Page 655 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 655
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק יז-יח 633
טִ 3לְׁש ָטר ֶׁש ֵאין ּבֹו ְז ַמן ְּכ ָלל ֶׁשהּוא טִ 3מָּכאן ַא ָּתה ָל ֵמד ֶׁשּ ְׁש ָטר ֶׁש ֵאין ּבֹו ֵׁשם ָמקֹום ֶׁשִּנ ְכ ַּתב
ָּכֵׁשר – לגבות בו ,אך לא לטרוף מנכסים ּבֹו – ָּכֵׁשר ְל ָכל ָּד ָברְ .והּוא ַה ִּדין ִלְׁש ָטר ֶׁש ֵאין ּבֹו ְז ַמן ְּכ ָלל,
ֶׁשהּוא ָּכֵׁשר; ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵעדּות זֹו ֵאין ַא ָּתה ָיכֹול ַל ֲה ִזי ָמּה,
משועבדים ,שהרי אין ידוע בבירור מתי
התחיל השעבודֶׁ .ש ֵעדּות זֹו ֵאין ַא ָּתה
ֵאין ְמ ַד ְק ְּד ִקין ְּב ִדי ֵני ָממֹונֹות ִּב ְד ִריָׁשה ַו ֲח ִקי ָרהְּ ,כמֹו ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר ָיכֹול ַל ֲה ִזי ָמּה – ההזמה היא חשיפת
העדים כעדי שקר .אפשר להזים עדים,
אם באו עדים אחרים והעידו שבאותו (עדות ג,א)ְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִּת ְנ ֹעל ֶּד ֶלת ִּב ְפ ֵני לֹוִויןּ .ו ְל ִפי ָכְך ִׁש ְטֵרי חֹוב
הזמן שהעדים הראשונים טוענים שראו ַהְּמ ֻא ָחִרין ְּכֵׁשִריןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ַא ָּתה ָיכֹול ַל ֲה ִזי ָמןְּ ,כמֹו
את העדות ,הם היו עמהם במקום אחר. ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר ִּב ְמקֹומֹו (להלן כג,ב).
וכיוון שלא נכתב בשטר לא מקום
כתיבתו ולא זמן כתיבתו ,אי אפשר להזים את עדי השטרֵ .אין ְמ ַד ְק ְּד ִקין וכו' – אין מתעמקים בחקירת העדים כפי
שמתעמקים בדיני נפשות .החקירה היא סדרת שאלות יסודיות הבאות לבחון את מידת הדיוק בשאלת הזמן והמקום,
והדרישה היא סדרת שאלות שמטרתן לעמוד על תיאור המעשה במדויק (על תקנות נוספות להקל על הלווים ,ראה לעיל ביאור
ב,ב)ְּ .כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִּת ְנעֹל ֶּד ֶלת ִּב ְפ ֵני לֹו ִוין – אף על פי שמן התורה ,עדות שאי אפשר להזימה אינה עדות (סנהדרין מא,א).
לכן ראוי היה לחקור את העדים כדי לדעת את מקום העדות ואת זמנה המדויק .אך חכמים הקלו בדיני ממונות לקבל
עדות שאי אפשר להזים אותה ,וביטלו את הצורך בדרישה וחקירה כדי למנוע מן המלווה הפסד העלול להיגרם לו
עקב פסילת העדות ,אם יסתרו העדים זה את דבריו של זה או שלא יידעו היכן ומתי התרחשה העדותִׁ .ש ְטֵרי חֹוב
ַהְּמ ֻא ָחִרין – שמצוין בהם זמן מאוחר מן הזמן שנכתב השטר.
ּ ֶפ ֶרק ְׁשמֹו ָנה ָע ָׂשר
גבייה מנכסי הלווה וטריפה יח
אְ 1ס ָתם – אפילו במלווה על פה. גבייה וטריפה בקרקעות ומטלטלין
ַמ ְגִּבין אֹותֹו ֵּבית ִּדין – "גובין לו חובו אַ 1הַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ְס ָתם – ֲהֵרי ָּכל ְנ ָכ ָסיו ַא ֲחָר ִאין ְו ָעְר ָב ִאין
עד פרוטה אחרונה מכל המיטלטלין
שימצאו לו .ואם לא הספיקו המיטלטלין ְלחֹוב ֶזהְ .ל ִפי ָכְךְּ ,כֶׁש ָּיבֹוא ִל ְגּבֹותּ ,תֹו ֵב ַע ֶאת ַּב ַעל חֹובֹו
ְּת ִחָּלהִ :אם ָמ ָצא ִעּמֹו ְנ ָכ ִסיםֵּ ,בין ִמַּט ְל ְט ִלין ֵּבין ַקְר ָקעֹות –
– גובין מן הקרקע" (לעיל א,ד). ּגֹו ֶבה ֵמ ֶהן ִּבְרצֹון ַהּלֹוֶוה; ְו ִאם ֹלא ָנ ַתן לֹו ַהּלֹוֶוה ִמ ַּד ְעּתֹו –
אְּ 2כ ֶנ ֶגד ְׁש ַטר חֹובֹו – ניתן לטרוף ַמ ְגִּבין אֹותֹו ֵּבית ִּדין.
רק ב ִמלווה בשטרַ .הָּלקֹוחֹות – אֹ 2לא ִה ְסִּפיק לֹו ָּכל ַהִּנ ְמ ָצא ְּכ ֶנ ֶגד ְׁש ַטר חֹובֹו – ֲהֵרי ֶזה ּגֹו ֶבה
הקונים ,שהיה עליהם לברר אם
השדה משועבדת .עקרונית ,הקרקעות ִמָּכל ַה ַּקְר ָקעֹות ֶׁש ָהיּו ַלּלֹוֶוהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן ַע ָּתה ְמכּוִרין
משועבדות לחוב אף אם השעבוד אינו ַל ֲא ֵחִרים אֹו ְנתּו ִנים ְּב ַמ ָּת ָנה; הֹו ִאיל ּו ָמ ַכר ַהּלֹוֶוה אֹו ָנ ַתן ַא ַחר
כתוב בשטר החוב ,כיוון "שאחריות ֶׁשִּנְׁש ַּת ְעֵּבד ְּבחֹוב ֶזה – ֲהֵרי ֶזה מֹו ִציא ִמ ַּיד ַהָּלקֹוחֹות אֹו ִמ ַּיד
[שלא נכתבה] טעות סופר הוא" (זכייה
ומתנה ה,ח) .אבל אם נכתב במפורש שאין ַּב ֲע ֵלי ַהַּמ ָּתנֹותְ .ו ֶזה הּוא ַהִּנ ְקָרא 'טֹוֵרף'.
אחריות על ההלוואה – הקרקעות אינן
אַּ 3בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ַקְר ָקעֹות ֶׁש ָהיּו לֹו ְּב ֵעת ֶׁשָּלָוה.
משועבדות.
ֲא ָבל ְנ ָכ ִסים ַהָּב ִאין לֹו ְל ַא ַחר ֶׁשָּלָוה – ֹלא ִנְׁש ַּת ְעְּבדּו ְל ַב ַעל
אְ 3ו ֵאינֹו טֹוֵרף אֹו ָתן – מן הלקוחות, חֹובְ ,ו ֵאינֹו טֹוֵרף אֹו ָתןְ .ו ִאם ִה ְת ָנה ָע ָליו ֶׁשָּכל ְנ ָכ ִסים ֶׁש ִּי ְק ֶנה
ִי ְהיּו ְמֻׁש ְעָּב ִדין ְל ִהָּפַרע ֵמ ֶהןְ ,ו ָק ָנה ַא ַחר ֶׁשָּלָוה ּו ָמ ַכר אֹו ָנ ַתן
אבל גובה מן הלווה עצמו.
– ֲהֵרי ַּב ַעל חֹוב טֹוֵרף ֵמ ֶהן.
