Page 649 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 649
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק טו-טז 627
אֹו ֵמר 'ֹלא ָּפ ַרע ְּכלּום' – ְמַׁשֵּלם ַהִּמ ְק ָצת ֶׁשהֹו ָדה ּבֹוְ ,ו ִנְׁשָּבע וִּ 2בְׁש ָטר ֶזה – בשטר שהתנה עליו
שיהא נאמן כשטוען שפרע את חובו.
ְו ִנְׁשָּבע ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת – מפני שבנאמנות ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסתֶׁ ,ש ֲהֵרי ֶה ֱא ִמינֹוְ .ו ִאם ִה ְת ָנה ָע ָליו ֶׁש ִּי ְה ֶיה ֶנ ֱא ָמן
התכוונו להחשיב את המלווה שבשטר ְּבֹלא ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת – ֵאינֹו ִנְׁשָּבע.
למלווה על פה ,שנאמן לטעון שפרע תנאים בגביית המלווה
אך צריך להישבע ,ולולא הנאמנות,
ז ִה ְת ָנה ַהַּמ ְלֶוה ֶׁש ִּי ְה ֶיה ּגֹו ֶבה ְּבֹלא ְׁשבּו ָעה – ֲהֵרי ֶזה ּגֹו ֶבה
היה חייב שבועה מן התורה.
ִמֶּמּנּו ְּבֹלא ְׁשבּו ָעהֲ .א ָבל ִאם ָּבא ִל ְגּבֹות ִמּיֹו ְרָׁשיו – ִיּ ָׁש ַבע ,ז ִיּ ָׁש ַבעְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ִי ְגֶּבה – מפני
שהלווה האמין למלווה שלא ישקר לו
רק בפניו ,אך לא בפני יורשיו (סמ"ע חו"מ ְו ַא ַחר ָּכְך ִי ְגֶּבהְ .ו ִאם ִה ְת ָנה ֶׁש ִּי ְגֶּבה ַאף ִמן ַהּיֹוֵרׁש ְּבֹלא ְׁשבּו ָעה
– ּגֹו ֶבה ְּבֹלא ְׁשבּו ָעהְ .ו ֵכן ִאם ִה ְת ָנה ֶׁש ִּי ְגֶּבה ִמן ָה ִע ִּדית – עא,לא)ֶׁ .ש ִּי ְגֶּבה ִמן ָה ִע ִּדית – "הטובה
והחשובה שבשדות" (פה"מ גטין ה,א).
בדרך כלל ,בעל חוב גובה משדה ּגֹו ֶבה ִמן ָה ִע ִּדית ַאף ִמן ַהּיֹוְרִׁשיןֶׁ ,שָּכל ְּת ַנאי ֶׁשְּב ָממֹון ַק ָּים.
בינונית ,ומן היתומים גובה משדה ָּבא ִל ְגּבֹות ִמן ַהּלֹו ֵק ַח – ֹלא ִי ְטרֹף ֶאָּלא ִּבְׁשבּו ָעהֶׁ ,ש ֵאין ֶזה
זיבורית ,שדה גרועה (להלן יט,א)ּ .גֹו ֶבה ַמ ְת ֶנה ְל ַאֵּבד ָממֹון ֲח ֵברֹו.
ִמן ָה ִע ִּדית ַאף ִמן ַהּיֹוְרִׁשין – כשהתנה
שיגבה משדה עידית גם מן היורשים ,כבהתניית השבועה (מ"מ)ֹ .לא ִי ְטרֹף ֶאָּלא ִּבְׁשבּו ָעה – שכן זכותם של הקונים
להשביע את הטורף שדה מהם מכוח בית דין ולא מזכויותיו של המוכר (י').
אְּ 2בתֹוַרת ִּגִּטין – בדיני מסירת הגט, ּ ֶפ ֶרק ִׁש ָּׁשה ָע ָׂשר
טז
שהגט צריך להגיע לרשות המגורשת:
"זרקֹו לה ברשות הרבים או ברשות גבייה ופרעון על ידי אחר
שאינה שלשניהם :קרוב לו – אינה אחריות הלווה לפרעון
מגורשת; היה הגט מחצה למחצה,
וממחצה למחצה עד שיהיה קרוב לה אַ 1החֹוב ְּב ַא ֲחָריּות ַהּלֹוֶוהַ ,עד ֶׁש ִּי ְפָר ֶעּנּו ְל ַיד ַהַּמ ְלֶוה אֹו ְל ַיד
– הרי זו ספק מגורשת; היה קרוב לה
ְׁשלּוחֹוָ .א ַמר לֹו ַהַּמ ְלֶוה ' ְזרֹק ִלי חֹו ִבי ְו ִהָּפ ֵטר'ּ ,ו ְזָרקֹו לֹו,
כדי שתשוח [תתכופף] ותטלנו – הרי ְו ָא ַבד אֹו ִנְׂשַרף קֹ ֶדם ֶׁש ַּיִּגי ַע ְל ַיד ַהַּמ ְלֶוה – ָּפטּור.
זה פסול ,עד שיגיע גט לידה ,ואחר כך אָ 2א ַמר לֹו ' ְזרֹק ִלי חֹו ִבי ְּבתֹוַרת ִּגִּטין'ָ :היּו ַהָּמעֹות ְקרֹו ִבין
תינשא בו לכתחלה .כיצד הוא קרוב לו?
ַלּלֹו ֶוה – ֲה ֵרי ֵהן ֲע ַד ִין ְּב ַא ֲח ָריּותֹו; ָהיּו ָקרֹוב ַלַּמ ְל ֶוה – ִנ ְפ ַטר היה הוא יכול לשמרו ,והיא אינה יכולה
לשמרו – זה הוא קרוב לו .שניהן יכולין
לשמרו ,או שניהן אין יכולין לשמרו – ַהּלֹוֶוה; ֶמ ֱח ָצה ְל ֶמ ֱח ָצה – ִאם ָא ְבדּו ִמּ ָׁשם אֹו ִנ ְג ְנבּוְ ,מַׁשֵּלם
זה הוא מחצה למחצה" (גירושין ה,יג-יד). ַהּלֹוֶוה ֶמ ֱח ָצה.
ב ָה ָיה ְראּו ֵבן ַח ָּיב ְלִׁש ְמעֹון ָמ ֶנהְ ,ו ָא ַמר ְל ֵלִוי 'הֹו ֵלְך ְלִׁש ְמעֹון ב ִאם ָּבא ַל ֲחזֹר – "ולומר 'החזירם
לי שמא ייאנסו ממך בדרך'" (רש"י גטין
יד,א)ֵ .אינֹו חֹו ֵזר – שכבר זכה בו עבור ָמ ֶנה ֶזה ֶׁש ֲא ִני ַח ָּיב לֹו' – ִאם ָּבא ַל ֲחזֹרֵ ,אינֹו חֹו ֵזרְ ,והּוא ַח ָּיב
הבעלים ,מפני שהאומר 'הולך מנה ְּב ַא ֲחָריּותֹו ַעד ֶׁש ַּיִּגי ַע ַהָּמ ֶנה ְלִׁש ְמעֹוןֶ .ה ֱח ִזיר ֵלִוי ֶאת ַהָּמ ֶנה
זה לפלוני' כוונתו לומר 'זכה במנה ִלְראּו ֵבן – ְׁש ֵני ֶהם ַח ָּי ִבין ְּב ַא ֲחָריּותֹוַ ,עד ֶׁש ַּיִּגי ַע ְל ַיד ִׁש ְמעֹון
זה עבור פלוני'ְ .והּוא – המשלחַ .ח ָּיב ָּכל חֹובֹו.
ְּב ַא ֲחָריּותֹו – כגון אם נגנב מן השליח,
מפני שהשליח לא נתמנה על ידי המלווהְׁ .ש ֵני ֶהם ַח ָּי ִבין ְּב ַא ֲחָריּותֹו – ראשית ,שמעון גובה את חובו מראובן .ואם העני
ראובן ,חייב לוי לשלם ,מפני שהפסיד את הבעלים ,שכבר זכה עבורם בממון והיה הכסף ברשותו (רי"ף שו"ת רעה ,רעט).
