Page 615 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 615
םיטפשמ רפס הולוו והומל לכותה פרק ו 593
ג הֹורּו ַרּבֹו ַתי ֶׁש ַהַּמ ְל ֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ּו ְל ַא ַחר ְז ַמן ָּת ַבע חֹובֹו ,אותו מן המלווה ללווה" (לעיל ד,ו) .מצד
אחד ,אין מחייבים את המלווה (שדר
בחצר) לשלם תמורת מגוריו ,שהרי ְו ָא ַמר לֹו ַהּלֹוֶוה 'ּדּור ַּב ֲח ֵצִרי ַעד ֶׁש ַא ֲח ִזיר ְלָך חֹו ְבָך' – ֲהֵרי ֶזה
אין מוציאים אבק ריבית מן המלווה ֲא ַבק ִרִּביתְ ,ל ִפי ֶׁשֹּלא ָק ַצץ ִּבְׁש ַעת ַה ְלָו ָאהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא ִת ֵּתן
ללווה; מצד שני ,אילו היו מחייבים
לֹו ְּב ֶנֶׁשְך" (ויקרא כה,לז).
את הלווה לפרוע את כל הלוואתו ,היה ריבית במכירה מותנית
נחשב כאילו נגבה מן הלווה אבק ריבית.
לכן ,יש להפחית חלק מן התשלום של ד ַהַּמ ְלֶוה ֶאת ֲח ֵברֹו ַעל ַהּ ָׂש ֶדהְ ,ו ָא ַמר לֹו ' ִאם ֹלא ַּת ֲח ִזיר ִלי
הלווה למלווה .אם השכר עבור הדירה
ִמָּכאן ְו ַעד ָׁשלׁש ָׁש ִניםֲ ,הֵרי ִהיא ֶׁשִּלי' – ֲהֵרי ֶזה ֹלא ָק ָנה,
בחצר פחות מחוב ההלוואה – יש לנכות ִמְּפ ֵני ֶׁש ִהיא ַא ְס ַמ ְכ ָּתאְ .ל ִפי ָכְך ְמ ַנֶּכה ָּכל ַהֵּפרֹות ֶׁש ָא ַכלִ ,מְּפ ֵני
את כולו מן החוב ,מפני שאם נחייב את ֶׁש ִהיא ִרִּבית ֶׁשַּלּתֹוָרהֲ .א ָבל ִאם ָא ַמר לֹו ַהּמֹו ֵכר ' ִאם ֹלא
הלווה לשלם את כל החוב בלא ניכוי ַא ֲח ִזיר ְלָך ַעד ָׁשלׁש ָׁש ִניםְ ,ק ֵנה אֹו ָתּה ֵמ ַע ְכָׁשו'ְ ,ו ֵה ִביא לֹו
דמי השכירות ,נחשב הדבר כאילו נגבה
ְּבתֹוְך ָׁשלׁש – ֵאין לֹו ֵּפרֹותֹ .לא ֵה ִביא לֹו ְּבתֹוְך ָׁשלׁש – ֲהֵרי מן הלווה אבק ריבית.
ג ָק ַצץ – התנה שידור בחצרו ,שהוא
ָּכל ַהֵּפרֹות ַלּלֹו ֵק ַח.
ריבית מן התורה ,כבהלכה אֶׁ .2שֶּנ ֱא ַמר:
" ֶאת ַּכ ְסְּפָך ֹלא ִת ֵּתן לֹו ְּב ֶנֶׁשְךּ ,ו ְב ַמְרִּבית ה ַהּמֹו ֵכר ַּב ִית אֹו ָׂש ֶדהְ ,ו ָא ַמר ַהּמֹו ֵכר ַלּלֹו ֵק ַח ' ִל ְכֶׁש ִּי ְהיּו ִלי
ָמעֹות ַּת ֲח ִזיר ִלי ַק ְר ָק ִעי' – ֹלא ָק ָנהְ ,ו ָכל ַהֵּפרֹות ֶׁש ָא ַכל ִרִּבית ֹלא ִת ֵּתן ָא ְכ ֶלָך" .נמצא שהריבית הנזכרת
בתורה אסורה רק כשנקבע פירעון גבוה ְקצּו ָצהּ ,ומֹו ִצי ִאין אֹו ָתּהֲ .א ָבל ִאם ָא ַמר לֹו ַהּלֹו ֵק ַח ִמ ַּד ְעּתֹו
מסך ההלוואה בשעת נתינת ההלוואה. 'ְּכֶׁש ִּי ְהיּו ְלָך ָמעֹות ֲא ִני ַא ֲח ִזיר ְלָך ַקְר ַקע זֹו' – ֻמ ָּתרְ ,ו ַהּלֹו ֵק ַח
סיכום להלכות :מן התורה ,אסורה
ריבית קבועה ומוסכמת מראש (קצוצה), אֹו ֵכל ֵּפרֹות ַעד ֶׁש ַּי ֲח ִזיר לֹו ְמעֹו ָתיו.
שהרווח בה מובטח .בהעדר אחד מן ריבית במכירה חלקית
התנאים הללו ,יש רק איסור אבק ריבית וָ 1מ ַכר לֹו ֶאת ַהּ ָׂש ֶדהְ ,ו ָנ ַתן לֹו ִמ ְק ָצת ַה ָּד ִמים – ִאם ָא ַמר לֹו
מתקנת חכמים.
ַהּמֹו ֵכר ' ְק ֵנה ְּכִׁשעּור ְמעֹו ֶתיָך'ָּ ,כל ֶא ָחד ִמׁ ְּש ֵני ֶהם אֹו ֵכל ֵּפרֹות
ד ַא ְס ַמ ְכ ָּתא – מפני שלא התכוון ְּכִׁשעּור ְמעֹו ָתיו.
לכך (לעיל אַ .)3הּמֹו ֵכר – שהוא הלווה.
ְק ֵנה אֹו ָתּה ֵמ ַע ְכָׁשו – "כל האומר 'קנה וָ 2א ַמר ַהּמֹו ֵכר ַלּלֹו ֵק ַח ' ִל ְכֶׁש ָּת ִביא ְׁש ָאר ַהָּמעֹות ִּת ְק ֶנה
מעכשיו' – אין כאן אסמכתא כלל ,וקנה.
שאילו לא גמר להקנותו – לא הקנהו ֵמ ַע ְכָׁשו' – ְׁש ֵני ֶהן ֲאסּוִרין ֶל ֱאכֹל ַהֵּפרֹות ִמ ָּידַ :הּמֹו ֵכר ָאסּור,
מעכשיו .כיצד? 'אם באתי מכאן ועד יום ֶׁשָּמא ָי ִביא ַהּלֹו ֵק ַח ְׁש ָאר ַהָּמעֹות ְו ִנ ְמ ֵצאת ַהּ ָׂש ֶדה ֶׁשּלֹוְ ,ו ִנ ְמ ָצא
פלוני – קנה בית זה מעכשיו' ,וקנו מידו ַהּמֹו ֵכר אֹו ֵכל ַהֵּפרֹות ִּבְׁש ִביל ַהָּמעֹות ֶׁשִּנְׁש ֲארּו לֹו ֵא ֶצל
על כך – הרי זה קנה ,אם בא בתוך הזמן ַהּלֹו ֵק ַח; ְו ֵכן ַהּלֹו ֵק ַח ָאסּורֶׁ ,שָּמא ֹלא ָי ִביאְ ,ו ִנ ְמ ָצא ֶׁש ָא ַכל
שקבע .וכן כל כיוצא בזה" (מכירה יא,ז). ִּבְׁש ִביל ִמ ְק ָצת ַהָּמעֹות ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֵא ֶצל ַהּמֹו ֵכרְ .ל ִפי ָכְך ַמִּני ִחין
ְו ֵה ִביא לֹו ְּבתֹוְך ָׁשלׁש וכו' – אם הלווה־
ֶאת ַהֵּפרֹות ַעל ְי ֵדי ָׁש ִליׁשַ ,עד ֶׁש ִּיָּנ ְתנּו ְל ֶא ָחד ֵמ ֶהן.
המוכר פורע את ההלוואה תוך שלוש
שנים – אין למלווה־הקונה פירות ,ועליו
להחזיר את שווי הפירות שאכל .ולכתחילה אסור לשניהם לאכול את הפירות במצב זה (כלהלן ו.)2
ה ִל ְכֶׁש ִּי ְהיּו ִלי ָמעֹות ַּת ֲח ִזיר ִלי ַקְר ָק ִעי – דוגמה ל"מי שלא קנה קניין גמור מתחלה" (לעיל א ,)3שאינו מתכוון למכור
אותה ,והמעות שמקבל המוכר הן בגדר הלוואהְ .ו ַהּלֹו ֵק ַח אֹו ֵכל ֵּפרֹות – "ואין בזה אבק ריבית ,שהרי מדעתו חייב
עצמו בתנאי זה" (מכירה יא,יא).
וְ 1ק ֵנה ְּכִׁשעּור ְמעֹו ֶתיָך – טול חלק מן הבית או השדה השווה לסכום המעות שנתת.
וְ 2ו ִנ ְמ ָצא ַהּמֹו ֵכר אֹו ֵכל ַהֵּפרֹות וכו' – וזהו אבק ריביתָׁ .ש ִליׁש – אדם שלישי ,הנאמן על שני הצדדים ,ומפקידים
(משלשים) בידו את הפירות בהסכמת שניהם.
