Page 650 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 650
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק טז 628
המחאת חוב על ידי חייב גַ 1ח ָּיב ְלִׁש ְמעֹון ָמ ֶנה – וכן הדין
גְ 1ראּו ֵבן ֶׁש ָה ָיה ַח ָּיב ְלִׁש ְמעֹון ָמ ֶנהְ ,ו ָא ַמר ִׁש ְמעֹון ִלְראּו ֵבן בפיקדוןְּ .ת ֵנהּו ְל ֵלִוי – ששמעון חייב
' ָמ ֶנה ֶׁש ֵּיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך – ְּת ֵנהּו ְל ֵלִוי' ְו ָהיּו ְׁש ָלְׁש ָּתן עֹו ְמ ִדיןְ ,ו ִקֵּבל ללוי כסףְ .ו ָהיּו ְׁש ָלְׁש ָּתן עֹו ְמ ִדין –
ֵלִויְ ,ו ִנ ְמ ָצא ְראּו ֵבן ָע ִניְ ,ו ֵאין לֹו ַמה ּ ֶׁש ִּי ְגֶּבה ִמֶּמּנּו – ֲהֵרי ֵלִוי
הדבר נעשה בנוכחות שלושתםְ .ו ִקֵּבל
ֵלִוי – הסכיםֵ .אינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו ֶׁש ֲהֵרי
חֹו ֵזר ְּבחֹובֹו ַעל ִׁש ְמעֹוןֶׁ ,ש ֶּזה ִה ְט ָעהּוְ .ו ִאם ָי ַדע ֵלִוי ֶׁשהּוא ִקֵּבל – "ואין אחד משלשתן יכול לחזור
ָע ִני ,אֹו ֶׁש ָה ָיה ָעִׁשיר ְּבאֹו ָתּה ָׁש ָעה ְו ֶה ֱע ִני – ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר בו .ודבר זה [העברת החוב בדיבור
במעמד שלושתם] אמרו חכמים שהיא
ּבֹוֶׁ ,ש ֲהֵרי ִקֵּבל. הלכה שאין לה טעם [תקנה מיוחדת
גָ 2ט ַען ֵלִוי ֶׁש ָה ָיה ְראּו ֵבן ָע ִני ְו ִה ְט ָעהּוְ ,וִׁש ְמעֹון אֹו ֵמר ' ָעִׁשיר של חכמים שאינה על פי כללי הקניין
הרגילים ,שהרי אין אדם יכול להקנות
ָה ָיה ְו ֶה ֱע ִני' – ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁש ַעל ִׁש ְמעֹון ְל ָה ִביא ְר ָא ָיהְ ,ו ַא ַחר ָּכְך דבר שאין בו ממש] ,לפיכך אין למדין
ִיָּפ ֵטר ֵמחֹוב ֵלִוי; ֹלא ִי ְה ֶיה ֶאָּלא ׁשֹו ֵבר ְּב ָידֹו ,אֹו ְמִרין לֹו ' ַק ֵּים ממנה לדין אחר" (מכירה ו,ח).
ׁשֹו ֶבְרָך ְו ִהָּפ ֵטר'. גֹ 2לא ִי ְה ֶיה ֶאָּלא ׁשֹו ֵבר וכו' – לא יהיה
כוחה של ההמחאה גדול מכוח השובר
המחאת חוב על ידי אדם שלישי (אישור על החזרת החוב) המוצג על ידי
הלווה ,שאומרים ללווהַ :ק ֵּים ׁשֹו ֶבְרָך –
דְּ 1כ ָבר ֵּב ַא ְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ֶמ ָּקח ּו ִמ ְמָּכר (מכירה ו,ט) ֶׁש ְראּו ֵבן הוכח שהשובר שבידך אינו מזויף (הוכח
שחתימות העדים בו אינן מזויפות).
ֶׁשֹּלא ָה ָיה לֹו ֵא ֶצל ִׁש ְמעֹון ְּכלּוםְ ,ו ָה ָיה ְראּו ֵבן ַח ָּיב ְל ֵלִוי
ָמ ֶנהְ ,ו ִה ְמ ָחהּו ֵא ֶצל ִׁש ְמעֹון – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִה ְמ ָחהּו ְּב ַמ ֲע ַמד וגם כאן שמעון צריך להביא ראיה
ְׁש ָלְׁש ָּתןֹ ,לא ָק ָנהְ ,ו ִאם ָר ָצה ִׁש ְמעֹון ֶׁשֹּלא ִי ֵּתן – ֹלא ִי ֵּתן; ְו ִאם שהיה ראובן עשיר בשעת ההמחאה.
והדברים אמורים בשלוי מוציא שטר
ָנ ַתן – חֹו ֵזר ְוגֹו ֶבה ֵמְראּו ֵבןֶׁ ,ש ֲהֵרי ַעל ִּפיו ָנ ַתן. כנגד שמעון ,ועל שמעון מוטלת טענת
דְ 2ו ֵכן ִאם ָר ָצה ֵלִוי ַל ֲחזֹר ּבֹו ְולֹו ַמר ' ֵאי ִני רֹו ֶצה ִל ְגּבֹות ההוכחה .אך אם ההלוואה הייתה בעל
פה ,נטל ההוכחה מוטל על לוי ,מפני
ששמעון נאמן בשבועת היסת שראובן ִמּ ִׁש ְמעֹון' – חֹו ֵזר ְוגֹו ֶבה חֹובֹו ֵמ ְראּו ֵבן; ְו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּפ ַרע
היה עשיר ונעשה עני ,מתוך שהיה יכול
ִמ ְק ָצתֹו ִמּ ִׁש ְמעֹון ,חֹו ֵזר ְוגֹו ֶבה ַהּ ְׁש ָאר ֵמְראּו ֵבן. לטעון שכבר פרע את חובו (מ"מ).
הֶ 1ח ְנָו ִני ֶׁש ָה ָיה נֹו ֵתן ְל ַב ַעל ַהַּב ִית ִמן ַה ֲחנּות ָּכל ַמה ּ ֶׁש ִּיְר ֶצה דְּ 1כ ָבר ֵּב ַאְרנּו – "היה ראובן חיב
ְּבתֹוַרת ַה ְלָו ָאהּ ,ו ַמִּקיפֹו ַעד ֶׁש ִּי ְת ַקֵּבץ ַהּ ֹכל ּופֹוֵר ַע לֹוְ ,ו ָא ַמר ללוי מאה זוז ,ואמר לשמעון 'תן ללוי
לֹו ַּב ַעל ַהַּב ִית ' ֵּתן ְלפֹו ֲע ִלי ֶס ַלע' אֹו ' ְל ַב ַעל חֹו ִבי ָמ ֶנה ֶׁש ֵּיׁש לֹו
זה מאה זוז שאני חיב לו עד שאתן לך'
או 'עד שאעשה עמך חשבון' ,ואמר לו
'הין' ,וקבל לוי – כל אחד משלשתן ֶא ְצ ִלי'ַ ' ,ו ֲא ִני ֶא ֵּתן ְלָך'ַ ,ו ֲה ֵרי ַה ֶח ְנ ָו ִני אֹו ֵמר ' ָנ ַת ִּתי'ְ ,ו ַהּפֹו ֵעל אֹו
יכול לחזור בו ,ואפילו פרע שמעון
ַּב ַעל חֹוב אֹו ֵמר 'ֹלא ָל ַק ְח ִּתי' – ֲהֵרי ַהּפֹו ֵעל אֹו ַּב ַעל חֹוב ִנְׁשָּבע ללוי מקצת חובו .לפיכך ,אם לא פרע
ְונֹו ֵטל ִמַּב ַעל ַהַּב ִית חֹובֹוְ ,ו ֵכן ַה ֶח ְנָו ִני ִנְׁשָּבע ְונֹו ֵטל ִמַּב ַעל שמעון ללוי – חוזר לוי ותובע ראובן
ַהַּב ִית ַמה ּ ֶׁשָּט ַען ֶׁשָּנ ַתןֶׁ ,ש ֲהֵרי הּוא ָא ַמר לֹו ִל ֵּתןְ .ו ַהּפֹו ֵעל בשאר חובו" (מכירה ו,ט .בהתאמת השמות
שמעון ולוי להלכה שלפנינו)ֶׁ .שֹּלא ָה ָיה לֹו ִנׁ ְשָּבע ְּב ַמ ֲע ַמד ַה ֶח ְנ ָו ִניְ ,ו ֵכן ַה ֶח ְנ ָו ִני ְּב ַמ ֲע ַמד ַהּפֹו ֵעל אֹו ַּב ַעל
ֵא ֶצל ִׁש ְמעֹון ְּכלּום – ששמעון אינו חייב
לראובן ,ולכן ניתן לבטל העברה זוְ .ו ִה ְמ ָחהּו ֵא ֶצל ִׁש ְמעֹון – ואמר ראובן לשמעון 'תן ללוי בינתיים עד שאחזיר לך'.
הוראה לאדם אחר לשלם לו את הסכום נקראת 'המחאה' (וממנה נגזרה בימינו המילה המחאה שמשמעה ֶׁשק).
הֶ 1ח ְנָו ִני – בעל חנותַּ .ב ַעל ַהַּב ִית – מעסיקו של הפועלּ .ו ַמִּקיפֹו – מאפשר לו לשלם לאחר זמןְ .ו ֵכן ַה ֶח ְנָו ִני ִנְׁשָּבע
ְונֹו ֵטל – מפני שציווהו בעל הבית לתת (פה"מ שבועות ז,ה)ְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה – כגון מי ששלח שליח לפרוע את חובו:
השליח אומר שנתן את הכסף לבעל החוב ,והלה טוען שלא קיבל אותו – כל אחד מהם נשבע על טענתו ,ובעל הבית
