹכל ְל ִפי ַה ְּת ַנאי.
המלווה אינו יכול להשיג את הלווה.
אם יש ללווה נכסים בעירו של המלווה גָ *2ה ָיה ַהּלֹוֶוה ִּב ְמ ִדי ָנה ַא ֶחֶרתֶׁ ,ש ֵאינֹו ָיכֹול ְלהֹו ִדיעֹו ְוֹלא
– בית דין גובים מהם את החוב ,ולכן
מכל מקום צריך המלווה לתבוע את ֵלי ֵלְך לֹו ,אֹו ֶׁשֵּמת ַהּלֹוֶוה ְו ִהִּני ַח ְק ַטִּניםֶׁ ,ש ֵאין ֵּבית ִּדין ִנ ְז ָק ִקין
הלווה כדי לברר את הדבר (כס"מ). ְל ִנ ְכ ֵסי ֶהם – ֲהֵרי ֶזה ּתֹו ֵב ַע ֶאת ֶה ָעֵרב ְּת ִחָּלהֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵאין ַהּלֹוֶוה
ֶׁש ֵאין ֵּבית ִּדין ִנ ְז ָק ִקין ְל ִנ ְכ ֵסי ֶהם – בית
דין אינם מטפלים בגבייה מנכסי יתומים ָמצּוי.
(לעיל יב,א). ד ַמ ְלֶוה ֶׁש ָּת ַבע ֶאת ַהּלֹוֶוה ּו ְמ ָצאֹו ֶׁש ֶה ֱע ִני – ֵאינֹו ָיכֹול
ד ְּב ַת ָּק ַנת ַא ֲחרֹו ִנים – הם "הגאונים ְל ִהָּפַרע ִמן ֶה ָעֵרב ַעד ֶׁש ִּיּ ָׁש ַבע ַהּלֹוֶוה ְּב ַת ָּק ַנת ַא ֲחרֹו ִנים ֶׁש ֵאין
לֹו ְּכלּוםֶׁ ,שָּמא ַי ֲעׂשּו ְקנּו ְנ ָיא ַעל ְנ ָכ ָסיו ֶׁשֶּל ָעֵרב.
הראשונים שעמדו אחר חיבור התלמוד"
ה ִמי ֶׁש ָה ָיה ָעֵרב ַל ֲח ֵברֹו ְּב ִמ ְלָוה ַעל ֶּפהּ ,ו ָבא ַהַּמ ְלֶוה ִל ְתּבֹ ַע
(מלווה ולווה ב,ב; וראה איגרת לר' פנחס הדיין,
ֶאת ֶה ָעֵרבַ ,ו ֲהֵרי ַהּלֹוֶוה ִּב ְמ ִדי ַנת ַה ָּים – אֹו ֵמר לֹו ֶה ָעֵרב ' ָה ֵבא
שילת ,עמ' תמג) ,שתיקנו שמשביעים את ְר ָא ָיה ֶׁשֹּלא ְּפָר ֲעָך ַהּלֹוֶוהַ ,ו ֲא ִני ֲאַׁשֵּלם ְלָך'.
הלווה שבועה חמורה כעין שלתורה
בנקיטת חפץ ,שאין לו מה לתת למלווה. החזר פירעון של הערב
ְקנּו ְנ ָיא – מרמה .לעיל ב ,ה. וָ 1עֵרב ֶׁש ָּק ַדם ְו ָנ ַתן ְל ַב ַעל חֹוב ֶאת חֹובֹו – ֲהֵרי ֶזה חֹו ֵזר
ה ִּב ְמ ִדי ַנת ַה ָּים – בחוץ לארץֶׁ .שֹּלא ְוגֹו ֶבה ִמן ַהּלֹוֶוה ָּכל ַמה ּ ֶׁשָּפַרע ַעל ָידֹוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ָה ְי ָתה
ִמ ְלָוה ַעל ֶּפה אֹו ְּבֹלא ֵע ִדים ְּכ ָלל.
ְּפָר ֲעָך ַהּלֹוֶוה – שב ִמלווה על פה ,נאמן
הלווה לטעון 'פרעתי' (לעיל יא,א). וַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָא ַמר לֹו ַהּלֹוֶוה ְּב ֵעת ֶׁשַּנ ֲעָׂשה לֹו
וֵ 2אין ַהּלֹוֶוה ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם לֹו ְּכלּום – ָעֵרב ' ָעְר ֵב ִני ְוַׁשֵּלם'ֲ .א ָבל ִאם ָע ַמד ֶזה ִּבְרׁשּות ַע ְצמֹו ְו ַנ ֲעָׂשה
לֹו ָעֵרב אֹו ַקְּב ָלן ,אֹו ֶׁש ָא ַמר לֹו ַהּלֹוֶוה ' ָעְר ֵב ִני' ְוֹלא ִהְרָׁשהּו
מפני שאין משלמים על סילוק נזק (בלשון
ֶׁש ִּי ֵּתן ְו ִי ְפַרע ַהחֹוב – ֵאין ַהּלֹוֶוה ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם לֹו ְּכלּום.
התלמוד "מבריח ארי מנכסי חברו" .ראה "מניעת
וְ 3ו ֵכן ַהּפֹוֵר ַע ְׁש ַטר חֹובֹו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ְעּתֹו – ֲא ִפּלּו
התביעה אינה הנאה" נדרים ו,ד ועוד).
ָה ָיה ַהחֹוב ַעל ַהַּמְׁשּכֹוןֵ ,אין ַהּלֹוֶוה ַח ָּיב ְּכלּום ְונֹו ֵטל ַמְׁשּכֹונֹו
וֶׁ 3שָּמאְ ...מ ַפ ֵּיס ֶאת ַהַּמ ְלֶוה ּומֹו ֵחל ְּב ִחָּנםַ ,ו ֲהֵרי ִאֵּבד ֶזה ַהּנֹו ֵתן ֶאת ְמעֹו ָתיוֶׁ ,שָּמא ָה ָיה ַהּלֹוֶוה
לֹו – הכלל :אין אדם חייב לפרוע לחברו ְמ ַפ ֵּיס ֶאת ַהַּמ ְלֶוהּ ,ומֹו ֵחל לֹו.
ששילם עבורו ,פרט למקום שיש בו נזק
ודאי.
