Page 608 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפשמ רפס‪  ‬הולוו והומל לכותה‪  ‬פרק ד‪-‬ה ‬ ‫‪5 86‬‬

‫יג‪ֵ 2‬י ָר ֶאה ִלי ֶׁש ֵאין הֹוָר ָאה זֹו ְנכֹו ָנה‪ֶ ,‬אָּלא ֵמ ַא ַחר ֶׁשאֹו ְמִרים‬ ‫יג‪ֶׁ 2‬ש ֵאין הֹוָר ָאה זֹו ְנכֹו ָנה – אין‬

‫ַלַּמ ְלֶוה ' ַה ֲח ֵזר לֹו'‪ְ ,‬ו ָי ַדע ַהּלֹוֶוה ֶׁש ָּד ָבר ָאסּור ָעָׂשה ְוֶׁש ֵּיׁש לֹו‬ ‫להשוות מחילה לשעבר למחילה לעתיד‬
‫ִלּטֹל ִמֶּמּנּו – ִאם ָר ָצה ִל ְמחֹל‪ ,‬מֹו ֵחל‪ְּ ,‬כ ֶדֶרְך ֶׁשּמֹו ֵחל ַהָּג ֵזל‪.‬‬
‫ּו ְב ֵפרּוׁש ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמים ֶׁש ַהַּג ְז ָל ִנין ּו ַמ ְלֵוי ְּבִרִּבית ֶׁש ֶה ֱח ִזירּו –‬ ‫לבוא‪ֶׁ .‬ש ָּד ָבר ָאסּור ָעָׂשה – המחילה‬

‫מותרת רק בדיעבד‪ ,‬כשכבר עשה‬

‫איסור‪ ,‬ואין בה משום היתר להלוות‬

‫ֵאין ְמ ַקְּב ִלין ֵמ ֶהן‪ִ ,‬מְּכ ָלל ֶׁש ַהְּמ ִחי ָלה ָל ֶהן מֹו ֶע ֶלת‪.‬‬ ‫בריבית על ידי מחילה מראש‪ְ .‬וֶׁש ֵּיׁש‬
‫לֹו ִלּ ֹטל ִמֶּמּנּו – שהלווה יכול לתבעו‬
‫אבק ריבית בנכסי יתומים‬ ‫בבית דין ולהוציא את הריבית ממנו‪.‬‬
‫ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשּמֹו ֵחל ַהָּג ֵזל – כשם שיש בגזל‬
‫יד ִנ ְכ ֵסי ְיתֹו ִמים – ֻמ ָּתר ִל ֵּתן אֹו ָתן ְל ָא ָדם ֶנ ֱא ָמן ֶׁש ֵּיׁש לֹו‬
‫איסור ומצַות השבת גזלה‪ ,‬ובכל זאת‬
‫ְנ ָכ ִסים טֹו ִבים*‪ָ ,‬קרֹוב ְלָׂש ָכר ְוָרחֹוק ְל ֶה ְפ ֵסד‪ֵּ .‬כי ַצד? אֹו ְמִרין‬ ‫יכול הנגזל לוותר לגזלן ולפטור אותו‬
‫לֹו ' ִּת ְה ֶיה נֹוֵׂשא ְונֹו ֵתן ָּב ֶהן‪ִ :‬אם ָה ָיה ָׁשם ֶרַוח – ֵּתן ָל ֶהם‬ ‫מלהחזיר את הגזלה‪ּ .‬ו ְב ֵפרּוׁש ָא ְמרּו‬
‫ֶח ְל ָקם ִמן ָהֶרַוח; ְו ִאם ֵיׁש ָׁשם ֶה ְפ ֵסד – ַא ָּתה ַּת ְפ ִסיד ְל ַב ְּדָך'‪,‬‬
‫ֲח ָכ ִמים – לעיל ה‪.‬‬

‫יד ִנ ְכ ֵסי ְיתֹו ִמים – שיש לדאוג ֶׁש ֶּזה ַּכ ֲא ַבק* ִרִּבית הּוא‪ְ ,‬ו ָכל ֲא ַבק ִרִּבית ֵאי ָנּה ֲאסּוָרה ֶאָּלא‬

‫לאחזקתם ביתר זהירות‪ .‬הלכה זו ִמ ִּד ְב ֵרי ֶהם‪ּ ,‬ו ְב ִנ ְכ ֵסי ְיתֹו ִמים ֹלא ָּג ְזרּו‪.‬‬

‫נשנתה בהרחבה במקום אחר‪" :‬מעות‬

‫שליתומים שהניח להן אביהן – אינן צריכים אפוטרופוס [מנהל נכסים]‪ .‬אלא כיצד עושין בהן? בודקין על מי שיש‬

‫לו נכסים שיש להן אחריות [קרקעות]‪ ,‬ויהיו עידית [קרקע משובחת]‪ ,‬ויהיה איש נאמן ושומע דיני תורה‪ ,‬ומעולם‬

‫לא קיבל עליו נידוי [בידוד חברתי]‪ ,‬ונותנין לו המעות בבית דין קרוב לשכר ורחוק להפסד‪ ,‬ונמצאו היתומים נהנין‬

‫משכר המעות" (נחלות יא‪,‬א)‪ְ .‬נ ָכ ִסים טֹו ִבים* – בכ"י מ' נוסף‪ַ :‬רִּבים‪ .‬והכוונה לקרקעות משובחות‪ָ .‬קרֹוב ְלָׂש ָכר ְו ָרחֹוק‬

‫ְל ֶה ְפ ֵסד – הכסף יינתן לעסק שבו אם יהיו רווחים – הם יחולקו בין היתומים שהם המשקיע לבין אותו אדם נאמן‬

‫שהוא המתעסק‪ ,‬כמוסכם ביניהם (לאפשרויות שליש או מחצה או רביע‪ ,‬ראה נחלות יא‪,‬א)‪ .‬אך אם יהיה הפסד – הרי הוא מוטל רק‬

‫על המתעסק‪ .‬בכספי אדם שאינו יתום אסור לעשות כן‪ ,‬מפני שהוא קרוב לריבית (להלן ה‪,‬ח)‪ ,‬שהרי הרווח מגיע בלא‬

‫עבודה ובלא סיכון כספי‪ ,‬בדומה להלוואה בריבית‪ ,‬שהיא אסורה (ועיין להלן ה‪,‬ח בביאור)‪ .‬אבל אין זו ריבית מן התורה‪,‬‬

‫מפני שלא נקבעה מראש (שו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם סימן סו)‪ַּ .‬כ ֲא ַבק* – כך בשו"ת ר' אברהם‪ .‬בכ"י מ'‪ֲ :‬א ַבק‪ .‬להגדרת‬

‫המושג 'אבק ריבית'‪ ,‬ראה להלן ו‪,‬א‪.3‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ֲח ִמי ִׁשי‬ ‫ ‬

‫ריבית הגוי‪ ,‬אבק ריבית והערמה‬ ‫ה‬

‫הלוואה לגוי ולגר תושב‬ ‫א ֵּגר ּתֹוָׁשב – גוי המקיים את שבע‬

‫א ַהּגֹוי ְו ֵגר ּתֹוָׁשב – לֹוִוין ֵמ ֶהן ּו ַמ ְלִוין אֹו ָתן ְּבִרִּבית‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬ ‫מצוות בני נח מפני שציווה אותם בהן‬
‫הקב"ה בתורה‪ ,‬והוא הרשאי לגור‬
‫"ֹלא ַתׁ ִּשיְך ְל ָא ִחיָך" (דברים כג‪,‬כ) – ְל ָא ִחיָך ָאסּור‪ְ ,‬ו ִלְׁש ָאר ָהעֹו ָלם‬ ‫בארץ‪ .‬ואין מקבלים גר תושב אלא‬
‫ֻמ ָּתר‪ּ .‬ו ִמ ְצַות ֲעֵׂשה ְל ַהּ ִׁשיְך ַלּגֹוי‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ַ " :‬לָּנ ְכִרי ַתׁ ִּשיְך" (שם‬ ‫בזמן שהיובל נוהג (איסורי ביאה יד‪,‬ז‪-‬ח;‬
‫כג‪,‬כא) – ִמִּפי ַהּ ְׁשמּו ָעה ָל ְמדּו ֶׁשּזֹו ִמ ְצַות ֲעֵׂשה‪ְ .‬ו ֶזה הּוא ִּדין‬ ‫מלכים ח‪,‬יא)‪ְ .‬ו ִלְׁש ָאר ָהעֹו ָלם ֻמ ָּתר – לגר‬
‫תושב מותר‪ ,‬ולגוי מצוה‪ .‬ראה ביאור‬
‫ּתֹו ָרה‪.‬‬ ‫הדברים לעיל א‪,‬ב‪ִ .‬מִּפי ַהּ ְׁשמּו ָעה – ראה‬

‫ב ָא ְסרּו ֲח ָכ ִמים ֶׁש ִּי ְה ֶיה ִיְׂשָר ֵאל ַמ ְלֶוה ֶאת ַהּגֹוי ְּבִרִּבית‬ ‫ביאור המושג לעיל א‪,‬ב‪.‬‬

‫ְקצּו ָצה ֶאָּלא ִּב ְכ ֵדי ַח ָּייו; ָּג ְזרּו ֶׁשָּמא ִי ְל ַמד ִמַּמ ֲעָׂשיו ְּברֹב‬ ‫ב ִרִּבית ְקצּו ָצה – ריבית קבועה‬
‫ְיִׁשי ָבתֹו ִעּמֹו‪ְ .‬ל ִפי ָכְך ֻמ ָּתר ִל ְלוֹות ִמן ַהּגֹוי ְּבִרִּבית‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי הּוא‬
‫ומוסכמת מראש‪ֶ .‬אָּלא ִּב ְכ ֵדי ַח ָּייו –‬
‫לצורך מחייתו של היהודי‪ ,‬ולא יותר‬