Page 648 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 648
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק טו 626
ג ִה ְת ָנה ַהַּמ ְל ֶוה – הן במלווה בשטר תנאים שהמלווה נאמן בהם
ג ִה ְת ָנה ַהַּמ ְלֶוה ַעל ַהּלֹוֶוה ֶׁש ִּי ְה ֶיה ֶנ ֱא ָמן ְּב ָכל ֵעת ֶׁשּיֹא ַמר הן במלווה על פה ,בשעת ההלוואה
ולא לאחריה (מ"מ)ֶׁ .ש ִּי ְה ֶיה ֶנ ֱא ָמן –
ֶׁשֹּלא ְּפָרעֹו – ֲהֵרי ֶזה נֹו ֵטל ְּבֹלא ְׁשבּו ָעהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשָּט ַען המלווה בטענתו כנגד הלווה .נֹו ֵטל
ֶׁשְּפָרעֹוְ .ו ִאם ֵה ִביא ֵע ִדים ֶׁשְּפָרעֹו – ֵאינֹו נֹו ֵטל ְּכלּום. ְּבֹלא ְׁשבּו ָעה – שמשמעות הנאמנות
דִ 1ה ְת ָנה ָע ָליו ֶׁש ִּי ְה ֶיה ַהַּמ ְלֶוה ֶנ ֱא ָמן ִּכְׁש ֵני ֵע ִדים – ַאף ַעל היא ,שכיוון שהוא היטיב ללווה ,הוא
יהיה נאמן בלא שבועה .אך בלא תנאי
זה ,אם הלווה טוען שפרע את חובו – ִּפי ֶׁש ֵה ִביא ֵע ִדים ֶׁשְּפ ָרעֹוֲ ,ה ֵרי ֶזה ּגֹו ֶבה ִמֶּמּנּו ְּבֹלא ְׁשבּו ָעה,
המלווה חייב להישבע ,אם הוא מבקש ֶׁש ֲה ֵרי ֶה ֱא ִמינֹו ִּכְׁש ֵני ֵע ִדים; ַו ֲא ִפּלּו ֵה ִביא ֵמ ָאה ֶׁשְּפ ָרעֹו
לגבות את חובו (לעיל יד,ב)ֵ .אינֹו נֹו ֵטל
ִּב ְפ ֵני ֶהםֶׁ ,ש ַהׁ ְּש ַנ ִים ְּכ ֵמ ָאהֲ .א ָבל ִאם ָא ַמר לֹו ' ֲהֵרי ַא ָּתה ֶנ ֱא ָמן ְּכלּום – מפני שהאמין הלווה למלווה
ָע ַלי ִּכְׁשלָׁשה' – הֹו ִאיל ְו ָי ַרד ַלִּמ ְנ ָיןִ ,אם ְּפָרעֹו ִּב ְפ ֵני ַאְרָּב ָעה, כנגד טענותיו שלו ,אך לא כנגד עדים.
ֲהֵרי ֶזה ָּפרּו ַע. דֶׁ 1ש ֲהֵרי ֶה ֱא ִמינֹו ִּכְׁש ֵני ֵע ִדים – וכוונתו
דֶ 2זה ֶׁש ֶה ֱא ִמין ַהַּמ ְלֶוה ִּכְׁש ֵני ֵע ִדיםַ ,מה ִּת ְה ֶיה ַּת ָּק ָנתֹו לומר שיהיה נאמן יותר מן העדים .כי
אילו היה המלווה נאמן רק כשני עדים
ְּכֶׁש ִּי ְפַרע? ִי ְקַרע ַהּ ְׁש ָטר ,אֹו ָי ִעיד ֶזה ַהַּמ ְלֶוה ַעל ַע ְצמֹו ֶׁשִּבֵּטל – הלווה פטור מלשלם ,כבכל מקום
ָּכל ְׁש ָטר ֶׁש ֵּיׁש לֹו ַעל ְּפלֹו ִני ,אֹו ָי ִעיד ַעל ַע ְצמֹו ֶׁשֹּלא ִּב ְפ ֵני שיש ספק כתוצאה מסתירה בין עדויות
ַהּלֹוֶוה ֶׁשִּקֵּבל ָּכל חֹוב ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֵא ֶצל ְּפלֹו ִני. של שתי כיתות עדים (ספר התרומות ,שער כו,
חלק א)ֶׁ .ש ַהׁ ְּש ַנ ִים ְּכ ֵמ ָאה – ואין הולכים
ה ֲהֵרי ֶׁשְּפָרעֹוְ ,ו ָט ַען ַהַּמ ְלֶוה ֶׁשֹּלא ִנ ְפַרעְ ,ו ָח ַזר ּו ְפָרעֹו ַּפ ַעם אחר הרוב (עדות יח,ג)ֲ .ה ֵרי ֶזה ָּפרּו ַע –
ְׁש ִנ ָּיה ִמְּפ ֵני ַה ְּת ַנאי – ֲהֵרי ַהּלֹוֶוה חֹו ֵזר ְותֹו ֵב ַע ֶאת ַהַּמ ְלֶוה שאם הוא מציין מספר מסוים של עדים,
ַּב ִּדיןְ ,ואֹו ֵמר לֹו 'ָּכְך ְו ָכְך ַא ָּתה ַח ָּיב ִליִ ,מְּפ ֵני ֶׁשְּפַר ְע ִּתיָך ְׁש ֵּתי הוא מתכוון לומר שנאמנות המלווה
ְּפ ָע ִמים'ִ :אם הֹו ָדה – ְיַׁשֵּלם; ְו ִאם ָּכ ַפר – ִיּ ָׁש ַבע ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת מוגבלת ושאם מספר העדים רב מן
המספר שציין ,לא יהיה המלווה נאמן.
ַעל ָּכְך ֶׁשֹּלא ְּפָרעֹו ֶאָּלא ַּפ ַעם ַא ַחתְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
דַ 2מה ִּת ְה ֶיה ַּת ָּק ָנתֹו ְּכֶׁש ִּי ְפַרע – כיצד
תנאים שהלווה נאמן בהם יוכל הלווה לפרוע את חובו בלי לחשוש
שמא יטען המלווה שלא פרע אותו .אֹו
וִ 1ה ְת ָנה ַהּלֹוֶוה ֶׁש ִּי ְה ֶיה ֶנ ֱא ָמן ְּב ָכל ֵעת ֶׁשּיֹא ַמר 'ָּפַר ְע ִּתי' – ָי ִעידַ ...על ַע ְצמֹו ֶׁשִּבֵּטל – בעדות בפני
עדים ,ועל אף שיש למלווה נאמנות מול
ֵאינֹו ּגֹו ֶבה ִּבְׁש ָטר ֶזה ֹלא ִמן ַהּיֹוֵרׁש ְוֹלא ִמן ַהּלֹו ֵק ַחַ .ו ֲא ִפּלּו
עדים ,הרי זה דווקא כנגד עדים הטוענים ָא ַמר לֹו ֶוה 'ֹלא ָּפ ַר ְע ִּתי' – ֵאין ַהַּמ ְל ֶוה טֹו ֵרף ִּבְׁש ָטר ֶזה ִמן
שהחוב נפרע ,אך לא כנגד עדים הטוענים
ַהָּלקֹוחֹותֶׁ ,שָּמא ַי ֲעׂשּו ְקנּו ְנ ָיא ַעל ְנ ָכ ָסיו ֶׁשָּל ֶזה. שהחוב בוטל .למלווה יש יכולת לבטל
את החוב שחייבים לו גם בנוכחות הלווה.
וָ 2ט ַען ַהּלֹוֶוה ִּבְׁש ָטר ֶזה ְו ָא ַמר 'ָּפַר ְע ִּתי ִמ ְק ָצתֹו'ְ ,ו ַהַּמ ְלֶוה
ָי ִעיד ַעל ַע ְצמֹו ֶׁשֹּלא ִּב ְפ ֵני ַהּלֹוֶוה ֶׁשִּקֵּבל
– נתקשו המפרשים מדוע צריך שתהיה
ההודאה "שלא בפני הלווה" ,ושמא מפני שהמלווה נאמן לומר שלא נפרע ,כנגד טענת העדים ,והעדים נאמנים רק אם
העידו שהוא עצמו הודה שלא נפרע ,לכן רק הודאה שלא בפני הלווה נחשבת הודאה מעצמו (ראה שו"ת מהריט"ץ קנג).
ה ִמְּפ ֵני ַה ְּת ַנאי – שלעיל ,שהמלווה נאמן לטעון שלא נפרע החובִ .יּ ָׁש ַבע ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת – כדין מי שכופר בכל (טוען
ונטען א,ג) .והטענה שגבה המלווה שלא כדין היא טענה חדשה ונפרדת ,והמלווה חייב להישבע כדי לפטור את עצמו
ממנה (ר"י מיגאש שבועות מא,ב).
וֵ 1אינֹו ּגֹו ֶבה – המלווהֹ .לא ִמן ַהּיֹוֵרׁש – אם מת הלווה והשאיר אחריו נכסיםְ .וֹלא ִמן ַהּלֹו ֵק ַח – שקנה נכסים מן
הלווה לאחר ההלוואה ,שהם משועבדים למלווה ,מפני שבית דין טוענים ליורשים וללקוחות כל טענה שהיה יכול
לטעון הלווה (ועיין לעיל יא,ג) ,והרי הלווה נאמן לטעון שפרעְ .קנּו ְנ ָיא – "והיא התחבולה והמרמה שתהא בין התובע
והנתבע לאבד ממון לא להם" (פה"מ ערכין ו,א) .והחשש כאן הוא שמא פרע הלווה ,אך טוען שלא פרע ,כדי שיגבה
המלווה מן הלקוחות ויחלקו ביניהם את הגזלה.
