Page 652 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 652

‫םיטפשמ רפס‪      ‬הולוו והומל לכותה‪      ‬פרק טז	‬                                                      ‫‪	630‬‬

                                         ‫שטר חוב שאצל השליש או המלווה‬                                 ‫ח  ָׁש ִליׁש – אדם שלישי‪ ,‬שהמלווה‬

‫ח  ְׁש ָטר ֶׁש ָה ָיה ְּב ַיד ָׁש ִליׁש‪ְ ,‬והֹו ִציאֹו ִמ ַּת ַחת ָידֹו ְּב ֵבית ִּדין‬                 ‫מודה שהאמינו ומסר לו את שטר חובו‪.‬‬
                                                                                                      ‫ְמ ֻק ָּים – מאושר בבית דין שהחתימות‬
‫ְו ָא ַמר 'ָּפרּו ַע הּוא' – ֶנ ֱא ָמן‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ַהּ ְׁש ָטר ְמ ֻק ָּים; ֶׁש ִאּלּו‬           ‫שבו אינן מזויפות‪ ,‬ולכן הוא תקף‪ֵ .‬אינֹו‬
‫ָר ָצה‪ָ ,‬ה ָיה ׂשֹוְרפֹו אֹו קֹוְרעֹו‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ֵמת ַהּ ָׁש ִליׁש‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ָצא ְּכ ָתב‬             ‫ֶאָּלא ִּכ ְמַׂש ֵחק – אין לכתיבה זו משמעות‬
‫יֹו ֵצא ִמ ַּת ַחת ְי ֵדי ַהּ ָׁש ִליׁש ֶׁשּ ְׁש ָטר ֶזה ַהֻּמָּנח ֶא ְצלֹו ָּפרּו ַע – ֲהֵרי‬
‫ֶזה ָּפרּו ַע‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ֵע ִדים ַעל ַהְּכ ָתב‪ֲ .‬א ָבל ְּכ ָתב ֶׁש ָּי ָצא‬                                          ‫משפטית‪.‬‬
‫ִמ ַּת ַחת ְי ֵדי ַהַּמ ְלֶוה ֶׁשּ ְׁש ָטר ְּפלֹו ִני ָּפרּו ַע – ֲא ִפּלּו ָה ָיה ִּב ְכ ַתב ְי ֵדי‬
                                                                                                      ‫ט   ָהיּו ֵע ִדים ַעל ַהְּכ ָתב – היו עדים‬
                            ‫ַהַּמ ְלֶוה‪ֵ ,‬אינֹו ֶאָּלא ִּכ ְמַׂש ֵחק‪.‬‬
                                                                                                      ‫חתומים על השובר (האישור) שביד‬
‫ט   ָהיּו ֵע ִדים ַעל ַהְּכ ָתב‪ִ :‬אם ָהיּו ְמ ֻק ָּי ִמין – ֲהֵרי ַהּ ְׁש ָטר‬                         ‫המלווה‪ ,‬המעידים שכבר נפרע החוב‪.‬‬
                                                                                                      ‫ֲהֵרי ַהּ ְׁש ָטר ָּפרּו ַע – שבית הדין לא היו‬
‫ָּפרּו ַע; ְו ִאם ֵאין ָע ָליו ִקּיּום – ִיׁ ָּש ֲאלּו ָה ֵע ִדים ַהחֹו ְת ִמין ַעל‬                   ‫מקיימים את השובר לולא נפרע השטר‬
‫ֶזה ַהּׁשֹו ֵבר‪ִ :‬אם ֹלא ָי ְדעּו‪ ,‬אֹו ֶׁש ֵאין ָה ֵע ִדים ְמצּו ִיין – הֹו ִאיל‬                      ‫(רש"י ב"מ כא)‪ֵ .‬אין ַהּׁשֹו ֵבר ְּכלּום – כיוון‬
‫ּו ִמ ַּת ַחת ְי ֵדי ַהַּמ ְלֶוה אֹו ִמ ַּת ַחת ְי ֵדי יֹוְרָׁשיו ָי ָצא‪ֵ ,‬אין ַהּׁשֹו ֵבר‬            ‫שייתכן שהכין אותו המלווה כדי לתת‬
                                                                                                      ‫אותו ללווה לכשיפרע את חובו‪ ,‬ועדיין‬
                                               ‫ְּכלּום‪.‬‬
                                                                                                                                ‫לא נפרע‪.‬‬
‫י   ִנ ְמ ָצא ַהּ ְׁש ָטר ֵּבין ְׁש ָטרֹות ְּפרּו ִעין – ֲהֵרי ֶזה ָּפרּו ַע‪ְ ,‬ו ַאף‬
                                                                                                      ‫י   ִנ ְמ ָצא ַהּ ְׁש ָטר וכו' – השטר שהשובר‬
‫ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ֵע ִדים ַעל ַהְּכ ָתב ַהִּנ ְמ ָצא‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ִנ ְמ ָצא ָּכתּוב‬
‫ְּבגּופֹו ֶׁשַּלּ ְׁש ָטר‪ֵּ ,‬בין ִמְּל ָפ ָניו ֵּבין ֵמ ַא ֲחָריו ַו ֲא ִפּלּו ִּב ְק ָצתֹו‪,‬‬          ‫מתייחס אליו‪ַ .‬הְּכ ָתב ַהִּנ ְמ ָצא – השובר‬
‫ֶׁשּ ְׁש ָטר ֶזה ָּפרּו ַע‪ ,‬אֹו ִנ ְפַרע ִמֶּמּנּו ָּכְך ְו ָכְך – עֹוִׂשין ַעל ִּפי‬                  ‫שביד המלווה‪ַ .‬ו ֲא ִפּלּו ִּב ְק ָצתֹו – בקצה‬
‫ַהְּכ ָתב‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ַעל ַהְּכ ָתב ֵע ִדים‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי‬
‫ֶׁש ָּי ָצא ִמ ַּת ַחת ְי ֵדי ַהַּמ ְלֶוה; ֶׁש ִאּלּו ֹלא ִנ ְפַרע‪ֹ ,‬לא ָה ָיה ּכֹו ֵתב‬                                           ‫השטר‪.‬‬

                                           ‫ַעל ַהּ ְׁש ָטר‪.‬‬                                           ‫יא   ַעד ֶׁש ָּיבֹוא ֵא ִל ָּיהּו – עד שיבוא‬

                                                          ‫שטר חוב לא ברור‬                             ‫אליהו הנביא בזמן הגאולה (מלכים יב‪,‬ב)‬
                                                                                                      ‫ויודיענו למי שייכת האבדה‪ .‬משל לזמן‬
‫יא   ַהּמֹו ֵצא ְׁש ָטר ֵּבין ִׁש ְטרֹו ָתיו‪ְ ,‬ו ֵאין ָידּו ַע ַמה ִּטיבֹו – ִי ְה ֶיה‬
                                                                                                               ‫בלתי מוגבל שיש בו תקווה‪.‬‬
                                ‫ֻמָּנח ַעד ֶׁש ָּיבֹוא ֵא ִל ָּיהּו‪.‬‬
                                                                                                      ‫יב   ַהָּגדֹול ָּפרּו ַע ְו ַה ָּק ָטן ֵאינֹו ָּפרּו ַע –‬
‫יב   ָהאֹו ֵמר ְל ָב ָניו 'ְׁש ָטר ֵּבין ִׁש ְטרֹו ַתי ָּפרּו ַע‪ְ ,‬ו ֵאי ִני יֹו ֵד ַע ֵאי‬
                                                                                                      ‫שאחד מהם ודאי פרוע‪ ,‬ומן הספק גובה‬
‫ֶזה הּוא' – ִׁש ְטרֹו ָתיו ֻּכָּלן ְּפרּו ִעין‪ִ .‬נ ְמ ָצא ְל ֶא ָחד ָׁשם ְׁש ַנ ִים‬                   ‫את הסכום הפחות‪ .‬חֹוב ְלָך ְּב ָי ִדי ָּפרּו ַע –‬
‫– ַהָּגדֹול ָּפרּו ַע‪ְ ,‬ו ַה ָּק ָטן ֵאינֹו ָּפרּו ַע‪ָ .‬א ַמר ַל ֲח ֵברֹו 'ְׁש ָטר ְלָך‬               ‫משפט דו משמעי‪ :‬סך כל החוב שלווית‬
‫ְּב ָי ִדי ָּפרּו ַע' – ַהָּגדֹול ָּפרּו ַע‪ְ ,‬ו ַה ָּק ָטן ֵאינֹו ָּפרּו ַע; 'חֹוב ְלָך ְּב ָי ִדי‬    ‫ממני או אחד מן השטרות המעיד‬
                                                                                                      ‫שלווית ממני (מ"מ בשם הר"י מיגאש)‪ֻּ .‬כָּלן‬
               ‫ָּפרּו ַע' – ְׁש ָטרֹות ֶׁש ֵּיׁש לֹו ָע ָליו ֻּכָּלן ְּפרּו ִעין‪.‬‬
                                                                                                                    ‫ְּפרּו ִעין – מפני הספק‪.‬‬
   647   648   649   650   651   652   653   654   655   656   657