Page 646 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 646
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק יד-טו 6 24
טוַ 1ו ֲהֹלא ְׁש ָטר ֵיׁש ְלָך ָע ַלי – אינו טוָ 1האֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו ' ָמ ֶנה ֵיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך'ְ ,ו ַהָּלה אֹו ֵמר ' ֵאין ְלָך
חוזר בו מטענתו שאינו חייב לו ,מפני
ְּב ָי ִדי ְּכלּום' אֹו ֶׁש ָא ַמר 'ְּפַר ְע ִּתיָך'ָ ,א ַמר לֹו ַהּתֹו ֵב ַע ' ִהּ ָׁש ַבע ִלי שהלשון 'אין לך בידי כלום' יכול
ֶה ֵּסת'ָ ,א ַמר לֹו ַהִּנ ְתָּבע 'ַו ֲהֹלא ְׁש ָטר ֵיׁש ְלָך ָע ַליְ ,ו ַא ָּתה רֹו ֶצה להתפרש הן 'לא היו דברים מעולם' הן
'פרעתי' (לח"מ)ּ .תֹו ִציא ַהּ ְׁש ָטר ַהָּפרּו ַע – ְל ַהְׁשִּבי ַע אֹו ִתי ְּת ִחָּלהְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ּתֹו ִציא ַהּ ְׁש ָטר ַהָּפרּו ַע ְו ִת ְגֶּבה
ונשבעתי לבטלה מפני שאיני נאמן כנגד
ּבֹו' – אֹו ְמִרים לֹו ' ָה ֵבא ַהּ ְׁש ָטר'. שטר .אמנם אין הכרח שנשבע לשקר,
טוָ 2א ַמר ַהַּמ ְלֶוה ' ֵאין ִלי ָע ָליו ְׁש ָטר ֵמעֹו ָלם' ,אֹו 'ְׁש ָטר ָה ָיה כי ייתכן שאמנם פרע (ש"ך חו"מ עה,פו).
אֹו ְמִרים לֹו ָה ֵבא ַהּ ְׁש ָטר – כדי שלא
ִלי ְו ָא ַבד' – הֹורּו ַרּבֹו ַתי ֶׁשאֹו ְמִרים ַלַּמ ְלֶוה 'ַּבֵּטל ָּכל ְׁש ָטר ייווצר מצב שהתברר שהלווה נשבע
לשקר ,ונמצא שם שמים מתחלל (מ"מ)ֶׁ .ש ֵּיׁש ְלָך ֹק ֶדם ְז ַמן ֶזהְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ַּתְׁשִּבי ֵעהּו ֶה ֵּסת; אֹו ַה ֲח ֵרם
טוַּ 2בֵּטל ָּכל ְׁש ָטר ֶׁש ֵּיׁש ְלָך – אף אם ֵח ֶרם ְס ָתםְ ,ו ֵלְך ּו ַב ֵּקׁש ַעד ֶׁש ִּת ְמ ָצא ַהּ ְׁש ָטר'.
יתגלה בעתידַ .ה ֲחֵרם ֵחֶרם ְס ָתם – אם
המלווה רוצה שלא יתבטל שטרו – אינו יכול להשביע את הלווה שבועת היסת ,אלא רק להחרים חרם כללי על מי
שחייב לו ממון ואינו פורע לו את חובו (עיין לעיל א,ד)ַּ .ב ֵּקׁש – חפש.
ּ ֶפ ֶרק ֲח ִמ ָּׁשה ָע ָׂשר
תנאים בין המלווה ללווה טו
מלוה הדורש פרעון בעדים אַ 1הַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ְּב ֵע ִדים – הדברים
אַ 1הַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ְּב ֵע ִדיםְ ,ו ָא ַמר לֹו ' ַאל ִּת ְפָר ֵע ִני ֶאָּלא אמורים בהלוואה על פה ,שאין חובה
לפרוע אותה בעדים (לעיל יא,א) ,אלא אם
ְּב ֵע ִדים'ֵּ ,בין ֶׁש ָא ַמר לֹו ִּבְׁש ַעת ַה ְלָו ָאה ֵּבין ֶׁש ָא ַמר לֹו ַא ַחר התנה המלווה על זה במפורשֶׁ .ש ָא ַמר לֹו
ֶׁש ִה ְלָוהּו – ֲהֵרי ֶזה ָצִריְך ְל ָפְרעֹו ְּב ֵע ִדים ִמְּפ ֵני ַה ְּת ַנאיָ .ט ַען ַא ַחר ֶׁש ִה ְלָוהּו – הלווה חייב למלא את
ַהּלֹוֶוה ְו ָא ַמר לֹו 'ְו ֵכן ָעִׂשי ִתיּ ,ו ְפַר ְע ִּתיָך ִּב ְפ ֵני ְּפלֹו ִני ּו ְפלֹו ִני, דרישת המלווה ,מפני הכלל "עבד לווה
ְו ָה ְלכּו ָל ֶהם ִל ְמ ִדי ַנת ַה ָּים' אֹו ' ֵמתּו' – ֲהֵרי ֶזה ֶנ ֱא ָמןְ ,ו ִנְׁשָּבע לאיש מלווה" ,ואפילו שלא בהסכמתו
(מ"מ)ְׁ .שבּו ַעת ֶה ֵּסת ְו ִנ ְפ ָטר – כדין כל מי
ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת ְו ִנ ְפ ָטר.
שכופר בכל (טוען ונטען א,ג).
אְ 2ו ֵכן ִאם ָא ַמר לֹו ' ַאל ִּת ְפָר ֵע ִני ֶאָּלא ִּב ְפ ֵני ַּת ְל ִמי ֵדי ֲח ָכ ִמים'
אֹו 'ִּב ְפ ֵני רֹו ְפ ִאים'ְ ,ו ָא ַמר לֹו 'ִּב ְפ ֵני ֶהם ְּפַר ְע ִּתיָךְ ,ואֹו ָתן
ָה ֵע ִדים ֶׁשְּפַר ְע ִּתיָך ִּב ְפ ֵני ֶהם ֵמתּו' אֹו ' ָה ְלכּו ִל ְמ ִדי ַנת ַה ָּים' –
ֲהֵרי ֶזה ֶנ ֱא ָמןְ ,ו ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ְו ִנ ְפ ָטר.
אֲ 3א ָבל ִאם ָא ַמר לֹו ' ַאל ִּת ְפָר ֵע ִני ֶאָּלא ִּב ְפ ֵני ְּפלֹו ִני ּו ְפלֹו ִני' אֶׁ 3ש ֵהם עֹו ְמ ִדין ִעּמֹו – מזומנים לו.
ְו ָא ַמר לֹו 'ְּפַר ְע ִּתיָך ִּב ְפ ֵני ֲא ֵחִריםּ ,ו ֵמתּו' אֹו ' ָה ְלכּו ִל ְמ ִדי ַנת ואם העדים אינם מצויים – הלווה נאמן
ַה ָּים' – ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמןֶׁ ,שִּמְּפ ֵני ַט ֲע ָנה זֹו ִה ְת ָנה ָע ָליו ְו ָא ַמר לֹו ' ַאל
ִּת ְפָר ֵע ִני ֶאָּלא ִּב ְפ ֵני ְראּו ֵבן ְוִׁש ְמעֹון' ֶׁש ֵהם עֹו ְמ ִדין ִעּמֹוְּ ,כ ֵדי לטעון שפרע בפני ראובן ושמעון כפי
ֶׁשֹּלא ִי ְד ֶחה אֹותֹו ְויֹא ַמר 'ִּב ְפ ֵני ֲא ֵחִרים ָּפַר ְע ִּתיְ ,ו ָה ְלכּו ָל ֶהם'.
שביקש המלווה ,אך הם הלכו להם
למדינת הים.
הוכחות שכך הוא הדין
בֵ 1יׁש ֻנ ְס ָחאֹות ִמן ַה ַּת ְלמּוד ֶׁשָּכתּוב ָּב ֶהן ֶׁש ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו

