Page 644 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 644
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק יד 622
ח ַו ֲע ַד ִין ִׁש ְעּבּודֹו ַק ָּים – והפירעון אינו ח ַהּמֹו ִציא ְׁש ַטר חֹוב ְמ ֻק ָּים ַעל ֲח ֵברֹוְ ,ו ָא ַמר לֹו ַהּלֹו ֶוה ' ַו ֲהֹלא
תקף .ואפילו היו מעות שניתן להשתמש
ְּפַר ְע ִּתיָך'ְ ,ו ָא ַמר לֹו ַהַּמ ְלֶוה 'ֵּכן ָה ָיהֲ ,א ָבל ָח ַזְר ִּתי ְו ֶה ֱח ַזְר ִּתי בהם בדוחק ,אילו היה יודע את הדבר
ְלָך ַהָּמעֹותְ ,ו ִה ְלֵוי ִתי אֹו ְתָך ַּפ ַעם ְׁש ִנ ָּיה' – ֲהֵרי ִּבֵּטל ַהּ ְׁש ָטר, בשעת הפירעון – לא היה מסכים לו,
ֶׁשּ ְׁש ָטר ֶׁשִּנ ְפַרע ֲהֵרי הּוא ְּכ ֶחֶרסֲ .א ָבל ִאם ָא ַמר לֹו ' ֶה ֱח ַזְר ִּתי ְלָך
והפירעון בטל (מ"מ).
טֲ 1א ָבל ֹלא ִה ְזִּכיר לֹו ַהּ ְׁש ָטר – בשעת ַהָּמעֹותִ ,מְּפ ֵני ֶׁשֹּלא ָהיּו טֹובֹותַ ,עד ֶׁש ַּת ֲח ִלי ֵפם' – ֹלא ָּב ַטל
הפירעון ,ולא אמר לו במפורש שהוא ַהּ ְׁש ָטרַ ,ו ֲע ַד ִין ִׁש ְעּבּודֹו ַק ָּים.
כנגד ההלוואה שבשטר.
טענה שפרע חוב אחר
טְּ 2בתֹוַרת – עבורָ .א ַמר ַּב ַעל ַהּ ְׁש ָטר
ט 1הֹו ִציא ָע ָליו ְׁש ָטר ְמ ֻק ָּים ֶׁש ֵּיׁש לֹו ָע ָליו ָמ ֶנהְ ,ו ָא ַמר לֹו
– לפני שבאו העדיםֲ .הֵרי ֶזה ֻה ְח ַזק
ַּכ ְפָרן – שהרי יש עדות שנתן לו מעותַ .הּלֹו ֶוה ' ַו ֲהֹלא ְּפ ַר ְע ִּתיָך ִּב ְפ ֵני ְּפלֹו ִני ּו ְפלֹו ִני'ּ ,ו ָבאּו ֵאּלּו ְו ֵה ִעידּו
"ולעולם אין אדם יוחזק כפרן ,עד
ֶׁשְּפָרעֹו ֲא ָבל ֹלא ִה ְזִּכיר לֹו ַהּ ְׁש ָטרְ ,ו ָא ַמר לֹו ַהַּמ ְלֶוה 'ֵּכן הּוא שיכפור בבית דין ,ויבואו שני עדים
ֶׁשָּפַר ְע ָּתֲ ,א ָבל חֹוב ַא ֵחר ָּפַר ְע ָּתֶׁ ,ש ָה ָיה ִלי ֶא ְצ ְלָך' – ֲהֵרי ָּב ַטל ויכחישוהו במה שכפר" (טוען ונטען ו,ב).
ֶׁש ֲהֵרי ֹלא ְּפָרעֹו ְּב ֵע ִדים – העדים אינם
ַהּ ְׁש ָטר.
טַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ֵה ִעידּו ֶׁשָּנ ַתן לֹו ְּבתֹוַרת ֵּפָרעֹון. מעידים שניתן הכסף כפירעון חוב.
ּו ִמּתֹוְך ֶׁש ָּיכֹול לֹו ַמר – זהו דין מיגו
ֲא ָבל ִאם ָראּוהּו נֹו ֵתן לֹו ָמעֹותְ ,וֹלא ָי ְדעּו ִאם ָנ ַתן ְּבתֹוַרת
(ראה לעיל יג,ג).
טְּ 3ד ֵמי ׁשֹור ֶׁשָּל ַק ְח ִּתי ִמְּמָך וכו' – ֵּפ ָרעֹון אֹו ְּבתֹו ַרת ִּפ ָּקדֹון אֹו ְּבתֹו ַרת ַמ ָּת ָנהִ :אם ָא ַמר ַּב ַעל
ַהּ ְׁש ָטר 'ֹלא ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם' – ֲהֵרי ֶזה ֻה ְח ַזק ַּכ ְפָרןּ ,ו ָב ַטל שטר החוב נכתב מפני שקניתי ממך
ַהּ ְׁש ָטר; ְו ִאם ָא ַמר 'ֵּפָרעֹון ֶׁשְּלחֹוב ַא ֵחר ָהיּו' – ֲהֵרי ֶזה ֶנ ֱא ָמן, שור ,ודמי השור ניתנו כהלוואה בשטר
ְו ִנְׁשָּבעְ ,ונֹו ֵטל ַמה ּ ֶׁשַּבּ ְׁש ָטרֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא ְּפָרעֹו ְּב ֵע ִדיםּ ,ו ִמּתֹוְך חוב ,וכבר פרעתי לך חוב זהָּ .ג ִבי ִתי
ָּד ָמיו ֵמחֹוב ַא ֵחר – אני מודה שקיבלתי
ממך את דמי בשר השור ,אך הם היו ֶׁש ָּיכֹול לֹו ַמר ' ַמ ָּת ָנה ְנ ָת ָנם ִלי'ֶ ,נ ֱא ָמן לֹו ַמר 'ֵּפ ָרעֹון ֶׁשְּלחֹוב
פירעון חוב אחר ולא החוב שבשטרַ .א ֵחר ֵהם'.
ֶׁש ְּד ֵמי ַהּׁשֹור הּוא ַהחֹוב ּו ִמ ָּד ָמיו
ִנ ְפַרע – מפני שהוא מודה שנכתב טָ 3א ַמר לֹו ַהּלֹו ֶוה ' ַו ֲהֹלא ְׁש ַטר חֹוב ֶזה – ְּד ֵמי ׁשֹור ֶׁשָּל ַק ְח ִּתי
השטר כנגד השור שמכר לו ,ומתברר
ִמְּמָך הּואְ ,ו ַא ָּתה ָּג ִבי ָת ֶאת ְּד ֵמי ְּבָׂשרֹו'ְ ,ו ָא ַמר לֹו ַּב ַעל ַהּ ְׁש ָטר שהפירעון שקיבל הוא הכסף שקיבל
'ֵּכןֲ ,א ִני ָּג ִבי ִתי ָּד ָמיו ֵמחֹוב ַא ֵחר ֶׁש ָה ָיה ִלי ֶא ְצ ְלָך' – הֹו ִאיל מן החנווני שמכר את בשר אותו השור
ְוהֹו ָדה ֵמ ַע ְצמֹו ֶׁש ְּד ֵמי ַהּׁשֹור הּוא ַהחֹוב ּו ִמ ָּד ָמיו ִנ ְפַרעָּ ,ב ַטל (הר"י מיגאש שבועות מב,א)ְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא
ָּב ֶזה – כשהמלווה מודה שהחוב נוצר ַהּ ְׁש ָטרְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ָע ָליו ֵע ִדים ֶׁשָּפ ַרע ִמ ָּד ָמיוְ ,ו ִיּ ָׁש ַבע
על ידי מכירת סחורה ,ומודה שקיבל
ַהּלֹוֶוה ֶה ֵּסת ֶׁשְּפָרעֹוְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. פירעון מדמי הסחורה – ודאי שקיבל
מתוך שאינו נשבע משלם את הסחורה לפירעון אותו החוב.
י ְּב ֵעד ֶא ָחד – שעד אחד בלבד חתום י הֹו ִציא ָע ָליו ְׁש ַטר חֹוב ְּב ֵעד ֶא ָחדְ ,ו ַהּלֹוֶוה טֹו ֵען 'ָּפַר ְע ִּתי'
על השטרְ .מ ֻח ָּיב ְׁשבּו ָעה – שעד אחד
– ֲהֵרי ֶזה ְמ ֻח ָּיב ְׁשבּו ָעה ְו ֵאינֹו ָיכֹול ְל ִהּ ָׁש ַבעּ ,ו ְמַׁשֵּלםָ .ט ַען החתום בשטר דינו כעד אחד שמעיד
ְו ָא ַמר ' ִיּ ָׁש ַבע ִלי ֶׁשֹּלא ְּפַר ְע ִּתיו' – ֲהֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע; ֶׁש ֲא ִפּלּו ָהיּו (עדות ג,ו) .ומי שכופר בשטר שחתום עליו
ַּבּ ְׁש ָטר ְׁש ֵני ֵע ִדים ְו ָא ַמר ' ִיּ ָׁש ַבע ִלי ֶׁשֹּלא ְּפַר ְע ִּתיו' – ֲהֵרי ֶזה עד אחד ,חייב שבועה מן התורה ונפטר,
מפני שכל מקום ששני עדים מחייבים ִיּ ָׁש ַבעְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ב).
לשלם ,עד אחד מחייב שבועה (טוען ונטען
א,א-ב)ְ .ו ֵאינֹו ָיכֹול ְל ִהּ ָׁש ַבע – שהרי היכולת להישבע ולהיפטר קיימת רק כשהלווה כופר בדברי העד ,וכאן הרי הוא
מודה שהייתה הלוואה ,ולכן צריך לשלם ,ואינו נאמן לטעון שפרע את חובו ,מפני שיש שטר ביד המלווה (טוען ונטען ד,ח).
