Page 654 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 654
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק יז 632
וֶׁ 1שָּכל ָהאֹו ֵמר ֹלא ָלִוי ִתי ְּכאֹו ֵמר ֹלא ִׁש ְטרֹו ָתיו ֶׁשְּל ַאָּבא ֶׁשָּכל ַהּ ְׁש ָטר ַה ֶּזה ָּפרּו ַע'ְ ,וגֹו ִבין ֶאת ְׁש ָאר
ָּפ ַר ְע ִּתי – מפני שכשהוא אומר שלא
ַהּ ְׁש ָטרֵּ ,בין ִמן ַהּלֹוֶוה ֵּבין ִמּיֹוְרָׁשיו. לווה ,אינו נאמן" ,שלא נעשה את
העדים שקרנים על פיו" (פה"מ שבועות ז,ז) .בכפירת היורשים – גבייה ללא שבועה
ו 1יֹוֵרׁש ֶׁשָּבא ִל ְגּבֹות ִמן ַהּיֹוֵרׁשְ ,ו ָא ְמרּו יֹוְרֵׁשי לֹוֶוה ' ָא ַמר
מצד שני ,כיוון שהוא כופר בהלוואה,
ָלנּו ַאָּבאֹ :לא ָלִוי ִתי חֹוב ֶזה' – ֲהֵרי יֹוְרֵׁשי ַהַּמ ְלֶוה ּגֹו ִבין ֶׁשֹּלא שוב אינו יכול לטעון שפרע ,ולכן יורשי
ִּבְׁשבּו ָעהֶׁ ,שָּכל ָהאֹו ֵמר 'ֹלא ָלִוי ִתי' ְּכאֹו ֵמר 'ֹלא ָּפַר ְע ִּתי'.
המלווה פטורים מן השבועה.
וַ 2ו ֲא ִפּלּו ֶה ֱא ִמינֹו ִּבְׁש ָטר וכו' – אפילו
וְ 2ו ֵכן ַמ ְלֶוה ֶׁשָּבא ְל ִהָּפַרע ִמּיֹוְרֵׁשי לֹוֶוהְ ,ו ָא ְמרּו ' ָא ַמר ָלנּו אם היה הסכם כתוב בין המלווה ללווה
שיהיה הלווה נאמן ,אם יטען שפרע
ַאָּבאֹ :לא ָלִוי ִתי חֹוב ֶזה' – ֲהֵרי ֶזה ּגֹו ֵבהּו ְּבֹלא ְׁשבּו ָעה, את החוב ,לא תועיל לו הנאמנות ,מפני
ַו ֲא ִפּלּו ֶה ֱא ִמינֹו ִּבְׁש ָטר ָּכל ְז ַמן ֶׁשּיֹא ַמר 'ָּפַר ְע ִּתי'ֶׁ ,שָּכל ָהאֹו ֵמר
שהוא טוען שלא לווה.
ז ֶׁש ִע ַּקר ַהּ ְׁש ָטר ַעל ְּת ַנאי ֶזה ָה ָיה – 'ֹלא ָל ִוי ִתי' ְּכאֹו ֵמר 'ֹלא ָּפ ַר ְע ִּתי'.
התנאי להאמין ללווה הטוען שפרע,
מתי אין גבייה מהיורשים אף על פי שיש שטר ביד המלווה ,הופך
את ה ִמלווה למלווה על פה ,וגם כנגד
ז יֹוֵרׁש ֶׁשָּבא ְל ִהָּפַרע ִמן ַהּלֹוֶוה ִּבְׁש ָטר ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ֶנ ֱא ָמנּות
היורשים יש לו זכות זו .אך גם ב ִמלווה ַלּלֹו ֶוה ָּכל ְז ַמן ֶׁשּיֹא ַמר 'ָּפ ַר ְע ִּתי' – ֲה ֵרי ַהּלֹו ֶוה ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת
על פה ,מי שטוען שפרע ,חייב להישבע
ֶׁשְּפָרעֹו ִלְׁש ָטר ֶזה ְו ִנ ְפ ָטרַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָּכ ַתב לֹו 'ַו ֲהֵרי ַא ָּתה (י' ע"פ הרי"ף).
ֶנ ֱא ָמן ַעל יֹוְרַׁשי'ֶׁ ,ש ִע ַּקר ַהּ ְׁש ָטר ַעל ְּת ַנאי ֶזה ָה ָיהְ .ו ִאם ִה ְת ָנה
ָע ָליו ֶׁש ִּי ְה ֶיה ֶנ ֱא ָמן ְּבֹלא ׁשּום ְׁשבּו ָעה – ֵאינֹו ִנְׁשָּבע ֲא ִפּלּו ח ְו ָי ָצא ָע ָליו ׁשֹו ֵבר – שהראה הלווה
שטר המעיד שפרע את חובו.
טְ 1ו ָה ָיה ָּכתּוב ְּב ָב ֶבל – מקום ההלוואה ְליֹו ְרֵׁשי ַמ ְל ֶוה.
ח יֹוֵרׁש ָק ָטן ֶׁש ָה ָיה ְׁש ַטר חֹוב ְל ָא ִביוְ ,ו ָי ָצא ָע ָליו ׁשֹו ֵבר הכתוב בשטר הוא בבלִ .מְּמעֹות ָּב ֶבל –
שנכתב בשטר שם המטבע ,אך בכל
מקום יש לאותו המטבע משקל אחרַ .א ַחר ִמי ַתת ָא ִביו – ֵאין קֹו ְר ִעין ֶאת ַהּ ְׁש ָטר ְו ֵאין ַמ ְגִּבין ּבֹו ַעד
ַמה ּ ֶׁש ֵאין ֵּכן ַּבְּכ ֻתָּבה – "מקולי כתובה ֶׁש ַּי ְג ִּדילּו ַה ְּיתֹו ִמיםֶׁ ,שָּמא ׁשֹו ֵבר ֶזה ְמ ֻזָּיף הּואּ ,ו ְל ִפי ָכְך ֹלא
שתיטול האישה כתובתה מן הפחות
הֹו ִציאֹו ַהּלֹוֶוה ְּב ַח ֵּיי ָה ָאב. שבמטבעות .כיצד? נשא אישה במקום
וגירשה במקום אחר :אם היו מעות מקום חסרון בנוסח השטר:מטבע ,זמן ומקום
טַ 1הּמֹו ִציא ְׁש ַטר חֹוב ַעל ֲח ֵברֹוְ ,ו ָה ָיה ָּכתּוב ְּב ָב ֶבל – הנישואין טובות ממעות מקום הגירושין
– נותן לה ממעות מקום הגירושין; ואם
ַמ ְגֵּבהּו ִמְּמעֹות ָּב ֶבל; ָה ָיה ָּכתּוב ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל – ַמ ְגֵּבהּו היו מעות מקום הגירושין טובות ממעות
מקום הנישואין – נותן לה ממעות מקום ִמְּמעֹות ֶא ֶרץ ִיְׂש ָר ֵאלַ ,מה ּ ֶׁש ֵאין ֵּכן ַּבְּכ ֻתָּבהֹ .לא ָה ָיה ַּבּ ְׁש ָטר
הנישואין" (אישות,טז,ו).
ֵׁשם ָמקֹוםְ ,והֹו ִציאֹו ְּב ָב ֶבל – ּגֹו ֶבה ּבֹו ִמְּמעֹות ָּב ֶבל; הֹו ִציאֹו
ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל – ּגֹו ֶבה ּבֹו ִמְּמעֹות ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל. טֶׁ 2ש ָּי ָצא ּבֹו ַהּ ְׁש ָטר – מן המקום
טָּ 2בא ִל ְגּבֹות ּבֹו ִמְּמעֹות ַהָּמקֹום ֶׁש ָּי ָצא ּבֹו ַהּ ְׁש ָטרְ ,ו ָט ַען שהמלווה תובע אותו ,מפני שלא נזכר
ַהּלֹוֶוה ֶׁש' ַהָּמעֹות ֶׁש ֲא ִני ַח ָּיב לֹוִ ,מֶּכ ֶסף ֶׁשהּוא ָּפחּות ִמ ֶּזה בשטר מקום ההלוואהֶׁ .שהּוא ָּפחּות
ַהַּמ ְטֵּב ַע' – ִיּ ָׁש ַבע ַהַּמ ְלֶוה ְו ִיּ ֹטלָ .ה ָיה ּבֹו ֶּכ ֶסף ְס ָתם – ַמה ִמ ֶּזה ַהַּמ ְטֵּב ַע – שההלוואה עצמה
הייתה ממעות שערכם פחות מערך
מעות המקום שהוציא בו את השטר.
ֶּכ ֶסף ְס ָתם – שלא נתפרש סוג המטבעֶׁ ּ .ש ִּי ְר ֶצה לֹו ֶוה ִי ְגֵּבהּו.
ַמה ּ ֶׁש ִּיְר ֶצה לֹוֶוה ִי ְגֵּבהּו – אפילו מן
הפחות במטבעות ,על פי הכלל :המוציא מחברו – עליו הראיה.
