Page 639 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 639
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק יג 617
גְ 2ו ֵכן – כשיורשי המלווה באים פרעון ממשכון שביד היורשים
לגבות מיורשי הלווה ,יורשי המלווה גְ 2ו ֵכן ַהַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ַעל ַהַּמְׁשּכֹוןּ ,ו ֵמת ַהּלֹוֶוה ְו ַהַּמ ְלֶוה
חייבים להישבע משתי סיבות: – ֵּבין ֶׁשֵּמת לֹוֶוה ְּת ִחָּלה ֵּבין ֶׁשֵּמת ַמ ְלֶוה ,הֹו ִאיל ְוהּוא ִנ ְפָרע
הראשונה ,מפני שבית דין מתערבים
ִמַּמה ּ ֶׁש ַּת ַחת ָידֹו ְו ִאּלּו ָר ָצה ָא ַמר ' ָלקּו ַח הּוא ְּב ָי ִדי'ֲ ,ה ֵרי ֶזה לטובת יורשי הלווה וטוענים להם כל
טענה שהיה יכול אביהם לטעון ,ואילו
היה אביהם חי ,היה מחייב את המלווה ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ ְונֹו ֵטלְּ ,כ ֶדֶרְך ָּכל ַהִּנְׁשָּב ִעין ְונֹו ְט ִלין.
להישבע בנקיטת חפץ; והשנייה ,מפני גּ 3ו ִמְּפ ֵני ָמה ֵאינֹו ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת? ְל ִפי ֶׁש ֵאינֹו ִנְׁשָּבע ַעל ַע ְצמֹו
שיורשי המלווה הגובים חוב חייבים
להישבע שאינם יודעים אם נפרע החוב ֶׁשַּלַּמְׁשּכֹון ֶאָּלא ַעל ַהָּממֹון ֶׁשּלֹו ֵק ַח; ֶׁש ִאּלּו ָא ַמר ַעל ַע ְצמֹו
אם לאו (להלן יז,א-ב) .הֹו ִאיל ְוהּוא ִנ ְפ ָרע ֶׁשְּל ֵח ֶפץ ֶזה ' ַא ָּתה ְמ ַכְרּתֹו ִלי'ַ ' ,א ָּתה ְנ ַתּתֹו ִלי ְּב ַמ ָּת ָנה' – ָה ָיה
ִמַּמה ּ ֶׁש ַּת ַחת ָידֹו – ואין נפקא מינה ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ְו ִנ ְפ ָטר.
מי מת ראשון ,כיוון שהמשכון עושה
את החוב כגבוי .ואם אין משכון ,ומת גֲ 4א ָבל ִאם ָהיּו ָׁשם ֵע ִדים ֶׁש ֵח ֶפץ ֶזה ַמְׁשּכֹון ְּב ָידֹוְ ,וֹלא ָי ְדעּו
הלווה לפני המלווה ,אין יורשי המלווה
יכולים לגבות מיורשי הלווה (להלן יז,ג). ַעל ַּכָּמה – ֵאינֹו ָיכֹול ִלּ ֹטל ֶאָּלא ִּבְׁשבּו ָעהְ .והֹו ִאיל ְו ֵאין ָׁשם
ְו ִאּלּו ָר ָצה ָא ַמר ָלקּו ַח הּוא ְּב ָי ִדי – אם ֵע ִדיםְ ,ו ָיכֹול לֹו ַמר 'ֶׁשִּלי הּוא'ֶ ,נ ֱא ָמן לֹו ַמר ' ֵיׁש ִלי ָע ָליו ָּכְך
היורש של המלווה טוען שקנה את ְו ָכְך'ְ ,ו ֵכן ַּבׁ ְּשבּו ָעה ַע ְצ ָמּה ֶׁש ָה ָיה ִנְׁשָּבע ִאם ָהיּו ָׁשם ֵע ִדים
החפץ ,עליו להישבע שבועת היסת (טוען ֶׁשהּוא ַמְׁשּכֹון; ֶׁש ֵאין אֹו ְמִרין ' ִמּגֹו' ְל ָפ ְטרֹו ִמּ ְׁשבּו ָעה ֶאָּלא
ונטען ח,א)ֲ .ה ֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע – יורשו של ְל ָפ ְטרֹו ִמָּממֹוןֶׁ ,שֹּלא ַי ֲח ִזיר ַהַּמְׁשּכֹון ַעד ֶׁש ִּיּ ֹטל ַמה ּ ֶׁשָּט ַען.
המלווה נשבע ליורשו של הלווה שאינו
יודע אם נפרע החוב אם לאו (להלן יז,ב). טענות בין לווה ומלווה על שווי המשכון
ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ – ראה לעיל ביאור ב,ב.2
ְּכ ִדין ָּכל ַהִּנְׁשָּב ִעין ְונֹו ְט ִלין – שנשבעים דַ 1הַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ַעל ַהַּמְׁשּכֹוןְ ,ו ָא ַבד אֹו ִנ ְג ַנב ְּבֹלא ֹא ֶנס,
שבועה מתקנת חכמים כעין שבועה
ֶׁש ֲה ֵרי ַהַּמ ְל ֶוה ַח ָּיב ִּב ְד ֵמי ַהַּמְׁשּכֹון ְּכמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (שכירות י,א),
ְו ָא ַמר ַהַּמ ְל ֶוה ' ֶס ַלע ִה ְל ִוי ִתיָך ָע ָליוּ ,וְׁש ֵני ִּדי ָנ ִרין ָה ָיה ָׁש ֶוה' ,שלתורה (טוען ונטען א,ב).
גּ 3ו ִמְּפ ֵני ָמה ֵאינֹו ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת –
להגדרת 'היסת' ,ראה לעיל ביאור יא,א .שבועת היסת היא שבועה קלה בהשוואה לשבועה בנקיטת חפץ .וכאן,
כשהוא טוען שהחפץ ממושכן אצלו ,היה ראוי להאמין לו ולהסתפק בשבועת היסת בשל טענת "מיגו" ,שהיה יכול
לטעון שהחפץ שלו ,והיה נאמן בשבועת היסת ונפטר מלהחזירו .ומאליה עולה השאלה :מדוע חייבוהו כאן שבועה
חמורה? ְל ִפי ֶׁש ֵאינֹו ִנְׁשָּבע – התשובה :כאן אינו נשבע כדי להמשיך ולהחזיק בחפץ שטוען שהוא שלו ,אלא על
גביית החוב מן המשכון שמודה שאינו שלו ,לכן מחייבים אותו להישבע בנקיטת חפץ כדין כל הנשבעים ונוטלים.
גֲ 4א ָבל ִאם וכו' – המשך התשובה :טענת המיגו נובעת מן העובדה שאין עדים ,אך אילו היו עדים ,היה נשבע ,ואין
המיגו פוטר אותו משבועהֵ .ע ִדים ֶׁש ֵח ֶפץ ֶזה ַמְׁשּכֹון – אם יש עדים על המשכון ,אין המלווה נאמן ,שמתוך שהיה
יכול לטעון שהחפץ שלו ,לכן היה חייב להישבע שבועה חמורה בנקיטת חפץֵ .יׁש ִלי ָע ָליו ָּכְך ְו ָכְך – המשכון בידי
להבטיח השבת חוב שהוא חייב ליֶ .נ ֱא ָמן לֹו ַמרְ ...ו ֵכן ַּבׁ ְּשבּו ָעה ַע ְצ ָמּה – אמנם הוא נאמן ,אך הוא חייב להישבע.
והמקרה שלפנינו ,שהמלווה מודה בהודאתו שהחפץ הוא משכון ,והרי "הודאת בעל דין כמאה עדים היא" (זכייה ומתנה
ד,יב) ,דומה למקרה שיש בו שני עדים המעידים שהוא משכון ,אך אינם מעידים על שיעור ההלוואה .וכעת ,שאין
עדים ,מתוך שהיה יכול לטעון שהוא שלו ,הוא נאמן לטעון בשבועה על שיעור ההלוואה ,כפי שאילו היו עדים ,היה
נשבע ,מפני שאין המיגו פוטר מן השבועה (סמ"ע חו"מ עב,יז; מ"מ)ֶׁ .ש ֵאין אֹו ְמ ִרין ִמּגֹו ְל ָפ ְטרֹו ִמּ ְׁשבּו ָעה – הטעם לכלל
זה הוא :השבועה באה לברר את האמת ,ואף אם הוא טוען טענת מיגו ,אינה נחשבת כראיה ממש ,וראוי לברר את
האמת גם בשבועה.
דַ 1הַּמ ְלֶוה ַח ָּיב ִּב ְד ֵמי ַהַּמְׁשּכֹון – מפני שהוא שומר שכרְּ .בֹלא אֹ ֶנס – שאם נאנס ,כגון שתקפוהו שודדים – חייב
להישבע שנאנס ,ופטור מלשלם ,והלווה חייב לשלם את כל החובֶ .ס ַלע – ארבעה דינריםָ .ה ָיה ָׁשֶוה – המשכון.
