Page 663 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 663
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק כא 641
א 3הֹורּו וכו' – הגאונים הורו להיטיב א 3הֹורּו ְּגאֹו ִנים ְּגדֹו ִלים ַו ֲח ָכ ִמים ְו ָא ְמרּוֹ :לא ִי ְה ֶיה ַהּלֹו ֵק ַח
עם הלוקחֹ .לא ִי ְה ֶיה וכו' – מגיע לקונה ַרע ּכֹ ַח ִמּיֹוֵרד ִלְׂש ֵדה ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא ִּבְרׁשּותֶׁ ,שּ ָׁש ִמין לֹו ְו ָידֹו
ַעל ַה ַּת ְחּתֹו ָנה; ְל ִפי ָכְךִ ,אם ִהְׁשִּבי ַח ַהּלֹו ֵק ַח ְּב ֵמ ָאה ְוהֹו ִציא
לקבל את הוצאותיו ומחצית מן השבח, ֲח ִמּ ִׁשים – נֹו ֵטל ָּכל ַההֹו ָצ ָאה ַו ֲח ִצי ַהּ ֶׁש ַבח ַה ָּי ֵתר ַעל ַההֹו ָצ ָאה,
מפני שהקונה ירד לשדה ברשות (את
המחצית השנייה של השבח שנטרף,
יוכל הקונה לגבות מן המוכר)ִ .מּיֹוֵרד ְו ַה ֵח ִצי ִעם ַה ֶּקֶרן הּוא ֶׁשּטֹוֵרף ַּב ַעל חֹובּ .ו ְד ָבִרים ֶׁשְּל ַט ַעם ֵהם,
ִלְׂש ֵדה ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא ִּבְרׁשּות – המעבד ְו ָכְך ָראּוי ָלדּון.
את שדה חברו בלא רשותו – נוטל
את הוצאותיו ,כמבואר במקום אחר: אְ 4וחֹו ֵזר ַהּלֹו ֵק ַח ְוגֹו ֶבה ַה ֶּקֶרן ִמִּנ ְכ ֵסי ִׁש ְמעֹוןַ ,אף ִמן
"היורד לתוך שדה חברו שלא ברשות
ונטעה :אם היתה שדה העשויה ליטע ַהְּמֻׁש ְעָּב ִדין ֶׁשָּמ ַכר אֹו ָנ ַתן ֵמ ַא ַחר ְז ַמן ֶׁשָּמ ַכר ּבֹו ְל ֵלִויֲ .א ָבל
– אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה ַהּ ֶׁש ַבח ֶׁשָּטַרף ִמֶּמּנּו ַּב ַעל חֹובֵּ ,בין ֶח ְציֹו ֵּבין ֻּכּלֹו – ֵאין ֵלִוי
זו ִלְּט ָעּה ,ונוטל מבעל השדה; ואם אינה ּגֹו ֵבהּו ֶאָּלא ִמְּנ ָכ ִסים ְּב ֵני חִֹרין ֶׁשְּלִׁש ְמעֹוןֶׁ ,ש ַּת ָּק ַנת עֹו ָלם ִהיא
עשויה ִלַּטע – ׁשמין לו [מחשבים את ֶׁשֹּלא ִי ְגֶּבה ַהּ ֶׁש ַבח ְוֹלא ַהֵּפרֹות ֶׁש ָא ַכל ַהַּג ְז ָלן ְוֹלא ְמזֹון ָה ִאּ ָׁשה
הוצאותיו בהשוואה לשבח] ,וידו על ְו ַהָּבנֹות ִמְּנ ָכ ִסים ְמֻׁש ְעָּב ִדיןֶׁ ,ש ֵאּלּו ְּד ָבִרים ֶׁש ֵאין ָל ֶהן ִק ְצָּבה.
התחתונה [נוטל את הסכום הפחות מבין
ההוצאות או השבח]" (גזלה ואבדה י,ד). ּו ִמ ֻּקֵּלי ְּכ ֻתָּבה – ֶׁשֹּלא ִּת ְטרֹף ִאּ ָׁשה ִמן ַהּ ֶׁש ַבח ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה.
הלוקח עדיף מן הגזלן ,שהרי הוא נוטל
אְ 5ו ָלָּמה ִי ְטרֹף ַּב ַעל חֹוב ֲח ִצי ַהּ ֶׁש ַבח ִּב ְל ַבד ַהָּבא ֵמ ֲח ַמת נוסף על הוצאותיו גם מחצית מן השבח.
ְל ִפי ָכְך וכו' – בעל החוב (הטורף) נוטל הֹו ָצ ָאה? ְל ִפי ֶׁש ַהּ ֶׁש ַבח ָּבא ְל ַא ַחר ֶׁשָּלָוה ֵמְראּו ֵבן ּו ְל ַא ַחר
125דינר ,והקונה נוטל 75דינר. ֶׁשָּמ ַכר ְל ֵלִויְ ,ו ִנ ְמ ָצא ְראּו ֵבן ְו ֵלִוי ִּכְׁש ֵני ַּב ֲע ֵלי חֹובֹות ְלִׁש ְמעֹון,
ְו ַהּ ֶׁש ַבח ִּכ ְנ ָכ ִסים ֶׁשָּבאּו לֹו ַא ַחר ֶׁשָּלָוה ִמּ ְׁש ֵני ֶהםֶׁ ,ש ֵהן חֹו ְל ִקין
אַ 4ה ֶּקֶרן – הכסף ששילם בעד השדה.
ְּכ ֶא ָחדְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל כ,א).
ֵּבין ֶח ְציֹו ֵּבין ֻּכּלֹו – כלעיל אַּ .1ת ָּק ַנת
עֹו ָלם – תקנה חברתית" ,שאין מוציאין
מיד הקונה [משמעון] אלא בחובות אְ 6ל ִפי ָכְךְ ,ראּו ֵבן ֶׁשָּלָוה ִמּ ִׁש ְמעֹון ָמ ֶנה ְו ָכ ַתב לֹו 'ֶׁש ֲא ִני ָע ִתיד
ידועים מפורסמים ששעבודם חזק"
ִל ְקנֹות ְמֻׁש ְעָּבד ְלָך'ְ ,ו ָח ַזר ְו ָל ָוה ִמֵּל ִוי ָמא ַת ִים ְו ָכ ַתב לֹו 'ֶׁש ֲא ִני (פה"מ גטין ה,ג) ,והחוב על ההוצאות
והשבח הולך ומצטבר ,ואין לו קצבה,
ולא יצא שמעו אל הקונים משמעון, ָע ִתיד ִל ְקנֹות ְמֻׁש ְעָּבד ְלָך'ְ ,ו ָק ָנה ַא ַחר ָּכְך ָׂש ֶדה ּו ְמ ָכָרּה ִליהּו ָדה
ולכן יישאר חוב זה על שמעון כשאר ְּב ֵמ ָאה ַו ֲח ִמּ ִׁשיםְ ,ו ִהְׁשִּבי ָחּה ְיהּו ָדה ְּבהֹו ָצ ָאתֹוַ ,ו ֲהֵרי ִהיא ָׁשָוה
כל החובותְ .וֹלא ַהֵּפרֹות ֶׁש ָא ַכל ַהַּג ְז ָלן ְׁשלׁש ֵמאֹות – טֹוֵרף ִׁש ְמעֹון ְו ֵלִוי ַה ֶּקֶרן ְוחֹו ְל ִקין אֹותֹו ְּבָׁשֶוה,
– "גזל שדה ואכל פירותיה – משלם כל ְו ִנ ְמ ָצא ְּב ַיד ֶזה ֲח ִמּ ָׁשה ְוִׁש ְב ִעים ּו ְב ַיד ֶזה ֲח ִמּ ָׁשה ְוִׁש ְב ִעים.
הפירות שאכל מנכסים בני חורין" (גזלה
ואבדה ט,ה)ְ .מזֹון ָה ִאּ ָׁשה ְו ַהָּבנֹות – שבית הדין מוכר את נכסי שיעור חלוקת 300דינר סך כל
המת ,כדי שייזונו אלמנתו ובנותיו הרווקות מנכסיוֶׁ .שֹּלא החוב הנכסים
ִּת ְטרֹף – "ואינה טורפת בכתובתה [ממי שקנה מבעלה] 225 150
משבח שהשביח הלוקח ,אף על פי שבעל חוב גובה את 200 450
175 37.5 37.5 השבח 425
השבח .ודברים אלו מקולי כתובה הן" (אישות טז,ה). 25 25 25 375
150 325
א 5חֹו ְל ִקין ְּכ ֶא ָחד – בתנאי שכתב למלווה שהוא משעבד 125 300 275
100 225
לו גם את מה שהוא עתיד לקנות. 150
75
50 הקרן 100
50
הלכות א-6א :7בדומה לדגם הכלים השלובים 75 75 0
(לעיל איור כ,ד) .תשלום הקרן מסומן באפור בהיר,
25
ותשלום השבח באפור כהה.
שמעון לוי יהודה יהודה לוי שמעון 0
דגם כלים שלובים
