Page 640 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 640
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק יג 6 18
ְׁשבּו ַעתַ הּׁשֹו ְמִריןֶׁ ש ֵאינֹו ִּבְרׁשּותֹו – ְולֹו ֶוה אֹו ֵמר ' ֶס ַלע ִה ְל ִוי ַת ִני ָע ָליוְ ,ו ֶס ַלע ָה ָיה ָׁש ֶוה' – ֲה ֵרי
תיקנו חכמים שהוא חייב להישבע
ַהַּמ ְלֶוה ִנְׁשָּבע ְּת ִחָּלה ְׁשבּו ַעת ַהּׁשֹו ְמִרין ֶׁש ֵאינֹו ִּבְרׁשּותֹו, בנקיטת חפץ ,אף על פי שהוא משלם,
ְו ַהּלֹוֶוה ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ֶׁש ָה ָיה ָׁשֶוה ְּכ ֶנ ֶגד ַהחֹובְ ,ו ִיָּפ ֵטר. שמא נתן בו עיניו (שאלה ופיקדון ו,א).
דָ 2א ַמר ַהַּמ ְלֶוה ' ֶס ַלע ִה ְלִוי ִתיָך ָע ָליוּ ,וְׁש ֵני ִּדי ָנִרין ָה ָיה ָׁשֶוה', ְו ַהּלֹוֶוה ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת – מפני שהוא כופר
בכל וטוען שאינו חייב לו ולא כלום.
ְו ַהּלֹוֶוה אֹו ֵמר ' ֶס ַלע ִה ְלִוי ַת ִני ָע ָליוּ ,וְׁשלָׁשה ִּדי ָנִרין ָה ָיה ָׁשֶוה'
– ִיּ ָׁש ַבע ַהַּמ ְלֶוה ְּת ִחָּלה ֶׁש ֵאינֹו ִּבְרׁשּותֹוְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ִיּ ָׁש ַבע דִ 2יּ ָׁש ַבע ַהּלֹוֶוהֶׁ ...ש ֲהֵרי הֹו ָדה
ַהּלֹוֶוה ַּכָּמה ָה ָיה ָׁשֶוהֶׁ ,ש ֲהֵרי הֹו ָדה ְּב ִמ ְק ָצתִ ,ויַׁשֵּלם ַה ִּדי ָנר.
ְּב ִמ ְק ָצת – המודה בחלק מן התביעה
חייב שבועה מן התורה.
דָ 3א ַמר ַהּלֹוֶוה ' ֶס ַלע ִה ְלִוי ַת ִני ָע ָליוּ ,וְׁש ַּת ִים ָה ָיה ָׁשֶוה', דּ 3וְׁש ַּת ִים – שני סלעיםְ .וכֹו ֵלל
ְו ַהַּמ ְלֶוה אֹו ֵמר ' ֶס ַלע ִה ְלִוי ִתיָך ָע ָליוְ ,ו ֶס ַלע ָה ָיה ָׁשֶוה' – ִיּ ָׁש ַבע ִּבְׁשבּו ָעתֹו ֶׁש ָה ָיה ַהַּמְׁשּכֹון ְּכ ֶנ ֶגד ַהחֹוב
ַהַּמ ְלֶוה ֶׁש ֵאינֹו ִּבְרׁשּותֹוְ ,וכֹו ֵלל ִּבְׁשבּו ָעתֹו ֶׁש ָה ָיה ַהַּמְׁשּכֹון
– כדין מי שכופר בכל.
ְּכ ֶנ ֶגד ַהחֹוב.
דֶׁ 4ש ֵאינֹו ִּבְרׁשּותֹו – ואף כשיש
שבועה חמורה שלתורה (מודה במקצת)
דָ 4א ַמר ַהּלֹוֶוה ' ֶס ַלע ִה ְלִוי ַת ִני ָע ָליוּ ,וְׁש ַּת ִים ָה ָיה ָׁשֶוה', ושבועה קלה יותר (שאינו ברשותו),
חייב להישבע קודם על החמורה ולכלול
ְו ַהַּמ ְלֶוה אֹו ֵמר ' ֶס ַלע ִה ְלִוי ִתיָך ָע ָליוַ ,ו ֲח ִמּ ָׁשה ִּדי ָנִרין ָה ָיה בה את הקלה (טוען ונטען א,יד) ,כאן נשבע
קודם שאינה ברשותו ,מפני שאם היא ָׁש ֶוה' – ִיּ ָׁש ַבע ַהַּמ ְל ֶוה ֶׁש ֵאינֹו ִּב ְרׁשּותֹוְ ,ו ִי ְכֹלל ֶׁשֹּלא ָה ָיה ָׁש ֶוה
ברשותו ,ניתן לעמוד על שוויה ,ולא
ָי ֵתר ַעל ֲח ִמּ ָׁשה ִּדי ָנִריןִ ,ויַׁשֵּלם ִּדי ָנר. יצטרך להישבע שבועה מן התורה כמה
לווה ומלוה – אינו יודע שוויו היא שווה (פרישה סימן עב)ְ .ו ִי ְכֹלל ֶׁשֹּלא
ָה ָיה ָׁשֶוה ָי ֵתר ַעל ֲח ִמּ ָׁשה ִּדי ָנִרין – כדין
דֶ ' 5ס ַלע ִה ְלִוי ִתיָך ָע ָליוּ ,וְׁש ֵני ִּדי ָנִרין ָה ָיה ָׁשֶוה'ְ ,ו ַהּלֹוֶוה מודה במקצת ,שהרי הוא מודה שחייב
אֹו ֵמר ' ֵאי ִני יֹו ֵד ַע ָּד ָמיו' – ִיּ ָׁש ַבע ַהַּמ ְלֶוה ֶׁש ֵאינֹו ִּבְרׁשּותֹו, לו שקל.
ְוכֹו ֵלל ִּבְׁשבּו ָעתֹו ֶׁשּ ְׁש ֵני ִּדי ָנִרין ָה ָיה ָׁשֶוהִ ,ויַׁשֵּלם ַהּלֹוֶוה ְׁש ָאר
ַהחֹובֶׁ ,ש ֲהֵרי הּוא יֹו ֵד ַע ְּבַו ַּדאי ֶׁשהּוא ַח ָּיב לֹוְ ,ו ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ִאם דְ 5ו ַהּלֹוֶוה אֹו ֵמר ֵאי ִני יֹו ֵד ַע ָּד ָמיו –
ְּפָרעֹו אֹו ֹלא ְּפָרעֹו. טענתו היא שאינו יודע אם נפרע החוב,
מפני שאינו יודע מה שוויו של המשכון.
דֶ ' 6ס ַלע ִה ְלִוי ַת ִני ָע ָליוּ ,וְׁש ַּת ִים ָה ָיה ָׁשֶוה'ְ ,ו ַהַּמ ְלֶוה אֹו ֵמר ברגיל ,כשטוען שאינו יודע אם פרע,
עליו לשלם בלי שיישבע המלווה (טוען
ונטען א,ט) .אך כאן ִיּ ָׁש ַבע ַהַּמ ְלֶוה – מפני ' ֵאי ִני יֹו ֵד ַע ָּד ָמיו' – ִיּ ָׁש ַבע ַהַּמ ְל ֶוה ֶׁש ֵאינֹו ִּב ְרׁשּותֹוְ ,ו ִי ְכֹלל
שממילא עליו להישבע שאינו ברשותוֶׁ ,ש ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ֶׁש ָּד ָמיו ָי ֵתר ַעל ַהחֹוב ֲא ִפּלּו ִּב ְפרּו ָטה ַא ַחת,
ומתוך כך צריך להישבע על שוויו (מ"מ).
ְו ִיָּפ ֵטרֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא ִח ֵּיב ַע ְצמֹו ִּב ְכלּום.
דְ 6ו ַהַּמ ְלֶוה אֹו ֵמר ֵאי ִני יֹו ֵד ַע ָּד ָמיו –
והרי זה דומה למי שאומר שאינו יודע אם נתחייב לו ,שהוא חייב להישבע שבועת היסת שאינו יודע שהוא חייב כדי
להיפטר מן החוב (טוען ונטען א,ח) ,אך כאן חייב להישבע בנקיטת חפץ שאינו בידו ,מפני שדינו כדין שומר שכר (שאלה
ופיקדון ו,א) ,ומכליל בשבועתו גם שאינו יודע מה שוויו.
המקרה הלווה המלווה הלכה סיכום מבאר להלכות ד-1ד :6מספר
הלווה כופר בכל -4+4=0 +4-2=+2 ד1 חיובי בטור הלווה או המלווה משמעותו
הלווה מודה במקצת -4+3=-1 +4-2=+2 ד2 שחייבים לו ,והוא התובע; ואילו מספר
המלווה כופר בכל -4+8=+4 +4-4=0 ד3 שלילי משמעותו שהוא חייב לחברו,
המלווה מודה במקצת -4+8=+4 +4-5=-1 ד4 והוא הנתבע.
הלווה אינו יודע +4-2=+2 ד5
המלווה אינו יודע ? ד6
-4+8=+4 ?
