Page 656 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 656
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק יח 634
בֵ 1אין ָּכל ַה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרין ֶאָּלא ַּב ַּקְר ַקע; ֲא ָבל ַהִּמַּט ְל ְט ִלין בַ 1הִּמַּט ְל ְט ִלין ֵאין ֲע ֵלי ֶהן ַא ֲחָריּות
– ֵאין ֲע ֵלי ֶהן ַא ֲחָריּותֲ .א ִפּלּו ִמַּט ְל ְט ִלין ֶׁש ָהיּו לֹו ְּב ֵעת ֶׁשָּלָוה – "מפני שאין להם קול" (להלן ה).
ֶׁשְּמ ָכָרן ִלְׁש ָעתֹו – ֵאין ַּב ַעל חֹוב טֹוֵרף אֹו ָתן.
כלומר ,לשעבוד הקרקעות יש פרסום,
והיה הקונה יכול להיזהר ,אך לשעבוד
בִ 2ה ְק ָנה ְל ַב ַעל חֹובֹו ָּכל ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ַעל ַּגב ַה ַּקְר ַקע ֶׁש ֵּיׁש לֹו, המיטלטלין אין פרסום ,והקונה לא היה
יכול להיזהר.
ִל ְהיֹותֹו ִנ ְפָרע ִמן ַהּ ֹכל – ֲהֵרי ֶזה טֹוֵרף ֵמאֹו ָתן ַהִּמַּט ְל ְט ִלין;
ְוהּוא ֶׁש ִּי ְכּתֹב לֹו ִּבְׁש ַטר חֹובֹו ֶׁש' ִה ְק ֵני ִתי ְלָך ִמַּט ְל ְט ִלין ֶׁש ֵּיׁש בִ 2ה ְק ָנהַ ...על ַּגב ַה ַּקְר ַקע – ראה לעיל
טז,זֶׁ .שֹּלא ְּכ ַא ְס ַמ ְכ ָּתא – התחייבות
מופרזת (ראה לעיל ו,אְ .)3וֹלא ְּכ ָט ְפ ֵסי ִלי ַעל ַּגב ַה ַּק ְר ַקע ֶׁש ֵּיׁש ִליֶׁ ,שֹּלא ְּכ ַא ְס ַמ ְכ ָּתא ְוֶׁשֹּלא ְּכ ָט ְפ ֵסי
ַהּ ְׁש ָטרֹות – הטופס הוא נוסחו הקבוע
ַהּ ְׁש ָטרֹות'. של השטר ,שהיו רגילים הסופרים למלא
בו את הפרטים המדויקים ולמחוק את
בְ 3ו ֵכן ִאם ָּכ ַתב לֹו ֶׁש'ָּכל ְנ ָכ ִסים ֶׁש ֲא ִני ָע ִתיד ִל ְקנֹותֵּ ,בין החלקים המיותרים .בטפסים אלו נהגו
הסופרים לרשום גם הקנאת מיטלטלין
ַקְר ָקעֹות ֵּבין ִמַּט ְל ְט ִליןֲ ,הֵרי ֵהן ְמֻׁש ְעָּב ִדין ְלָך ְל ִהָּפַרע ֵמ ֶהן, על גב הקרקע ,אך לעתים שכח הסופר
ְו ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ְקנּו ִיין ְלָך ַעל ַּגב ַה ַּקְר ָקעֹות ְל ִהָּפַרע ֵמ ֶהןֶׁ ,שֹּלא
למחוק את החלק הזה .לכן ,מי שרוצה ְּכ ַא ְס ַמ ְכ ָּתא ְוֹלא ְּכ ָט ְפ ֵסי ַהּ ְׁש ָטרֹות' – ֲה ֵרי ֶזה טֹו ֵרף ַאף ִמן
שלא יוכל בעל חובו לטעון שהשטר
ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ֶׁש ָּק ָנה ַהּלֹוֶוה ְל ַא ַחר ֶׁשָּלָוהֶׁ ,שָּכל ְּת ַנאי ֶׁשְּב ָממֹון אינו תקף ושנכתב שלא בכוונה ,עליו
ַק ָּים.
להדגיש את הדבר במפורש.
ג ַהּפֹו ִתי ִקי – מילה זו משמשת בשתי הפותיקי
ג ָעָׂשה ָׂש ֵדהּו ַהּפֹו ִתי ִקי ְל ַב ַעל חֹובֹו אֹו ָל ִאּ ָׁשה ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה, משמעויות )1 :הפותיקי סתם – נכס
המשמש כביטחון לגביית החוב
ְוהּוא ֶׁש ִּי ְכּ ֹתב ָל ֶהן ' ִמָּכאן ִּת ְגּבּו'ּ ,וְׁש ָט ָפּה ָנ ָהר – ֲהֵרי ֶזה ּגֹו ֶבה ("מכאן תגבו") )2 .הפותיקי מפורש –
ִמּ ְׁש ָאר ְנ ָכ ִסיםְ ,וטֹוֵרף אֹו ָתןְ .ו ִאם ִה ְת ָנה ִעּמֹו ֶׁשֹּלא ִי ְה ֶיה לֹו נכס שנאמר במפורש שרק הוא משמש
ֵּפָרעֹון ֶאָּלא ִמּזֹו – ֵאינֹו ּגֹו ֶבה ִמּ ְׁש ָאר ְנ ָכ ִסיםְ .ו ֵכן ִאם ָלָוה לגביית החוב ("שלא יהיה לו פירעון
ִמֶּמּנּוּ ,ו ֵפֵרׁש ֶׁש ֵאין לֹו ָע ָליו ַא ֲחָריּות – ֲהֵרי ֶזה ֵאינֹו ּגֹו ֶבה ִמן אלא מזו") .להפותיקי מפורש יש
דמיון מסוים למושג "בערבון מוגבל"
ַהְּמֻׁש ְעָּב ִדין ְלעֹו ָלם. (או בע"מ) המוסף בימינו לשמן של
ד ָהעֹוֶׂשה ָׂש ֵדהּו ַהּפֹו ִתי ִקי ְל ַב ַעל חֹוב אֹו ָל ִאּ ָׁשה ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה, חברות ,לציין שיש אחריות מוגבלת
של הבעלים לחובות החברה שייגבו
ּו ְמ ָכָרּה – ֲהֵרי זֹו ְמכּוָרהּ ,ו ְכֶׁש ָּיבֹוא ַּב ַעל חֹוב ִל ְגּבֹותִ ,אם ֹלא רק מנכסיה .מקור המילה ביוונית,
וחכמים השתמשו בה כנוטריקון' ,פה ִי ְמ ָצא ְנ ָכ ִסים ְּב ֵני חֹ ִריןִ ,י ְטרֹף אֹו ָתּהַּ .בֶּמה ְּד ָב ִרים ֲאמּו ִרים?
תקנה חובך' (ראה פה"מ גטין ד,ד)ּ .וְׁש ָט ָפּה
ְּבֶׁשְּמ ָכָרּה ִלְׁש ָע ָתּה*ֲ .א ָבל ְמ ָכָרּה ִמ ְמַּכר עֹו ָלם – ֵאי ָנּה ָנ ָהר – ואינה ראויה לזריעה ,ולכן אינה
ְמכּו ָרה.
ראויה לגבייה.
ה ָעָׂשה ַע ְבּדֹו ַהּפֹו ִתי ִקיּ ,ו ְמ ָכרֹו – ֲהֵרי ַּב ַעל חֹוב ּגֹו ֶבה ד ַהּפֹו ִתי ִקי – הפותיקי סתם ,ולכן
ִמֶּמּנּוִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵּיׁש לֹו קֹולָ .עָׂשה ׁשֹורֹו ַהּפֹו ִתי ִקיּ ,ו ְמ ָכרֹו הנושה מנסה לגבות תחילה מנכסים
– ֵאין ַּב ַעל חֹוב ּגֹו ֶבה ִמֶּמּנּוְ .ו ֵכן ְׁש ָאר ַהִּמַּט ְל ְט ִליןִ ,מְּפ ֵני בני חורין ,אבל בהפותיקי מפורש,
המלווה גובה מן הלקוחות ,אף אם יש
ללווה נכסים בני חורין (מ"מ)ְּ .בֶׁשְּמ ָכָרּה ֶׁש ֵאין ָל ֶהן קֹול.
ִלְׁש ָע ָתּה* – מכר זמני ,בדומה להשכרה.
בכ"י י'ְ :לָׁש ָעהְ .מ ָכָרּה ִמ ְמַּכר עֹו ָלם ֵאי ָנּה ְמכּוָרה – מאחר שהיא משועבדת בהפותיקי ,לא ניתן למכור אותה לצמיתות,
מפני שהוא כמוכר דבר שאינו שלו (או"ש).
