Page 666 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 666
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק כב 6 44
כתיבת אדרכתא ואפשרות הנידוי אַ 3א ְדַר ְכ ָּתא – כתב הרשאה מבית
אָׁ 3ש ְלמּו ַהּ ְׁשלִׁשים יֹום ְוֹלא ֵה ִביא – ֵּבית ִּדין ּכֹו ְת ִבין דין לבעל חוב למצוא "לדרוש ולחקור
ולהיות ידו נטויה על כל נכסים שימצאו
ַא ְדַר ְכ ָּתא ַעל ְנ ָכ ָסיוְ .ו ֵכן ִאם ָא ַמר ַּב ְּת ִחָּלה ְּכֶׁש ְּת ָבעֹו ' ֵאי ִני לו" (להלן ו )3שמהם ייגבה חובו.
ְמַׁשֵּלם' – ּכֹו ְת ִבין ַא ְדַר ְכ ָּתא ַעל ְנ ָכ ָסיו ִמ ָּידְ ,ו ֵאין קֹו ְב ִעין לֹו אדרכתא מארמית מלשון רדיפה (תרגום
ְז ַמןְ .ו ֵכן ִאם ֵאין ָׁשם ְׁש ָטרֶ ,אָּלא ִמ ְלָוה ַעל ֶּפה אֹו ֶׁשהֹו ָדה – יונתן לשופטים כ,מג .רש"י ב"מ טז,ב)ִ .מ ְל ָוה
ַעל ֶּפה – שיש עדים המעידים עליה.
ּכֹו ְת ִבין ַא ְדַר ְכ ָּתא ַעל ְנ ָכ ִסים ְּב ֵני חִֹרין ֶׁש ֵּיׁש לֹו. ֶׁשהֹו ָדה – על המלווה שהוא חייב
לשלם ,והחוב הוא ִמלווה על פה ,שאי
ב ָט ַען ְו ָא ַמר 'ְׁש ָטר ֶזה ֶׁשִּנ ְת ַק ֵּים ִּב ְפ ֵני ֶכם ְמ ֻזָּיף הּואַ ,ו ֲא ִני אפשר לגבות אותו מנכסים משועבדים.
ָא ִביא ְר ָא ָיה ַו ֲא ַבְּט ֶלּנּוְ ,ו ֵע ַדי ְּב ָמקֹום ְּפלֹו ִניְ ,ו ֵהם ְּפלֹו ִני ב ּו ִב ְט ָענֹות ֶׁשְּלדֹ ִפי – רק כדי להרוויח
ּו ְפלֹו ִני'ִ :אם ִנְר ָאה ַל ַּד ָּי ִנין ֶׁש ֵּיׁש ַמָּמׁש ִּב ְד ָבָריו – קֹו ְב ִעין לֹו
ְז ַמן ְל ָה ִביא ֵע ָדיו; ְו ִאם ִנְר ָאה ָל ֶהן ֶׁש ֵאינֹו ָּבא ֶאָּלא ַּב ֲע ִלילֹות זמן באמצעות הטלת ספק ופגםַ .אָּלם –
ְּד ָבִרים ּו ִב ְט ָענֹות ֶׁשְּלדֹ ִפי – אֹו ְמִרין לֹו 'ַׁשֵּלםְ ,ו ַא ַחר ָּכְךִ ,אם אדם אליםָׁ .ש ִליׁש – אדם שלישי ,שאינו
ֵיׁש ְלָך ְר ָא ָיה – ַי ֲח ִזיר'ְ .ו ִאם ָה ָיה ַהַּמ ְלֶוה ַאָּלםְ ,וֶׁשָּמא ֵאינֹו
צד לתביעה.
ָיכֹול ְל ַה ֲח ִזיר – ַמִּני ִחין ַעל ְי ֵדי ָׁש ִליׁש.
גֵׁ 1ש ִני ַו ֲח ִמיִׁשי ְוֵׁש ִני – שלושה ימים
גָ 1ק ְבעּו לֹו ְז ַמן ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה ּו ְל ַבֵּטל ַהּ ְׁש ָטרְ ,ו ִהִּגי ַע ַה ְּז ַמן
שמתכנס בהם בית דיןִּ .פ ְת ָחא – שטר
ְוֹלא ָּבא – ַמ ְמ ִּתי ִנין לֹו ֵׁש ִני ַו ֲח ִמיִׁשי ְוֵׁש ִניֹ .לא ָּבא – ּכֹו ְת ִבין נידוי (ראה תלמוד תורה ו,יד ,סעיף ד) ,פתחא
ָע ָליו ִּפ ְת ָחא ּו ְמַׁשְּמ ִתין אֹותֹוּ ,ו ַמ ְמ ִּתי ִנין לֹו ְוהּוא ְּב ִנּדּויֹו – פתח ,התחלה של סדרת פעולות של
בית הדין לגביית החובְ .מַׁשְּמ ִתין – נידוי
ִּתְׁש ִעים יֹום: שהוא הרחקה חברתית (תלמוד תורה ה,ד).
גְׁ 2שלִׁשים ִראׁשֹו ִנים – ֶׁשָּמא הּוא טֹוֵר ַח ִל ְלוֹות ָמעֹות; דַ 1מ ֲה ַלְך ְׁש ֵני ָי ִמים אֹו ָּפחּות – כדי
ֶא ְמ ָצ ִע ִּיים – ֶׁשָּמא הּוא טֹוֵר ַח ִל ְמּ ֹכר; ַא ֲחרֹו ִנים – ֶׁשָּמא שיספיק השליח ללכת ולהודיע ללווה,
ַהּלֹו ֵק ַח ִמֶּמּנּו טֹוֵר ַח ְל ָה ִביא ָמעֹותָׁ .ש ְלמּו ַה ִּתְׁש ִעים יֹום ְוֹלא ויוכל הלווה להגיע למושב בית הדין
ָּבא – ֵּבית ִּדין ּכֹו ְת ִבין ַא ְדַר ְכ ָּתא ַעל ְנ ָכ ָסיוּ ,ו ַמ ִּתיִרין לֹו ִנּדּויֹו. ולשטוח בפניהם את טענותיוֵ .אין
ְצִרי ִכין ְלהֹו ִדיעֹו – מפני שכבר המתינו
דֵ 1אין ּכֹו ְת ִבין ַא ְדַר ְכ ָּתא ַעל ְנ ָכ ָסיו ַעד ֶׁשּׁשֹו ְל ִחין ּומֹו ִדי ִעין
לו תשעים יום ,ולא בא.
לֹו; ְוהּוא ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָקרֹוב ְל ֵבית ִּדין ַמ ֲה ַלְך ְׁש ֵני ָי ִמים אֹו ָּפחּות.
ָי ֵתר ַעל ֶזה – ֵאין ְצִרי ִכין ְלהֹו ִדיעֹו. דַ 2הּ ְׁש ָטר ַעל ַהִּפ ָּקדֹון – שהתביעה
דַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָה ָיה ָּכל ַה ִּתְׁש ִעים יֹום ִנְׁש ָמט הייתה על פיקדון שהנתבע היה מופקד
על שמירתו ,כגון שכפר בפיקדון שניתן
ְואֹו ֵמר ' ַע ָּתה ָאבֹוא ְו ָא ִביא ְר ָא ָיה ַו ֲא ַבֵּטל ַהּ ְׁש ָטר'ֲ .א ָבל ִאם בפני עדים ,בהשוואה להלוואה שניתנה
ָא ַמר ' ֵאי ִני ָּבא ְל ֵבית ִּדין' – ִמ ָּיד ּכֹו ְת ִבין ַא ְדַר ְכ ָּתא ַעל ְנ ָכ ָסיו, להוצאה ,וייתכן שאין לו ממה להשיב,
ֵּבין ַעל ַה ַּקְר ָקעֹות ֵּבין ַעל ַהִּמַּט ְל ְט ִליןְ .ו ֵכן ִאם ָה ָיה ַהּ ְׁש ָטר ובית דין נותן לו זמן להשיג כסף אף
ַעל ַהִּפ ָּקדֹון – ֵאין ַמ ְמ ִּתי ִנין לֹו ִּתְׁש ִעים יֹוםֶ ,אָּלא ּכֹו ְת ִבין
באמצעות מכירת נכסיו.
ַא ְדַר ְכ ָּתא ַעל ְנ ָכ ָסיו ִמ ָּיד.
ה ֶזה ֶׁש ָא ַמְרנּו (לעיל ג) ֶׁש ִאם ֹלא ָּבא ְּבסֹוף ַה ִּתְׁש ִעים ּכֹו ְת ִבין
ַא ְדַר ְכ ָּתא ַעל ְנ ָכ ָסיו – ַעל ַה ַּקְר ָקעֹותֲ .א ָבל ַהִּמַּט ְל ְט ִלין – ֲא ִפּלּו
ַא ַחר ִּתְׁש ִעיםָּ ,כל ְז ַמן ֶׁשהּוא אֹו ֵמר ' ַע ָּתה ָא ִביא ְר ָא ָיה ַו ֲא ַבֵּטל
