Page 634 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 634
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק יא 612
מצַות היורשים לפירעון החוב חִ 1מן ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ֶׁש ִהִּני ַח – אך מן
חִ 1מ ְצָוה ַעל ַה ְּיתֹו ִמים ִל ְפרֹ ַע חֹוב ֲא ִבי ֶהן ִמן ַהִּמַּט ְל ְט ִלין המיטלטלין שלהם אין עליהם מצוה
ֶׁש ִהִּני ַחְ .ו ִאם ֹלא ָר ָצה ַהּיֹוֵרׁש ִל ֵּתן – ֵאין ּכֹו ִפין אֹותֹו; ְו ִאם לפרוע את חוב אביהם (ר"ח הובא בי').
ָּת ַפס ַּב ַעל חֹוב ֵמ ַח ִּיים – ּגֹו ֶבה ֵמ ֶהןָ .ט ַען ֶׁש'ֵּמ ַח ִּיים ָּת ַפ ְס ִּתי',
ָּת ַפס ַּב ַעל חֹוב – שבידו שטר הלוואה,
נכסים לגבות מהםֵ .מ ַח ִּיים – בחיי
ְו ַהּיֹוֵרׁש טֹו ֵען ֶׁש ַא ַחר ִמי ָתה ָּת ַפס – ַעל ַהּיֹוֵרׁש ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה הלווהַ .על ַהּיֹוֵרׁש ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה –
אֹו ִיּ ָׁש ַבע ַהַּמ ְלֶוה ֶׁשָּכְך ְו ָכְך הּוא ַח ָּיב לֹוְ ,ו ָיכֹול ִל ְט ֹען ַעד ְּכ ֵדי מתוך שיכול המלווה לטעון (דין מיגו)
שקנה אותם ,מאמינים לו שתפס אותם
ְּד ֵמי ֶהןְ ,וכֹו ֵלל ִּבְׁשבּו ָעתֹו ֶׁשֵּמ ַח ִּיים ָּת ַפס. בחיי הלווהִ .יּ ָׁש ַבע ַהַּמ ְלֶוה – בנקיטת
חָ 2היּו ַה ְּד ָבִרים ֶׁש ָּת ַפס ְׁש ָטרֹותְ ,ו ָט ַען ֶׁש ֵהן ַמְׁשּכֹון ְּב ָידֹו ַעל חפץ כדין כל הנשבעים ונוטלים (להלן
יג,ג)ְ .ו ָיכֹול ִל ְטעֹן ַעד ְּכ ֵדי ְּד ֵמי ֶהן – יש
חֹובֹו ְוֶׁשֵּמ ַח ִּיים ָּת ַפס – ַעל ַהַּמ ְלֶוה ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה ֶׁשֵּמ ַח ִּיים תוקף לטענתו שאבי היתומים חייב לו
חוב הפחות או השווה לשווי הנכסים ָּת ַפס; ְו ִאם ֹלא ֵה ִביא – ַי ֲח ִזיר ַלּיֹו ְרִׁשיןִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵאינֹו טֹו ֵען
שתפסְ .וכֹו ֵלל ִּבְׁשבּו ָעתֹו – הבא להיפרע
ִל ְקנֹות ּגּו ָפן ֶאָּלא ָלְר ָא ָיה ֶׁשָּב ֶהן. מן היורשים חייב להישבע שלא נפרע
(להלן יד,א) .ויישבע שבועה זו גם על
ט ְיתֹו ִמים ֶׁשָּגבּו ַקְר ַקע ְּבחֹוב ֶׁש ָה ָיה ַל ֲא ִבי ֶהן ֵא ֶצל ֲא ֵחִרים
טענתו שתפס מחיים ,מפני שגם אם – ֵיׁש ְל ַב ַעל חֹוב ֶׁשַּל ֲא ִבי ֶהם ַל ֲחזֹר ְו ִל ְגּבֹות אֹו ָתּה ֵמ ֶהןֶׁ ,ש ֲה ֵרי
טענתו שאביהם חייב לו נכונה ,אילו לא
ַקְר ַקע זֹו ֶׁשַּל ֲא ִבי ֶהם ִהיא. היה תופס מחיים ,אין לו רשות לגבות
יְ 1ראּו ֵבן ֶׁשָּמ ַכר ָׂש ֶדה ְלִׁש ְמעֹון ְּב ַא ֲחָריּותְ ,ו ָז ַקף ִׁש ְמעֹון מן המיטלטלין.
ְּד ֵמי ַהּ ָׂש ֶדה ָע ָליו ִמ ְלָוה ִלְראּו ֵבןּ ,ו ֵמת ְראּו ֵבןּ ,ו ָבא ַּב ַעל חֹוב חְׁ 2ש ָטרֹות – שטרות חוב שאפשר
ֶׁשִּלְראּו ֵבן ִל ְטרֹף ִמּ ִׁש ְמעֹון ַהּ ָׂש ֶדהּ ,ו ִפ ְּיסֹו ִׁש ְמעֹון ְּב ָמעֹות ְו ָה ַלְך
לֹו – ַה ִּדין נֹו ֵתן ֶׁש ָּיבֹואּו יֹוְרֵׁשי ְראּו ֵבן ְו ִי ְתְּבעּו ִׁש ְמעֹון ַּבִּמ ְלָוה לגבותםַ .מְׁשּכֹון ְּב ָידֹו – להבטיח את
החזרת ההלוואה ,מפני שאינו נעשה
כמיטלטלין אצל היורשים (לעיל ג,ה).
ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה וכו' – שלא כבמיטלטלין ֶׁש ָּז ַקף ָע ָליוֶׁ ,ש ֲה ֵרי ֵאי ָנּה ִמְׁש ַּת ְעֶּב ֶדת ְל ַב ַעל חֹוב ֶׁשִּל ְראּו ֵבן.
אחרים ,השטר נקנה רק אם המוכר כותב
יְ 2ל ִפי ָכְךִ ,אם ָה ָיה ִׁש ְמעֹון ִּפ ֵּק ַח – נֹו ֵתן ָל ֶהם ַה ַּקְר ַקע ֶׁשָּל ַקח לקונה שטר מכירה שכתוב בו ששטר
החוב קנוי לו יחד עם כל השעבוד ֵמ ְראּו ֵבן ַּבִּמ ְל ָוה ֶׁש ָּז ַקף ַעל ַע ְצמֹוְ ,וחֹו ֵזר ְוטֹו ֵרף אֹו ָתּה ֵמ ֶהם
שבו ,ומוסר לו את שטר החוב ואת
שטר המכירה כאחד ,ובלעדי שטר המכירה ,השטר שבידו הוא רק ראיה על החוב ולא שהשטר ניתן לו (מכירה ו,י) .לכן
כשיש ספק אם השטר ניתן לו בחיי האב – עליו להביא ראיהֶׁ .שֵּמ ַח ִּיים ָּת ַפס – ויכול להחזיקם עד שיפדו מידו את
השטרות הללו כשישלמו לו את חובו ,מפני שכשיש בידו משכון בחיי האב ,החוב נחשב כגבוי ,והוא יכול לגבות אף
מן המיטלטלין שביד היורשים (לעיל ג,ה).
ט ֵיׁש – יש יכולתֶׁ .ש ֲהֵרי ַקְר ַקע זֹו ֶׁשַּל ֲא ִבי ֶהם ִהיא – וכשם שגבו את הקרקע מתוקף השעבוד ,כך גובה אותה בעל
החוב .דין זה מבוסס על העיקרון שאם שמעון חייב לראובן ולוי חייב לשמעון – נוצרת זיקת שעבוד ישיר בין לוי לבין
ראובן (לעיל ב,ו) ,ולכן אין הקרקע נחשבת לממון היורשים אלא משועבדת לבעל חוב.
יְּ 1ב ַא ֲחָריּות – שאם תיטרף השדה משמעון בגביית בעלי חובותיו של ראובן – ראובן מתחייב להחזיר לשמעון את
כספוְ .ו ָז ַקף ִׁש ְמעֹון ְּד ֵמי ַהּ ָׂש ֶדה ָע ָליו ִמ ְלָוה – נכתב בשטר חוב ששמעון חייב לראובןֶׁ .ש ֲהֵרי ֵאי ָנּה ִמְׁש ַּת ְעֶּב ֶדת וכו' –
אף על פי שהשדה משתעבדת לבעל חובו של ראובן ,והוא יכול לגבות אותה משמעון – החוב ששמעון חייב לראובן
אינו משועבד לבעל חובו של ראובן ,מפני שהוא מיטלטלין (מעות) שעברו בירושה ליורשי ראובן ,ומיטלטלין שביד
היורשים אינם משתעבדים לבעל חובו של אביהם (לעיל ז) .ואם כן ,אם נתן שמעון לבעל חובו של ראובן מעות – אינו
יכול להפחיתם מחובו ליורשי ראובן ,מפני שאינם מחויבים לתת את המעות הללו לבעל חובו של אביהם.
י 2נֹו ֵתן ָל ֶהם ַה ַּקְר ַקע וכו' – נותן ליתומים את אותה השדה כפירעון חובו להם .וכיוון שנקנתה השדה באחריות,
היורשים אחראים להחזרת הכסף ששילם שמעון לבעל חובו של ראובן אביהם ,כדי שלא ייטול ממנו את השדה ,מפני
שהקרקע של ראובן ,שכעת יד היורשים משועבדת לתשלום חובות אביהם (לעיל ט).
