Page 611 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפשמ רפס‪  ‬הולוו והומל לכותה‪  ‬פרק ה ‪ 589‬‬ ‫ ‬

‫המתעסק)‪ ,‬והמשקיע מפסיד ‪ 10‬שקלים‪ ,‬מפני שהוא מקבל לפי העבודה "כפועל בטל" (ראה שם) או על ידי הגדלת חלק‬

‫לידיו החזר רק מתוך ה‪ 100-‬שנתן (שם‪ ,‬א‪-‬ב)‪  .‬הבעיה‪ :‬הרווח למתעסק יותר מחלקו של המתעסק בהפסד (שלוחין‬

‫למתעסק כדאי לטרוח ולהרוויח עבור שניהם‪ ,‬מפני שיש ושותפין ו‪,‬ב)‪ .‬דרך משל‪ ,‬אם הסכימו המשקיע והמתעסק‬

‫לו חלק ברווחים‪ .‬אולם מכיוון שחלק זה ברווחים נובע שיתחלקו בהפסד בשווה‪ ,‬כלומר שהם שותפים בשווה‬

‫מחלק ההלוואה שבעסק‪ ,‬והמתעסק טורח גם בחלקו של בעסק‪ ,‬עליהם להסכים שהמתעסק יקבל יותר ממחצית מן‬

‫המשקיע‪ ,‬יש כאן חשש ל'אבק ריבית'‪ ,‬מפני שנראה כאילו הרווח המגיעים לו לפי חלקו‪ ,‬כגון שני שלישים מן הרווח‪,‬‬

‫בתמורה למחצית ההלוואה שנותן המשקיע למתעסק‪ ,‬הוא כשהעודף על המחצית המגיעה לו היא שכר התעסקותו‪.‬‬

‫מתעסק וטורח גם במחצית הפיקדון השייכת למשקיע‪ ,‬ואם המתעסק משקיע גם משלו ומתעסק גם בשלו (מחצית‬

‫וזהו 'אבק ריבית' (שלוחין שותפין ו‪,‬ב)‪  .‬הפתרונות‪ :‬כדי ההלוואה ומחצית הפיקדון)‪ ,‬ניתן להסתפק בשכר סמלי‬

‫להתיר את הדבר‪ ,‬צריך המשקיע לתת למתעסק תמורה המוסכם מראש עבור כל תקופת ההתעסקות על טרחתו‬

‫אחרת עבור טרחתו בחלק הפיקדון השייך למשקיע‪ ,‬מלבד בחלק הפיקדון‪ .‬ואם הוא גם אריס של המשקיע‪ ,‬אין צורך‬

‫הרווחים המגיעים לו תמורת מחצית ההלוואה שנתן לו אפילו בשכר זה (שם)‪.‬‬

‫(להלן ט)‪ .‬ניתן לעשות זאת על ידי תשלום ישיר למתעסק‬

‫ח ֶׁש ִּי ֵּתן ְמעֹו ָתיו – להשקעה בעסק‪.‬‬ ‫אבק ריבית‪ :‬עסק ושותפות‬

‫ָקרֹוב ְלָׂש ָכר ְוָרחֹוק ְל ֶה ְפ ֵסד – ראה‬ ‫ז ִמ ְצָוה ְל ַה ְק ִּדים ַה ְלָו ַאת ִיְׂשָר ֵאל ְּב ִחָּנם ְל ַה ְלָו ַאת ַהּגֹוי‬
‫לעיל ביאור ד‪,‬יד‪ְ .‬ו ִאם ָנ ַתן – באיסור‪.‬‬

‫ְּכ ִדין ָה ֵע ֶסק – כלומר‪ ,‬המשקיע מתחלק‬ ‫ְּבִרִּבית‪ .‬ח ְו ָאסּור ְל ָא ָדם ֶׁש ִּי ֵּתן ְמעֹו ָתיו ָקרֹוב ְלָׂש ָכר ְוָרחֹוק‬
‫גם בהפסד באותו יחס שהסכימו עליו‬
‫שיתחלקו ברווחים‪ ,‬כששכר המתעסק‬ ‫ְל ֶה ְפ ֵסד‪ֶׁ ,‬ש ֶּזה ֲא ַבק ִרִּבית הּוא‪ְ ,‬ו ָהעֹוֶׂשה ֵּכן – ָרָׁשע‪ְ .‬ו ִאם ָנ ַתן‬

‫משולם בנפרד או מנוכה באופן מסוים‬ ‫– חֹו ְל ִקין ַּבּ ָׂש ָכר ּו ַב ֶה ְפ ֵסד ְּכ ִדין ָה ֵע ֶסק‪ְ .‬ו ַהּנֹו ֵתן ְמעֹו ָתיו ָקרֹוב‬
‫מחלק המשקיע (שלוחין ושותפין ו‪,‬ה)‪ָ .‬קרֹוב‬ ‫ְל ֶה ְפ ֵסד ְוָרחֹוק ְלָׂש ָכר – ֲהֵרי ֶזה ָח ִסיד‪.‬‬
‫ְל ֶה ְפ ֵסד ְוָרחֹוק ְלָׂש ָכר – אם יש הפסד –‬
‫ט ֵאין מֹוִׁשי ִבין ֶח ְנָו ִני ְל ַמ ֲח ִצית ָׂש ָכר‪ְ ,‬וֹלא ִי ֵּתן לֹו ָמעֹות‬
‫המשקיע מתחלק בו עם המתעסק‪ .‬ואם‬
‫יש רווח – המשקיע מקבל את הקרן‬ ‫ִל ַּקח ָּב ֶהן ֵּפרֹות ְל ַמ ֲח ִצית ָׂש ָכר‪ְ ,‬וֹלא ֵּבי ִצים ְלהֹוִׁשי ָבן ַּת ַחת‬
‫בלבד‪ ,‬והרווח של העוסק‪ .‬וזה מעשה‬ ‫ַה ַּתְר ְנ ֹג ִלין ֶׁשּלֹו ְל ַמ ֲח ִצית ָׂש ָכר‪ְ ,‬וֹלא ָׁש ִמין ֲע ָג ִלים ּו ְס ָי ִחין‬

‫חסידות אפילו לעומת הלוואה‪.‬‬

‫ט ֵאין מֹוִׁשי ִבין – אסור לבעל החנות‬ ‫ְל ַפְּט ָמן ְל ַמ ֲח ִצית ָׂש ָכר‪ֶ ,‬אָּלא ִאם ֵּכן ָנ ַתן לֹו ְׂש ַכר ֲע ָמלֹו ּו ְמזֹונֹו‬
‫אֹו ִי ְה ֶיה ֶרַוח ַהִּמ ְת ַע ֵּסק ָי ֵתר ַעל ֶה ְפ ֵסדֹו‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו ְּב ִע ְנ ַין‬
‫להושיב בחנותו‪ֶ .‬ח ְנָו ִני – עובד למכור‬
‫את הסחורה שבחנות‪ְ .‬ל ַמ ֲח ִצית ָׂש ָכר –‬ ‫ַהּ ֻׁש ָּתפּות (שלוחין ושותפין ו‪,‬א‪-‬ב; ח‪,‬א‪-‬ב)‪.‬‬
‫תמורת מחצית מן הרווחים‪ ,‬מפני שזהו‬

‫עסק‪ ,‬כפי שהגדרנו בהלכה הקודמת‪,‬‬

‫ולחנווני יש אחריות מלאה על מחצית מן הסחורה‪ ,‬שדינה כהלוואה‪ ,‬והוא טורח בחצי הפיקדון בתמורה לכך‪ ,‬וזהו‬

‫אבק ריבית‪ .‬מקרה החנווני מקביל לדין העסק במעות‪ ,‬רק שבמקום כסף‪ ,‬העסק הוא בסחורה‪ ,‬וכן בהמשך בביצים או‬

‫עגלים או סייחים‪ִ .‬ל ַּקח – לקנות‪ָּ .‬ב ֶהן ֵּפרֹות ְל ַמ ֲח ִצית ָׂש ָכר – ולהתחלק ברווח‪ ,‬וזהו העסק במעות‪ֵּ .‬בי ִצים ְלהֹוִׁשי ָבן ַּת ַחת‬

‫ַה ַּתְר ְנ ֹג ִלין ֶׁשּלֹו וכו' – "עד שיצאו האפרוחים ויגדל אותן בעל התרנגולין [=המתעסק]‪ ,‬ויהיה הרווח [לאחר ניכוי מחיר‬

‫הביצים] ביניהם" (שלוחין ושותפין ח‪,‬א)‪ְ .‬וֹלא ָׁש ִמין וכו' – אין מעריכים את שוויים של עגלים בכסף כדי לתת אותם לאדם‬

‫להתעסק בגידולם ובמכירתם‪ ,‬תמורת מחצית מן הרווח לאחר ניכוי הערך הראשוני שלהם‪ְ .‬ס ָיח – חמור צעיר (ראה מכירה‬

‫כז‪,‬ז)‪ֲ .‬ע ָג ִלים ּו ְס ָי ִחין – דווקא עגלים וסייחים‪ ,‬שאין בהם רווח למתעסק‪ ,‬מלבד הרווח הנובע מפיטומם‪ ,‬המתחלק ביניהם‪.‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬בגידול פרה או חמור‪ ,‬המתעסק יכול להרוויח גם מהשכרתם או מן השימוש בהם למלאכה‪ ,‬והרווח יהא‬

‫שלו כשכר עבודת מתעסק (שלוחין ושותפין ח‪,‬ג)‪ֶ .‬אָּלא ִאם ֵּכן ָנ ַתן וכו' – שייתן לו תוספת עבור התעסקותו בנכסיו‪" ,‬שכר‬

‫עמלו"‪ ,‬וההוצאות שהוציא עבור המזון לבעל החיים‪ .‬שכר עמלו הוא שכר בטלה‪ ,‬והוא התשלום הממוצע שהאדם‬

‫מסכים לקבל ולהיות בטל מעבודה‪ ,‬בהשוואה לשכר שהיה מקבל אילו עבד והתאמץ יותר‪ .‬תשלום זה משתנה לפי‬

‫אופי העבודה‪ ,‬מפני שבעבודות כפיים יש יגיעה רבה‪ ,‬ובני אדם מעדיפים לקבל סכום נמוך ובלבד שלא לעשות עבודה‬

‫קשה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬עבודות שאין בהן טורח רב‪ ,‬והן קלות ממילא‪ ,‬שכר הבטלה קרוב לשכר העבודה‪" .‬והבן עניין זה‪,‬‬

‫כי נפלא הוא ונכון" (פה"מ בכורות ד‪,‬ו)‪ .‬אֹו ִי ְה ֶיה ֶר ַוח ַהִּמ ְת ַע ֵּסק ָי ֵתר ַעל ֶה ְפ ֵסדֹו – והעודף הוא שכרו‪.‬‬