Page 631 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפשמ רפס‪  ‬הולוו והומל לכותה‪  ‬פרק י‪-‬יא ‪ 609‬‬ ‫ ‬

‫ֶזה ָאסּור‪ֶׁ ,‬שֹּלא ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמים ֶׁשֻּמ ָּתר ִל ְפ ֹסק ַעל ַׁש ַער ֶׁשַּבּׁשּוק ֶׁשֹּלא ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמים וכו' – ראה לעיל‬
‫ט‪,‬א‪ֶ .‬אָּלא ְּבנֹו ֵתן ְמעֹו ָתיו ִל ְקנֹות ָּב ֶהן –‬
‫שאז המכירה מידית‪ ,‬ואינה לא הלוואה‬ ‫ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין לֹו ְּכלּום ֵמאֹותֹו ַהִּמין‪ֶ ,‬אָּלא ְּבנֹו ֵתן ְמעֹו ָתיו‬
‫ולא הקדמת מעות‪ ,‬מפני שהמוכר יכול‬ ‫ִל ְקנֹות ָּב ֶהן; ֲא ָבל ָהרֹו ֶצה ְל ַה ֲע ִמיד ַה ְלָו ָאתֹו ַעל ַּגב ַהֵּפרֹות –‬

‫לקנות מאדם אחר עבור הקונה בכסף‬ ‫ָאסּור‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּי ְהיּו לֹו ֵּפרֹות‪.‬‬

‫שמקבל ממנו (עיין לעיל ט‪,‬א בביאור)‪ָ .‬אסּור‬ ‫ו‪ָ 2‬ה ָיה ַלּלֹוֶוה ִחִּטים‪ְ ,‬ו ָעָׂשה ַה ְלָו ָאתֹו ָע ָליו ִחִּטים‪ּ ,‬ו ָבא ַא ַחר‬
‫ַעד ֶׁש ִּי ְהיּו לֹו ֵּפרֹות – שהרי אין הלווה‬

‫ְז ַמן ְו ָא ַמר לֹו ' ֵּתן ִלי ִחַּטי‪ֶׁ ,‬ש ֲא ִני רֹו ֶצה ְל ָמ ְכ ָרן ְו ִל ַּקח ִּב ְד ֵמי ֶהן יכול לקנות‪ ,‬מפני שאין לו כסף‪.‬‬
‫ו‪ְ 2‬ו ָעָׂשה ַה ְלָו ָאתֹו ָע ָליו ִחִּטים –‬
‫ַי ִין'‪ָ ,‬א ַמר לֹו ' ֵצא ַו ֲעֵׂשה אֹו ָתן ָע ַלי ַי ִין ַּכּ ַׁש ַער ֶׁשַּבּׁשּוק ַע ָּתה'‪:‬‬
‫התחייב לתת לו חיטים תמורת החוב‬ ‫ִאם ֵיׁש לֹו ַי ִין – ֲהֵרי ֶזה ֻמ ָּתר‪ְ ,‬ו ַנ ֲעָׂשת ַה ְלָו ָאתֹו ֶא ְצלֹו ַי ִין; ְו ִאם‬
‫של המעות‪.‬‬
‫ֵאין לֹו ַי ִין – ָאסּור‪.‬‬
‫ו‪ֲ 3‬הֵרי ֶׁשֹּלא ָה ָיה לֹו – חיטים כדי‬

‫להעמיד את הלוואתו על גב הפירות‪.‬‬ ‫ו‪ֲ 3‬הֵרי ֶׁשֹּלא ָה ָיה לֹו‪ְ ,‬ו ָע ַבר ְו ֶה ֱח ִזיר ַה ַה ְלָו ָאה ֵּפרֹות – ַאף ַעל‬
‫ְו ָע ַבר – על ההלכה‪ְ .‬ו ֶה ֱח ִזיר ַה ַה ְלָו ָאה‬
‫ֵּפרֹות – קיבל עליו את חובו בפירות‪.‬‬ ‫ִּפי ֶׁש ָּק ָנה ֵּפרֹות ַא ַחר ָּכְך‪ֵ ,‬אינֹו ַח ָּיב ִל ֵּתן לֹו ֵּפרֹות‪ֶ ,‬אָּלא נֹו ֵתן‬

‫ֵאינֹו ַח ָּיב ִל ֵּתן לֹו ֵּפרֹות – ואף אסור לו‬ ‫לֹו ָמעֹות ֶׁש ִה ְלָוהּו‪.‬‬

‫לשלם בפירות‪ ,‬אם התייקרו הפירות‪.‬‬

‫ואם הוזלו הפירות – יכול לשלם בפירות ולהיפטר מהחוב (כלעיל ב‪ ;2‬ד)‪ֶ .‬אָּלא נֹו ֵתן לֹו ָמעֹות ֶׁש ִה ְל ָוהּו – מפני שהדבר‬

‫בגדר אבק ריבית‪ ,‬שאין מוציאים אותה מן הלווה למלווה (לעיל ד‪,‬ו)‪.‬‬

‫הפירות‪ .‬ואם הוזלו הפירות – אינו חייב לשלם יותר מן‬ ‫סיכום‪  :‬הלוואת פירות והחזרת פירות – מותרות רק אם‬
‫השווי הנוכחי של כמות הפירות שקיבל (ב‪ ;2‬ד)‪ .‬הלוואת‬ ‫לא נקבע זמן לפירעון באחד משני תנאים‪ )1 :‬שהשער‬
‫פירות שלא בתנאים אלה מותרת רק אם היא חלק מתנאי‬ ‫קבוע וידוע לשניהם בזמן ההלוואה (לעיל א); ‪ )2‬שיש‬
‫האריסות (ה)‪  .‬המרת החוב – רק אם יש ללווה סחורה‬ ‫ללווה סחורה זמינה בכמות כלשהי ממין זה (ב‪ .)1‬ואם‬
‫זמינה בשווי החוב – מותר להמיר חוב כספי בסחורה (ו‪)1‬‬ ‫לא נתקיימו שני התנאים‪ ,‬שני הצדדים חייבים להמיר‬
‫או חוב כספי שהומר בסחורה אחרת (ו‪ .)2‬ואין להסתפק‬ ‫את החוב לכסף כשוויו בשעת ההלוואה‪ .‬ואם לא עשו‬
‫בעובדה שיצא השער כבקנייה בכסף‪ ,‬ואין להסתפק‬ ‫כן‪ ,‬בין אם הלווה מחזיר כסף בין אם הוא מחזיר פירות‪,‬‬
‫אינו משלם יותר משווי מה שקיבל‪ ,‬אף אם התייקרו‬
‫בעובדה שיש לו מעט מאותו המין‪ ,‬כבהלוואה‪.‬‬

‫א‪ֱ 1‬היּו ָע ַלי ֵע ִדים‪ַ ...‬א ֶּתם ֵע ַדי –‬ ‫ּ ֶפ ֶרק ַא ַחד ָע ָׂשר‬ ‫ ‬

‫נתן לאמירתו תוקף עדות בשיחה לא‬ ‫יא‬

‫סתמית‪ ,‬שאינו יכול לטעון 'משטה‬ ‫מלווה ע"פ ובשטר; גבייה מהיורשים‬

‫הייתי בך' (טוען ונטען ו‪,‬ו; מכירה יא‪,‬טו)‪.‬‬ ‫הגדרות מלוה על פה ומלווה בשטר‬
‫ָמ ֶנה – מאה דינר‪ְ .‬ו ֵאינֹו ָצִריְך ְל ָפְרעֹו‬
‫ְּב ֵע ִדים – ואין אומרים שאם הלווהו‬ ‫א‪ַ 1‬הַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים‪ ,‬אֹו ֶׁש ָא ַמר ָל ֵע ִדים ' ֱהיּו‬

‫ָע ַלי ֵע ִדים ֶׁש ֲא ִני ַח ָּיב ָל ֶזה ָמ ֶנה' אֹו ' ַא ֶּתם ֵע ַדי ֶׁש ֲא ִני ַח ָּיב ָל ֶזה בפני עדים – התכוון שיפרע לו בפני‬
‫עדים (ר"י מיגאש שבועות מא‪,‬א)‪ִ – .‬נְׁשָּבע‬
‫ֶה ֵּסת – שבועה המוטלת על מי שכופר‬ ‫ָמ ֶנה' – זֹו ִהיא ַהִּנ ְקֵראת ' ִמ ְלָוה ַעל ֶּפה'‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ָצִריְך ְל ָפְרעֹו‬
‫בכל טענת חברו‪ ,‬שתיקנוה חכמים‬ ‫ְּב ֵע ִדים‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ָט ַען ַא ַחר ָּכְך ְו ָא ַמר 'ָּפַר ְע ִּתי' – ִנְׁשָּבע‬

‫שמא יירתע להישבע ויודה‪ ,‬והנשבע‬ ‫ֶה ֵּסת ְו ִנ ְפ ָטר‪.‬‬

‫אותה אינו חייב לאחוז ספר תורה בידו‪,‬‬

‫בניגוד לשאר שבועות (שבועות יא‪,‬יג; טוען ונטען א‪,‬ג)‪ .‬ולשון היסת משמעו 'להכביד עליו' (הערוך בשם גאון) או כדי להסיתו‬

‫ולפתותו להודות (ראה ר' תנחום)‪ְ .‬ו ִנ ְפ ָטר – מפני שעדי ההלוואה מעידים רק על ביצוע ההלוואה‪ ,‬אך לא על קיומו של‬

‫החוב‪ ,‬וטענתו שפרע אינה מוכחשת על ידיהם (עפ"י י')‪.‬‬