Page 646 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 646

‫םיטפשמ רפס‪      ‬הולוו והומל לכותה‪      ‬פרק יד‪-‬טו	‬                                                ‫‪6	 24‬‬

‫טו‪ַ  1‬ו ֲהֹלא ְׁש ָטר ֵיׁש ְלָך ָע ַלי – אינו טו‪ָ   1‬האֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו ' ָמ ֶנה ֵיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך'‪ְ ,‬ו ַהָּלה אֹו ֵמר ' ֵאין ְלָך‬
                                                                                                   ‫חוזר בו מטענתו שאינו חייב לו‪ ,‬מפני‬
‫ְּב ָי ִדי ְּכלּום' אֹו ֶׁש ָא ַמר 'ְּפַר ְע ִּתיָך'‪ָ ,‬א ַמר לֹו ַהּתֹו ֵב ַע ' ִהּ ָׁש ַבע ִלי‬    ‫שהלשון 'אין לך בידי כלום' יכול‬
‫ֶה ֵּסת'‪ָ ,‬א ַמר לֹו ַהִּנ ְתָּבע 'ַו ֲהֹלא ְׁש ָטר ֵיׁש ְלָך ָע ַלי‪ְ ,‬ו ַא ָּתה רֹו ֶצה‬           ‫להתפרש הן 'לא היו דברים מעולם' הן‬

‫'פרעתי' (לח"מ)‪ּ .‬תֹו ִציא ַהּ ְׁש ָטר ַהָּפרּו ַע – ְל ַהְׁשִּבי ַע אֹו ִתי ְּת ִחָּלה‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ּתֹו ִציא ַהּ ְׁש ָטר ַהָּפרּו ַע ְו ִת ְגֶּבה‬
                                                                                                   ‫ונשבעתי לבטלה מפני שאיני נאמן כנגד‬
‫ּבֹו' – אֹו ְמִרים לֹו ' ָה ֵבא ַהּ ְׁש ָטר'‪.‬‬                                                      ‫שטר‪ .‬אמנם אין הכרח שנשבע לשקר‪,‬‬

‫טו‪ָ   2‬א ַמר ַהַּמ ְלֶוה ' ֵאין ִלי ָע ָליו ְׁש ָטר ֵמעֹו ָלם'‪ ,‬אֹו 'ְׁש ָטר ָה ָיה‬                ‫כי ייתכן שאמנם פרע (ש"ך חו"מ עה‪,‬פו)‪.‬‬
                                                                                                   ‫אֹו ְמִרים לֹו ָה ֵבא ַהּ ְׁש ָטר – כדי שלא‬
‫ִלי ְו ָא ַבד' – הֹורּו ַרּבֹו ַתי ֶׁשאֹו ְמִרים ַלַּמ ְלֶוה 'ַּבֵּטל ָּכל ְׁש ָטר‬                 ‫ייווצר מצב שהתברר שהלווה נשבע‬

‫לשקר‪ ,‬ונמצא שם שמים מתחלל (מ"מ)‪ֶׁ .‬ש ֵּיׁש ְלָך ֹק ֶדם ְז ַמן ֶזה‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ַּתְׁשִּבי ֵעהּו ֶה ֵּסת; אֹו ַה ֲח ֵרם‬
‫טו‪ַּ  2‬בֵּטל ָּכל ְׁש ָטר ֶׁש ֵּיׁש ְלָך – אף אם ֵח ֶרם ְס ָתם‪ְ ,‬ו ֵלְך ּו ַב ֵּקׁש ַעד ֶׁש ִּת ְמ ָצא ַהּ ְׁש ָטר'‪.‬‬

                                                 ‫יתגלה בעתיד‪ַ .‬ה ֲחֵרם ֵחֶרם ְס ָתם – אם‬

‫המלווה רוצה שלא יתבטל שטרו – אינו יכול להשביע את הלווה שבועת היסת‪ ,‬אלא רק להחרים חרם כללי על מי‬

‫שחייב לו ממון ואינו פורע לו את חובו (עיין לעיל א‪,‬ד)‪ַּ .‬ב ֵּקׁש – חפש‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ֲח ִמ ָּׁשה ָע ָׂשר‬  ‫	‬

   ‫תנאים בין המלווה ללווה‬     ‫טו‬

                                                ‫מלוה הדורש פרעון בעדים‬                             ‫א‪ַ   1‬הַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ְּב ֵע ִדים – הדברים‬

‫א‪ַ   1‬הַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ְּב ֵע ִדים‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו ' ַאל ִּת ְפָר ֵע ִני ֶאָּלא‬              ‫אמורים בהלוואה על פה‪ ,‬שאין חובה‬
                                                                                                   ‫לפרוע אותה בעדים (לעיל יא‪,‬א)‪ ,‬אלא אם‬
‫ְּב ֵע ִדים'‪ֵּ ,‬בין ֶׁש ָא ַמר לֹו ִּבְׁש ַעת ַה ְלָו ָאה ֵּבין ֶׁש ָא ַמר לֹו ַא ַחר‬              ‫התנה המלווה על זה במפורש‪ֶׁ .‬ש ָא ַמר לֹו‬
‫ֶׁש ִה ְלָוהּו – ֲהֵרי ֶזה ָצִריְך ְל ָפְרעֹו ְּב ֵע ִדים ִמְּפ ֵני ַה ְּת ַנאי‪ָ .‬ט ַען‬            ‫ַא ַחר ֶׁש ִה ְלָוהּו – הלווה חייב למלא את‬
‫ַהּלֹוֶוה ְו ָא ַמר לֹו 'ְו ֵכן ָעִׂשי ִתי‪ּ ,‬ו ְפַר ְע ִּתיָך ִּב ְפ ֵני ְּפלֹו ִני ּו ְפלֹו ִני‪,‬‬  ‫דרישת המלווה‪ ,‬מפני הכלל "עבד לווה‬
‫ְו ָה ְלכּו ָל ֶהם ִל ְמ ִדי ַנת ַה ָּים' אֹו ' ֵמתּו' – ֲהֵרי ֶזה ֶנ ֱא ָמן‪ְ ,‬ו ִנְׁשָּבע‬         ‫לאיש מלווה"‪ ,‬ואפילו שלא בהסכמתו‬
                                                                                                   ‫(מ"מ)‪ְׁ .‬שבּו ַעת ֶה ֵּסת ְו ִנ ְפ ָטר – כדין כל מי‬
                                  ‫ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת ְו ִנ ְפ ָטר‪.‬‬
                                                                                                               ‫שכופר בכל (טוען ונטען א‪,‬ג)‪.‬‬
‫א‪ְ  2‬ו ֵכן ִאם ָא ַמר לֹו ' ַאל ִּת ְפָר ֵע ִני ֶאָּלא ִּב ְפ ֵני ַּת ְל ִמי ֵדי ֲח ָכ ִמים'‬

‫אֹו 'ִּב ְפ ֵני רֹו ְפ ִאים'‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו 'ִּב ְפ ֵני ֶהם ְּפַר ְע ִּתיָך‪ְ ,‬ואֹו ָתן‬
‫ָה ֵע ִדים ֶׁשְּפַר ְע ִּתיָך ִּב ְפ ֵני ֶהם ֵמתּו' אֹו ' ָה ְלכּו ִל ְמ ִדי ַנת ַה ָּים' –‬

                      ‫ֲהֵרי ֶזה ֶנ ֱא ָמן‪ְ ,‬ו ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ְו ִנ ְפ ָטר‪.‬‬

‫א‪ֲ   3‬א ָבל ִאם ָא ַמר לֹו ' ַאל ִּת ְפָר ֵע ִני ֶאָּלא ִּב ְפ ֵני ְּפלֹו ִני ּו ְפלֹו ִני'‬        ‫א‪ֶׁ  3‬ש ֵהם עֹו ְמ ִדין ִעּמֹו – מזומנים לו‪.‬‬

‫ְו ָא ַמר לֹו 'ְּפַר ְע ִּתיָך ִּב ְפ ֵני ֲא ֵחִרים‪ּ ,‬ו ֵמתּו' אֹו ' ָה ְלכּו ִל ְמ ִדי ַנת‬        ‫ואם העדים אינם מצויים – הלווה נאמן‬
‫ַה ָּים' – ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן‪ֶׁ ,‬שִּמְּפ ֵני ַט ֲע ָנה זֹו ִה ְת ָנה ָע ָליו ְו ָא ַמר לֹו ' ַאל‬
‫ִּת ְפָר ֵע ִני ֶאָּלא ִּב ְפ ֵני ְראּו ֵבן ְוִׁש ְמעֹון' ֶׁש ֵהם עֹו ְמ ִדין ִעּמֹו‪ְּ ,‬כ ֵדי‬      ‫לטעון שפרע בפני ראובן ושמעון כפי‬
‫ֶׁשֹּלא ִי ְד ֶחה אֹותֹו ְויֹא ַמר 'ִּב ְפ ֵני ֲא ֵחִרים ָּפַר ְע ִּתי‪ְ ,‬ו ָה ְלכּו ָל ֶהם'‪.‬‬
                                                                                                   ‫שביקש המלווה‪ ,‬אך הם הלכו להם‬

                                                                                                                           ‫למדינת הים‪.‬‬

                                                     ‫הוכחות שכך הוא הדין‬

‫ב‪ֵ   1‬יׁש ֻנ ְס ָחאֹות ִמן ַה ַּת ְלמּוד ֶׁשָּכתּוב ָּב ֶהן ֶׁש ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו‬
   641   642   643   644   645   646   647   648   649   650   651